תאונת דרכים במעגל תנועה דו נתיבי

כתוצאה מתאונת הדרכים שהתרחשה במעגל תנועה בכרמיאל, נגרם נזק רכוש לרכבה של התובעת מס' רשוי 12-124-73 (להלן: "רכב התובעת").

התרשמתי אם כן, הן מהעדויות והן מסרטון הוידאו שצרפו הנתבעות לכתב הגנתן, כי התאונה אירעה לפי גירסתה של התובעת, ולפיה היא החלה לנסוע בנתיב הימני במעגל התנועה כאשר רכב הנתבעות נסע בנתיב השמאלי המיועד לפנייה שמאלה או נסיעה ישירה, או אז לפתע סטתה הנתבעת 1 אל עבר נתיב נסיעתה של התובעת עת עברה במפתיע מהנתיב השמאלי לימני ובכך ארעה התאונה ולא לפי גירסתם של אשר טענו כי זכות הקדימה הייתה לנתבעת 1 ואחריות לארוע התאונה רובץ על התובעת.

מכל האמור בפסיקה לעיל, חובה על הנוסע בנתיב פנימי של מעגל תנועה דו נתיבי, לתת זכות קדימה לרכב הנוסע בנתיב "החצוני", טרם סטייתו ימינה מתוך "פנים המעגל". על חובה המוטלת על נהג המכיר את הדרך לנהוג בזהירות ראויה ולאפשר לרכבים אחרים להישתלב בביטחה, ראה בין היתר פסק דינו של ביהמ"ש השלום בתא"מ (רח') 14004-12-17 תעסה נ' מדהלה [פורסם בנבו].

...

יחד עם זאת, חקירתם הנגדית של הצדדים והתרשמותי הישירה מעדותם מביאה אותי למסקנה כי שני הצדדים לא נהגו בזהירות הדרושה, אם כי מרבית האשמה לתאונה מוטלת על הנהגת ברכב הנתבעות.

תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה קובעת: "לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר... באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה ... בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך". יובהר, כי הגם שהגעתי למסקנה זו, אין פירוש הדבר כי נהגת התובעת היא הגורם לתאונה ואין לומר כי התנהגותה באי מניעת התאונה והקטנת נזקיה יש בה לשחרר את נהגת רכב הנתבעות מאחריותה לנהיגתה הרשלנית, אחריות אותה אני קובעת ב-70% לקרות התאונה; מובהר כי אין במסקנתי בדבר האשם התורם כדי להקים עילת תביעה עצמאית לטובת הנתבעות ו/או מהן.

סוף דבר: לאור כל האמור ובהתאם לחלוקת האחריות שקבעתי ולסכום הנזק עליו אין למעשה חולק אני קובעת כי הנתבעות, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת 70% מסכום התביעה, קרי סך 6,535.088 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 04.10.2022, ועד למועד התשלום בפועל.

בפניי תביעה לפצוי בגין נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת בעקבות תאונת דרכים מיום 22.10.2018, במעורבות רכב הנהוג בידי הנתבעת.

האחריות לארוע התאונה עיון בתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: התקנות) מלמד, כי הן אינן כוללות הגדרה של מעגל תנועה וכי לא הוסדרו בהן כללי נהיגה מיוחדים לנהיגה במעגל תנועה, לא כל שכן במעגל תנועה דו נתיבי; מעגל תנועה נזכר רק בתקנה 64(ז) לתקנות, המורה כי נהג המתקרב למעגל תנועה שלפניו מוצב תמרור 303 ייתן זכות קדימה לרכב הנמצא בתוך מעגל התנועה.

...

אני קובעת, איפוא, כי לא היתה לתובעת תרומה כלשהי להתרחשות התאונה, אלא האחריות לתאונה מוטלת כולה על הנתבעת.

התרשמתי לחיוב מעדותו של השמאי, מצאתי כי הינו בקיא בעניין לגביו נתן את חוות דעתו, ואני מקבלת אותה במלואה.

סוף דבר לאור האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 18,678 ₪.

תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר אירעה ביום 19.2.2019 ב"כיכר המאה" בחדרה.

דומה שניתן לקבוע, כי אין משמעות לקיום 2 נתיבים בכביש היציאה מהמעגל, אם לא ניתן להשתמש בשמאלי שביניהם, ועל כן מותר, עקרונית ,לפנות ימינה גם מהנתיב הפנימי (כדין כל פניה דו נתיבית ימינה), אולם זאת רק כל עוד אין הפניה מפריעה לתנועה שבנתיב החצוני (לאמור: כאשר הנתיב החצוני ריק, או כשכלי הרכב שעליו פונה אף הוא ימינה לאותה יציאה).

...

לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 2 85% מהפסדיה המוכחים, דהיינו: 2,817 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום; ועוד אני קובע כי התובעת 2 זכאית לשיפוי בשיעור 85% מהפסדיה עבור הנחת העדר תביעות, ומתיר לה להגיש תביעה בגינו, אם לא ישולם לה השיפוי לפי דרישה, קודם להגשת תביעה.

עוד אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 1 85% מנזקיה המוכחים: 18,414 ₪, וכן את אגרת התביעה (מחצית ראשונה), כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום.

כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 1 את אגרת התביעה (מחצית שניה, ככל שהתובעת תחויב לשלמה), את שכר העד, מר דוד, כפי שנפסק, ושכ"ט עו"ד בסך 2,154 ₪ (בקביעת שכה"ט סטיתי כלפי מטה מהתעריף המינימלי המומלץ, נוכח הימשכות חקירתה הנגדית של הנתבעת, שעה שכבר יותר מאשר נרמז על ידי בית המשפט כי כבר אין בכך צורך ואין בכך כדי לחדש דבר, מקום בו אין כמעט מחלוקת בעובדה, וכן בשים לב לכך שאין מאחורי הנתבעת חברת ביטוח שתישא בעלויות המקובלות של ההליך המשפטי).

בפניי תביעה בגין נזקים שארעו בתאונת דרכים מיום 4.12.2020 לרכבה של התובעת מסוג יונדאי (להלן: רכב התובעת), שהיה נהוג בעת התאונה על ידי בעלה מופיד, כתוצאה מהתנגשות עם רכב סקודה (להלן: רכב הנתבעות), השייך לנתבעת מס' 1 (להלן: הנתבעת) והנהוג בידי נתבעת מס' 2 (להלן: הנהגת).

למעשה אין מחלוקת מהותית בין הצדדים באשר לנסיבות התאונה, אלא עיקר המחלוקת נסב על שאלת האחריות לה. אין חולק כי התאונה ארעה בתוך מעגל תנועה דו נתיבי בצומת חריש.

...

המחלוקת העובדתית היחידה נוגעת למהירות הנסיעה של הנהגת בתוך מעגל התנועה, כאשר הנהגת העידה כי נסעה במהירות של 40 קמ"ש, ואילו מופיד העיד כי היא נהגה במהירות מופרזת, וכלשונו - "נהיגה פרועה". במחלוקת זו מצאתי לנכון להעדיף את עדותו של מופיד על פני עדות הנהגת: ראשית, משום שהתרשמתי מאמיתות דבריו של מופיד ומעדותו האמינה והמשכנעת; שנית, כיוון שמדו"ח החקירה שהוגש עולה, כי ברכב הנתבעות נסעה גם אחותה של הנהגת, אולם זו לא הובאה לעדות, והימנעות זו מהעדת עדת ראייה רלוונטית תיזקף לחובת הנתבעות; ושלישית, הנהגת אישרה - וכך גם עולה מדו"ח החקירה - כי סמוך לפני הכניסה למעגל התנועה נסעה מאחורי מופיד; אם בתוך המטרים הספורים שעברו כלי הרכב בתוך מעגל התנועה הספיקה הנהגת לעבור ממצב בו היא נמצאת מאחורי מופיד למצב בו היא מקדימה אותו, באופן שהפגיעה ברכבה הוא בדלת השמאלית האחורית, המסקנה היא כי נסעה במהירות גבוהה ביותר.

מכל אלו אני קובעת, כי הנהגת עברה לנתיב הימני של מעגל התנועה מיד עם כניסתה אליו, נסעה בו במהירות רבה תוך שהיא חולפת מעבר לרכב התובעת ומקדימה אותו, ולמעשה חסמה את נתיב יציאתו ממעגל התנועה.

בפניי תביעה לפצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע, הנהוג בידי אישתו שלומית (להלן: שלומית), בתאונת דרכים שארעה ביום 20.11.2019 בפארק התעשיה הצפוני בקיסריה, במעורבות רכבה של נתבעת מס' 2, הנהוג בידי גיסתה, נתבעת מס' 1 (להלן: הנתבעת).

טענות התובע וראיותיו בכתב התביעה טען התובע, כי התאונה ארעה במעגל תנועה דו נתיבי, כאשר שלומית נסעה בנתיב השמאלי בו, במטרה להמשיך ישר לכיוון מקום עבודתה, דהיינו, לצאת ביציאה הראשונה, ואילו הנתבעת נסעה בנתיב הימני במעגל התנועה, וביקשה לפנות ממנו שמאלה, דהיינו, לצאת ביציאה השניה.

...

על כן אני מקבלת את הצעת המחיר כראיה לשיעור הנזק שנגרם לתובע, ואת החשבונית והקבלה כראיה לסכום ששולם עבור תיקונו של נזק זה, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,391 ₪.

אני מקבלת איפוא את התביעה ברובה ומחייבת את נתבעת מס' 1 לשלם לתובע סך של 2,391 ₪.

התביעה נגד נתבעת מס' 2 נדחית בהעדר עילת תביעה, בהיותה בעלת הרכב ולא הנהגת בו במועד התאונה.