בפני תביעה כספית בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 9.10.13 בשעה 14:00 לערך בכביש החוף מצפון לדרום בין מחלף אולגה לבית ינאי (להלן: התאונה), תאונה בה היו מעורבים רכב התובע מספר רשוי 40-613-10 נהוג בידי התובע ורכב מספר רשוי 13-729-20 רכב שנמכר על ידי נתבע 1 לנתבעת 2 ביום 20.3.13, ומשכך היה בבעלות נתבעת 2 ביום התאונה.
לטענתו, בנה של הנתבעת, נתנאל קרייף, הוא זה שנהג ברכב נתבעת 2, ובכך הודה נתנאל קרייף בפניו, נתבע 1 הוסיף כי קרייף נתנאל אמר לו שהוא "לא יגיע למשפט כי הוא עריק ואמו חולה ולא תגיע. לי הוא אמר שהוא מוכן לקחת את עלות הנזקים שנגרמו בתאונה על עצמו בתשלומים". נתבע 1 הוסיף כי ביום התאונה הוא לא נהג ברכב שמספרו 13-729-20 אותו מכר לנתבעת 2 ביום 20.3.13, היה בעלים של רכב זה וביום התאונה שירת בצבא ומשכך עתר לדחיית התביעה שהוגשה נגדו.
התובע אשר נהג ברכב התובע עובר לתאונה ותוצאותיה תיאר בעדותו את אופן השתלשלות הארוע וקרות התאונה בציינו כדלקמן:
"ביום 9.10.13 בשעה 14:00 לערך, נהגתי ברכב שמספרו 40-613-10 בכביש 2 שהוא כביש החוף מצפון לדרום בין מחלף אולגה לבית ינאי. נהגתי בצד ימין הכביש כיוון נסיעתי. היה פקק תנועה בכביש עקב שריפה שהייתה במרחק של בערך ק"מ כי ראו את העשן מיתמר ממקום השריפה והיה פקק תנועה בכביש בכיוון הנסיעה שלי והתנועה היתנהלה באיטיות באופן שיכלי הרכב נסעו ונעצרו חלופות. אני נסעתי כפי שציינתי בצד ימין הדרך כיוון נסיעתי, האטתי כי ראיתי שיכלי רכב לפניי נעצרים ומעט לפני בלימה מלאה של הרכב שלי, פגע בי מאחור בעוצמה רכב שנסע מאחוריי ואשר בדיעבד הסתבר שמספרו של הרכב הוא 13-729-20. אחרי התאונה ירדתי מהרכב וגם הנהג שנהג ברכב שפגע ברכב שלי מאחור ירד מהרכב. ברכב שפגע ברכב שלי מאחור היו הנהג ועוד בחור שירד מאותו רכב, אשה מבוגרת שבדיעבד אני יודע מפי הנתבע שקוראים לה מרים קרייף ואיזה בחור ישיבה שאמרו לי שהוא טרמפיסט. דברתי עם הנהג וביקשתי ממנו את פרטיו והוא סרב לתת לי אותם. הוא אמר לי שם פסח פסחוב אבל סרב לתת תעודה מזהה או פרטים נוספים, כך שאני לא ידעתי אם זה שמו או לא כי לא הזדהה בהתאם לחוק. כשהבנתי שהוא לא מתכוון לתת לי את פרטיו, התקשרתי למישטרה ונעניתי בטלפון מהמוקד שהם לא יכולים לשלוח ניידת בגלל השריפה במקום והמצב שנוצר בכביש והם ממליצים לי לא להכנס לעימות ופשוט לצלם את הרכב הפוגע וכך עשיתי. ברגע שנהג הרכב שפגע ברכב שלי ראה שאני מתקשר למישטרה, הוא ניכנס לרכב וכך ניכנסו גם מי שיצא ממנו ורצה להתניע ולברוח והנהג היתקדם מטר או שניים, אבל הרכב שלו נעצר כי הרכב שלו לא היה מסוגל לנסוע, כנראה מעוצמת המכה של הרכב שלי, גם הרכב שלו נפגע. הפגיעה ברכב שלי היה מאחור והמנוע לא נפגע לכן יכולתי לנסוע. חזרתי הביתה לירושלים ששם אני מתגורר. התאונה קרתה ביום 9.10.13. ביום ראשון הגשתי תלונה במישטרה בירושלים אחרי שניסיתי להיתקשר למספר טלפון של מי שכינה את עצמו פסח פסחוב נתן לי, אבל לא היה שום תשובה. במקביל הכנסתי את הרכב שלי לתיקון במוסך. התברר שהפגיעה הייתה חזקה ברכב שלי והנזק לרכב על פי קבלה שצירפתי ממוסך מסתכם בסך של 6,555 ₪ וזה כדי להשמיש את הרכב אבל לא להחזיר אותו למצב שהיה לפני התאונה. הייתה פגיעה בשילדה ולכן אני טוען שהייתה ירידת ערך לרכב. אין לי מיסמך המעיד על סכום ירידת הערך של הרכב. אני צירפתי את כל המסמכים והתמונות של הרכב שפגע ברכב שלי ומבקש לפסוק את סכום הנזק בצרוף ריבית, הפרישי הצמדה והוצאות. אני רוצה להוסיף שאת פרטי בעל הרכב קבלתי במישטרה ופרטי בעל הרכב מלמדים שבעל הרכב הוא הנתבע אשר רובינוב, ת.ז. 205767551. הנתבע טען בכתב ההגנה שהוא מכר את הרכב לגב' בשם קרייף שהיא הנתבעת הנוספת שאני תבעתי והיא לא הגיעה היום. אני בכלל לא מכיר ולא יודע מי זו אותה אשה בשם קרייף שהנתבע ביקש לצרף אותה כנתבעת נוספת. אני את השם שלה למדתי רק מהנתבע עצמו והוא אמר לי אחרי הגשת כתב ההגנה שהאשה הזו ישבה באוטו שפגע ברכב שלי בזמן התאונה ושלמעשה לה אין רישיון נהיגה ושהוא מכר לה את הרכב עבור הבן שלה. הוא צירף צלום תעודת זהות שלה אבל לא הוצג שום מיסמך המעיד על העברת בעלות בין הנתבע לבין אותה אשה בשם קרייף שהוא טוען שקנתה ממנו את הרכב. אני מבקש לקבל את התביעה ולחייב את הנתבע לשלם לי את סכום התביעה בצרוף ריבית, הפרישי הצמדה והוצאות."
נתבע 1, אשר רובינוב ציין בעדותו בביהמ"ש כדלקמן:
"כל מה שהתובע סיפר לגבי התאונה, אני לא יודע על זה שום דבר. אני לא הייתי במקום התאונה. בזמן התאונה הייתי בצבא. הרכב שמספרו 13-729-20 זה רכב שהיה בבעלותי. הוא היה רשום במשרד הרשוי בבעלותי אבל בתאריך 20.3.13 מכרתי את הרכב הזה לאשה בשם מרים קרייף, ת.ז. 052377298. היא גרה בגבעת אולגה, חדרה, רח' החלוץ 525. זיכרון הדברים צורף לכתב ההגנה. לא עשינו העברת בעלות. אני יודע שנכון להיום, הרכב הזה לא קיים כבר כי הוא פורק לברזלים ונמכר כברזלים. אני הלכתי יחד עם מרים קרייף ובנה נתנאל קרייף, ת.ז. 302605175 שגר יחד עם אמו בכתובת שציינתי וזאת עשיתי אחרי שכבר הוגשה תביעת התובע נגדי למגרש פירוק מכוניות שמוכרים את הרכב לברזלים כי שאלתי אותו מה קורה עם הרכב, הוא אמר שהוא פירק אותו ולא האמנתי לו, לכן הלכתי יחד איתם לראות במו עיניי שהרכב אכן פורק. לא הודענו על זה למשרד הרשוי. אני גם אומר שהבן של קרייף גם נהג כמה פעמים וקיבל דו"חות מישטרה ושלחתי את זה למישטרה וכתבתי מכתבים וצירפתי תעודות שהייתי בצבא בימים אלה. הדו"חות הועברו מהשם שלי לשם של קרייף למיטב ידיעתי. לגביי זה בוטל, היו לו דו"חות על מהירות והוא נקלט במצלמות וכיו"ב. אני גם מציין שכתבי בית המשפט נימסרו למרים קרייף ולבנה והוסבר להם המצב שהם צריכים להגיע לבית המשפט. הבן נתנאל קרייף אמר לי שהוא לא יגיע למשפט כי הוא עריק ואימו חולה ולא תגיע. לי הוא אמר שהוא מוכן לקחת את עלות הנזקים שנגרמו בתאונה על עצמו בתשלומים. כל מה שיכולתי לעשות עשיתי. אני כמובן לא הייתי ביום התאונה, הייתי בצבא. לא נהגתי ברכב ביום התאונה וגם לא הייתי הבעלים של הרכב."
בחקירתו הנגדית ע"י התובע לשאלה: "אני באמת אומר לך שאתה לא היית ביום התאונה ברכב שפגע ברכב שלי ואתה לא היית הנהג ולא היית שם. השיב: " נכון.
...
תביעת התובע אוריה צחור, שהוגשה כנגד נתבע 1 אשר רובינוב – נדחית ללא צו להוצאות.
באשר לתביעת התובע שהוגשה כנגד נתבעת 2, מרים קרייף, הרי שנתבעת 2 לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיון המשפטי שנקבע ליום 3.5.15 וביהמ"ש בהחלטתו מיום 3.5.15 נעתר לבקשת התובע והחליט לדון בתביעת התובע בהעדרה של נתבעת 2.
התובע הוכיח את נזקי רכבו שנגרמו בתאונה והמסתכמים בסך של - 6,555 ₪ כמפורט בחשבונית תיקון ממוסך אליק ובניו בע"מ.
התובע לא הביא ראיה ממשית כלשהי להוכחת ירידת ערך הרכב ומשכך עתירתו לחיוב בסכום ירידת ערך הרכב בסך של - 4,500 ₪ נדחית.
