תאונת דרכים במשאית סמיטריילר

הקיר היתמוטט בעת שהמערער - בעלה של הנפגעת - יצא ממיתחם המחסנים כשהוא נוהג משאית סמיטריילר.

המחלוקת בין הצדדים בהקשר זה נגעה לשאלה האם הקיר היתמוטט כתוצאה מפגיעת המשאית בה נהג המערער, ועל כן מדובר בתאונת דרכים, או שמא הקיר היתמוטט מעצמו ללא פגיעה קודמת של המשאית, כנטען על ידי המערער.

...

קו-אופ שבה וטוענת כי המערער הגיש את ערעורו אך ורק בנושאים שלא ניתנה לו לגביהם הארכת מועד, ועל כן דין הערעור להידחות או להמחק על הסף.

אומר מיד כי דין הבקשה להתקבל.

התוצאה היא כי הערעור שבכותרת הוגש שלא כדין, ואני מורה על מחיקתו מן הרישום.

כך, למשל, ראדי ציין במדויק את השעה בה סיים את העבודה באותו יום (עמ' 17 ש' 9), ידע לאמוד זמן קצר יחסית של רכיבה בעקבות התובע וציין כי מדובר בדקה -שתיים (עמ' 20 ש' 3), ציין כי הבחין בשתי משאיות סמיטריילר באיזור המחצבה במועד התאונה (עמ' 21 ש' 14) אם כי לא זכר פרטים נוספים לגביהן.

עיון בפסיקה שהביאו הצדדים וכן בפסיקה העניפה הקיימת בתחום מראה כי השאלה אם בהלה מרכב נחשבת כתאונת דרכים לא זכתה להלכה ברורה ומחייבת מפי בית המשפט העליון, זאת למעט אמירות כלליות כי "המגע הפיסי אינו מבחן מכריע, אלא מבחן הסיכון" (ע"א 6216/03‏ ‏ ויסאם נסאר נ' מ.ח.מ בע"מ (פורסם בנבו, 1.8.05), בס' יא').

...

גם עדותו של התובע עצמו בנוגע לגורם לנפילתו מהסוס הינה בבחינת עדות שנכבשה במשך מספר שנים, עד להגשת התביעה בתיק זה. שילוב הנתונים הללו, מוביל למסקנה כי לא ניתן להסתמך על עדות התובע ביחס לאופן התרחשות התאונה.

ההדגשות שלי- אה"ט) כן ראו בספרו של אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהד' רביעית, 2012) (להלן – ריבלין), בעמ' 269: "..לעומת זאת הכיר בית המשפט המחוזי בירושלים בזכאותו של רוכב סוס שנבהל מרעש של טרקטורון והפיל את רוכבו לתבוע את נזקיו במסגרת חוק הפיצויים בשל שנתקיים מבחן הסיכון התחבורתי... " מקובלת עליי עמדת המלומדים והפסיקה הקיימת בעניין זה ודומני כי הדברים מתיישבים אף עם המגמה המצמצמת בפסיקת בית המשפט העליון ביחס להגדרת "תאונת דרכים" שמטרתה מתן מזור לאדם שנפגע עקב השימוש המכני ברכב למטרות תחבורה.

סוף דבר, לאור מכלול השיקולים אני סבורה כי דין התביעה להידחות.

יורשי המנוח, אשר הגישו את תביעת הפיצויים דנן, תלו יהבם בדו"ח המשטרתי וטענו כי המדובר בארוע תאונת דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים וכי רכב המשאית, רכב מסוג סמיטריילר אליו היה מחובר נגרר, הוא זה אשר פגע במנוח.

...

לאחר שחזרתי והפכתי בטענות הצדדים כמו גם בחומר הראיות שבא בפני בית משפט קמא אני סבורה כי אין די בחומר הראיות כדי לבסס קביעה חד משמעית לפיה רכב המשאית הוא זה אשר פגע במנוח וגרם למותו.

אשר לקביעת בית המשפט קמא, כי אין המדובר באירוע התאבדות כי אם בתאונה, סבורה אני כי אין להתערב לנוכח מסקנה הגיונית הנגזרת לוגית מן הנסיבות.

לא מצאתי כל שגגה בדרך הסקת מסקנה זו מתוך התשתית הראיתית שהיתה מונחת בפני בית המשפט קמא ואף הפניקס, בערעורה הנדון, לא שמה יהבה על טיעון זה. בהינתן האמור לעיל, הערעור מתקבל וקביעת בית המשפט קמא כי רכב המשאית גרם לתאונה מבוטלת.

הקיר היתמוטט, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, בשעה שהמערער, בעלה באותה עת של המשיבה 3, יצא ממיתחם המחסנים כשהוא נוהג במשאית סמיטריילר אשר פגעה בקיר או בעמוד שתמך בו. בעקבות התאונה הגישה המשיבה 3 תביעה נגד קו-אופ ונגד המשיבה 1, קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים (להלן: קרנית) לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים) בגין ניזקי הגוף שנגרמו לה. קרנית שלחה למערער הודעת צד ג' וטענה כי במידה ותחויב בתשלום פיצוי כלשהוא, יהיה עליו לשפותה משום שנהג במשאית ללא ביטוח תקף וללא רישיון נהיגה מתאים.

...

דין הערעור להידחות.

אשר על כן, הערעור נדחה.

נסיבות התאונה לתובע היו שתי גרסאות לעניין נסיבות התאונה אחת בכתב התביעה והשנייה בעדות בפניי: האירועים על פי גרסת התובע בכתב התביעה התובע, יליד 1968 נפגע בגופו בתאונת דרכים ביום 07.05.04, עת נהג במשאית סמי טריילר (להלן: "המשאית").

...

לאור עמדתי זו אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת 2.

הנתבעת 1 תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ בתוספת הסכום השווה למע"מ. התובע ישלם לנתבעת 2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ בתוספת הסכום השווה למע"מ. סכומים אלה יהיו צמודים למדד וישאו ריבית חוקית מהיום ועד לתשלומם המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק החלטתי לצדדים.