תאונת דרכים במשאית חונה בשוליים

שוב ניתן לראות כי נעשה שימוש בביטוי "מְעֵבֶר", אלא שאין ספק כי סייר התנועה זיהה כי המשאית חונה על שול ימין ולא כפי שטוענת הנתבעת "מעבר לשול". חוות הדעת ההנדסית של משטרת ישראל שהוצאה בעקבות תאונת הדרכים, אף היא נוקטת בלשון "מְעֵבֶר לשוּל", אלא שבתמונות המצורפות לחוות הדעת ומראות את מיקום המשאית "מְעֵבֶר לשוּל", ניתן לראות כי המשאית חונה בסמוך לקו הצהוב הרצוף אשר מסמן את שפת הכביש ולמעשה המשאית חונה על שול הדרך.

...

לטענת הנתבעת היה ותתקבל גרסתה, הרי שיש בכך כדי להוביל למסקנה כי המשאית עמדה במקום שעצירתה הייתה מותרת , לא היוותה למעשה סיכון תחבורתי לרכב הפרטי ומכאן שלא ניתן כלל לקבוע כי הייתה מעורבת בתאונת הדרכים.

מכאן היא מבקשת להסיק שהדבר נעשה מעבר לשול, אלא שאין הכרח כי שול הדרך יהיה מצופה אספלט .אף שהמדובר בכורכר אין זה סותר את המסקנה על פי ההגדרה שצוטטה לעיל כי קטע דרך זה הוא שול הדרך.

לעניין זה אני סבורה שסיכון זה אכן התממש וקיים קשר סיבתי משפטי בין המיקום בו הועמדה המשאית המהווה "חניה אסורה" לבין התאונה שהתרחשה בפועל.

סיכום בסיכום מסקנותיי דלעיל, אני קובעת כי חניית המשאית אשר הייתה מבוטחת על ידי הנתבעת , הייתה על שול הדרך במובן שהמשאית שהייתה מבוטחת על ידי הנתבעת הייתה בבחינת רכב כבד מעורב בתאונת הדרכים.

כתוצאה מכך עצר המנוח את רכבו במפרץ חניה בשולי כביש השרות והזמין גרר.

לאחר הגעת הגרר ארעה במקום תאונת דרכים נוספת במהלכה משאית שנסעה בכיוון נסיעת המנוח איבדה שליטה ופגעה ברכבו.

...

בסיכומו של דבר ולטעמי לא נפל כל פגם בקביעתו של בימ"ש קמא כי אין מקום לבטל את הרשעתו של המערער, זאת למרות המלצת שירות המבחן שכידוע הינה המלצה בלבד ואין ביהמ"ש מחויב לקבלה.

בימ"ש קמא ערך את האיזון הראוי בהתחשב בנסיבות שפורטו והסתפק בעונש מותנה וצו של"צ. מהטעמים שפורטו סבורני כי לא נפל כל פגם בגזר דינו של בימ"ש קמא ואין מקום להתערב בפסק הדין, הן לעניין שאלת ההרשעה והן לעניין מתחם הענישה והעונש שנגזר.

בהתאם יש לדחות את הערעור, וכך אציע לחברי להרכב.

כאן מדובר על משאית גדולה ובולטת, שניתן היה להבחין בה, ואילו בעיניין אדרי לא מצוין מה היו אמצעי הזהירות שבהם נקט הרכב שחנה בשולי הדרך.

בשל הבדל זה, לטענת אליהו, יש לקבוע כי המשאית התקולה חנתה באופן שאין בו סיכון, ולכן ביחס אליה הארוע יוצא מגדר "תאונת דרכים". דין הטענות שמעלים הצדדים בנוגע לחלוקת האחריות להדחות.

...

משכך, דומה שאין מנוס מהחלת הוראות סעיף 331 גם על תביעה לפי חוק הפיצויים.

המסקנה, אם כן, היא כי ראוי להחיל את סעיף 331 גם על תביעה שהוגשה לפי חוק הפיצויים, ולמעשה חברות הביטוח והמוסד לביטוח לאומי נהגו כך בפועל כל השנים.

לפיכך התוצאה היא שהערעורים נדחים לעניין שאלת חלוקת האחריות.

"תאונת דרכים"- מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה", ובהמשך: "שימוש ברכב מנועי" – נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הדרדרות או היתהפכות של הרכב או היתנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה, וכן הנתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד".

ביהמ"ש השאיר את הדברים בצריך עיון, וקבע כי כשלעצמו יש לראות את חניית המשאית בשולי הדרך כ"דרך" בהגדרתה בחוק (ראה עמ' 9 לפסה"ד).

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבורה כי בראש פרק זה יש לפסוק פיצוי גלובאלי בגין הנסיעות אותן הצטרך התובע לנסוע עבור הטיפול הרפואי בסמוך לאחר התאונה ועבור הטיפולים הרפואיים הנוספים בגין הניתוחים שעבר.

סוף דבר : מצאתי כי האירוע נשוא התביעה עונה להגדרה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק.

הנתבעת תישא בנזקו של התובע כמפורט להלן: כאב וסבל 32,597 ₪ הפסד שכר עבד 10,000 ₪ הפסד שכר עתיד 180,000 ₪ עזרת צד ג' 10,000 ₪ נסיעות 3,000 ₪ סה"כ 235,597 ₪ הנתבעת תשלם את סכום הנזק בתוך 30 יום מהיום ולאחר מכן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

התובע נפגע, כך מציין בית משפט קמא, מאחר וביצע תיקון דרך במערבל הבטון שחנה חנייה אסורה, ואולם, בית משפט קמא מציין שבחזקה המרבה אשר מופיעה בהגדרת "תאונת דרכים", בסעיף ההגדרות של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, נכתב: "וכן מאורע שניגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו". מכאן מסיק בית משפט קמא, שהחזקה, כפי שהיא מנוסחת מצריכה קשר סיבתי בין המאורע לבין הפגיעה ברכב החונה (סעיף 18 בפסק דינו של בית משפט קמא).

באותו עניין עצר הנפגע את משאיתו בצד הכביש, וסייע בהחלפת גלגל במשאית אחרת שחנתה בשולי הכביש ובעת החלפת הגלגל, כשהנפגע שכב מתחת למשאית התקולה, פגעה משאית שלישית (המשאית הפוגעת) במשאית התקולה וגרמה לנפילת המשאית התקולה על הנפגע.

יחד עם זאת, הוסיף כב' המשנה לנשיאה באותו פסק דין, שהנפגע לא היה בגדר "המשתמש" במשאית הואיל ו"המשתמש ברכב מנועי", הוא "הנוהג" בלשון סעיף 2(א) של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, וכדבריו: "בעוד שזהות עושי השמוש ברכב נקבעת מכוח השאלה האם נתקיימה אחת מצורות השמוש כהגדרתן בסעיף 1 לחוק, המבחן לקביעת זהות המשתמש הוא מבחן השליטה והפיקוח על הרכב... " (שם, סעיף 7).

...

מקובלת עליי איפוא, לנוכח האמור לעיל, טענת המערערים שהמדובר באירוע רציף אחד, שבו פגע רכב הסובארו במערבל, המשיך בנסיעתו לעבר התובע-הנפגע ופגע בו. מכאן, שקיים קשר סיבתי, הן עובדתי והן משפטי, בין התנגשות רכב הסובארו במערבל לפגיעתוֹ של התובע-הנפגע.

אולם בסופו של יום, לאור עמדתם של באי כח הצדדים בבית המשפט קמא; לאור הימנעותם מלחקור את המצהיר-הנפגע; ומאחר שבנסיבות העניין לא היה לערכאה הדיונית כל יתרון עלינו, כערכאת ערעור, הגעתי למסקנה כי נכון יהיה לקבוע שבענייננו מדובר בארוע רציף אחד שבו פגע רכב הסובארו במערבל, המשיך בנסיעתו לעבר התובע - הנפגע ופגע בו. על שום כך קיים במקרה זה קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין התנגשות הסובארו במערבל לפגיעתו בתובע - הנפגע.

ע' גרשון, שופט על יסוד כל האמור לעיל הוחלט פה אחד כאמור בפיסקה ל"ו אשר בחוות דעתו של ס. הנשיא השופט יגאל גריל.