תאונת דרכים במהלך סידורים הקשורים לעבודה

לטענת ב"כ הנתבע , משהתובע הנו עצמאי - לא הרים את הנטל הנידרש בפסיקה להוכחה כי תאונת הדרכים שעבר ביום 8/8/19 הנה גם תאונת עבודה.

כאמור, בעיניינו של עובד עצמאי , הפסיקה דורשת רף גבוה יותר, שהרי תיאורטית, אדם שעובד כעצמאי , יכול גם לבצע פעולות במהלך היום, שאינן קשורות לעבודה, כמו סידורים, קניות, פגישה עם חברים ועוד.

...

לטענת ב"כ התובע, עדויות התובע וחברו אמינות, ולא נסתרו, ועל כן יש לקבל את התביעה, מה גם שבמצב בו היה לא ניתן היה לצפות ממנו לומר לאנשי מד"א או במיון, כי היה בדרך לחפש מחסן, כיוון שמה שעניין אותו זה הטיפול הרפואי.

בנסיבות אלו, ולאור כל האמור לעיל, לא הרים התובע את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח כי התאונה אירעה לו , כעצמאי, במסגרת העבודה.

לפיכך, אין מנוס מדחיית התביעה.

סוף דבר: התביעה נדחית.

עם זאת, הראיות הנסיבתיות ובכללן, העובדה כי התובע פונה על ידי אמבולנס ממקום התאונה כשהוא פגוע ראש; העובדה כי המעסיק, מר משה לוי (להלן: "מר משה"), אישר כי התובע נהג לבצע את משמרת השמירה שלו בשעות בהן ארעה התאונה ובשטח בו ארעה התאונה; והעובדה כי הרכב של התובע עימו הוא היה מגיע לעבודה שהה בחניית העובדים בזמן התאונה ופונה משם לאחר התאונה על ידי קרובי משפחתו; מובילות למסקנה כי התובע היה מעורב בתאונת הדרכים במסגרת שהותו בעבודה ואף נפגע במהלכה.

להלן נפרט את הטעמים להחלטה זו. האם הוכח כי התובע שהה בעבודתו או ביצע משימה הקשורה לעבודתו בזמן שניפגע? כפי שפורט לעיל, התובע טוען כי פגיעתו התרחשה בזמן שביצע סיור שמירה רגלי מסביב למיתחם הג.ד.ש., במהלך משמרת השמירה הראשונה ביום 12.1.16, עת אחד הרכבים שהיה מעורב בתאונה פגע בו כהולך רגל (בזמן הסיור באיזור צנורות ההשקייה).

השניה, עדות המעסיק, מר משה, שלפיה על אף שהמעסיק לא ניהל רישום נוכחות מסודר בתקופה בה התרחשה התאונה (ובכלל זה ביום התאונה עצמו), וכי בפועל השומרים היו מסדרים ביניהם את משמרות השמירה, "סביר בעיניו" שהתובע היה הולך רגל או נסע במקום התאונה; שכן, התובע היה שומר בדרך כלל במשמרת הראשונה, והתאונה התרחשה באיזור השטחים החקלאיים בהם התובע נידרש לסייר במסגרת עבודת השמירה[footnoteRef:3].

...

לכל האמור לעיל נוסיף, כי גרסתו של אביו של התובע ועדיו לקו בסתירות נוספות באופן הפוגם במהימנות גרסת התובע.

] המסקנה מכל האמור לעיל הינה, כי התובע לא הוכיח את גרסתו שלפיה הוא נפגע כהולך רגל בזמן סיור שמירה בשטח החקלאי בעבודה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, לא הוכח כי התובע נפגע במסגרת אירוע בעבודה ולפיכך דין התביעה להידחות.

בתחשיב הנזק שהוגש על ידי ב"כ התובע ביום 23.5.2021, טען התובע כי נפגע בתאונת דרכים עת ביקש במהלך עבודתו לרדת מהרכב המבוטח, הוא החליק ונפל וכתוצאה מכך ניחבל בברך ימין חבלה סיבובית.

לפיכך, ביום 31.08.21 הוגש כתב תביעה מתוקן (להלן: "כתב התביעה המתוקן") שם טען התובע כי נפגע בתאונת דרכים לאחר שעצר את הרכב במהלך נסיעה, ניגש לתא המטען לצורך סידור ארגז שזז והפריע בשל רעש להמשך הנסיעה, וכאשר ניסה לעלות לרכב באמצעות המדרגה האחורית החליק וקיבל מכה ישירה בברך.

דא עקא שבטופס בל 250 שהציג התובע, לא נרשם דבר וחצי דבר על חבלה "סיבובית". מכאן, שהתיאור במסמך הרפואי הראשון בזמן (ביקור אצל ד"ר יורי זילברמן מיום 30.6.2019) לפיו המדובר ב: "כאבי ברך ימין לאחר סיבוב בברך לפני 10 ימים תוך כדי עבודתו", אינו קשור כלל ועיקר לדברים שבדה המעסיק מליבו, לכאורה, בטופס בל 250.

...

על אף שדי בקביעות הנזכרות לעיל כדי להוביל למסקנה בדבר דחיית התביעה, אבחן, למען הסר ספק, האם נסיבות התאונה אשר נטענו בכתב התביעה המתוקן מהוות "תאונת דרכים" כהגדרת המונח בחוק הפלת"ד. סעיף 1 לחוק הפלת"ד מגדיר "תאונת דרכים": "מאורע בו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה;" בהמשך הסעיף מוגדר המונח "שימוש ברכב מנועי": "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד". כלומר, אירוע בו נגרם לאדם נזקי גוף בעקבות תיקון דרך ייחשב כתאונת דרכים על פי חוק הפלת"ד. משתמע מטענות התובע כי פגיעתו התרחשה במהלך תיקון דרך כהגדרתו בחוק.

על כן, במקרה הספציפי שלפני, אין מדובר בטיפול עקב אירוע פתאומי והכרחי להמשך הנסיעה - משכך אין מדובר בתיקון דרך כהגדרתו בחוק הפלת"ד. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ביום 13.06.2021 דחה הנתבע את ההכרה בפגימות חבלת ראש, פגיעות צואר וגב וליקוי נפשי, כפגיעות כתוצאה מתאונת העבודה ועל החלטתו זו הוגשה תביעה זו. בהתאם להסכמת הצדדים בתיק וכפי שיפורט להלן, מונו שלושה מומחים רפואיים בתחומי מומחיות שונים, לבחון את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפגימות הנטענות על יסוד התשתית העובדתית המוסכמת – ביום 24.3.2021 נדרסה התובעת כהולכת רגל ע"י ג'יפ קרייזלר; כתוצאה מהתאונה אושפזה התובעת למשך שבעה ימים; הנתבע (המוסד לביטוח לאומי) הכיר בפגיעת קרסול, אך דחה את ההכרה ב"ראש, ליקוי נפשי, צואר וגב"; מצבה הרפואי של התובעת בהתאם למסמכים הרפואיים.

הפגיעה הנפשית – באותו היום התקבלה גם חוות דעתה של דר' דורפמן אתרוג: בבדיקתה: נראית כפי גילה, מסודרת בהופעתה, מודע צלול אפקט אאוטימי מתגוון ותואם.

דיון והכרעה נקדים ונאמר כי התובעת נפגעה בתאונת דרכים, כהולכת רגל בדרכה מעבודה (ראו נספח ו', עמ' 16 לקובץ כתב התביעה).

...

ביום 13.06.2021 דחה הנתבע את ההכרה בפגימות חבלת ראש, פגיעות צוואר וגב וליקוי נפשי, כפגיעות כתוצאה מתאונת העבודה ועל החלטתו זו הוגשה תביעה זו. בהתאם להסכמת הצדדים בתיק וכפי שיפורט להלן, מונו שלושה מומחים רפואיים בתחומי מומחיות שונים, לבחון את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפגימות הנטענות על יסוד התשתית העובדתית המוסכמת – ביום 24.3.2021 נדרסה התובעת כהולכת רגל ע"י ג'יפ קרייזלר; כתוצאה מהתאונה אושפזה התובעת למשך שבעה ימים; הנתבע (המוסד לביטוח לאומי) הכיר בפגיעת קרסול, אך דחה את ההכרה ב"ראש, ליקוי נפשי, צוואר וגב"; מצבה הרפואי של התובעת בהתאם למסמכים הרפואיים.

עם זאת, משחוות דעתו מתיישבת עם חוות דעת נוספות בעניינה של התובעת החלטנו להעדיף את אבחנתו לפגיעה הנפשית של התובעת.

לסיכום הפגיעות הבאות הוכרו כפגיעות בעבודה – ליקוי בגב התחתון (אורתופדי) בהתאם לחוות דעת דר' אנג'ל; ליקוי נפשי PTSD בהתאם לחוות דעתו של דר' רוזנברג המלווה בכאבי ראש כאמור בחוות דעתו של דר' בשארה.

לא מצאנו הצדקה לחיוב הנתבע בהוצאות כפי שתבעה התובעת.

בזמן הסידור הידני על המשאית והפריקה הידנית כשהיא ללא מנוף, יש גילגול ודחיפה של דודם.

לצד האמור בהתייחס לתשתית העובדתית ולרישומים בתיקו הרפואי של התובע (רישום אודות כאב גב קודם לתקופת העבודה הנדונה, פניה לחדר מיון על רקע כאבי גב בשנת 2002 ותאונת דרכים בשנת 2007 שגרמה לתקופה ממושכת של כאבי גב תחתון) קבע כי תרומת העבודה המתוארת אינה משמעותית.

אשר לפגימה בבירכיים ציין המומחה כי בעת פעולת כיפוף ויישור הבירכיים אשר ביצע התובע, כאשר הקולט על גבו, ישנו עומס על הבירכיים וניתן לקבוע בסבירות מעל 50% קשר סיבתי בין העבודה לליקוי בברך ימין.

...

על רקע האמור הוגשה התביעה דנן וביום 12.5.2020 ניתן פסק דין על ידי בית דין זה במסגרתו נדחתה התביעה.

הדברים יפים לטעמנו ביתר שאת עת טענות התובע, באשר לתשתית העובדתית, שהועלו במסגרת סיכומיו, קרי לאחר שניתנה חוות הדעת הרפואית והמענה על שאלות ההבהרה, כוללות טענות שכלל לא הועלו במסגרת תגובתו לעובדות המוסכמות על ידי הנתבע.

סוף דבר לאור כלל האמור, הגענו למסקנה כי יש לאמץ את חוות דעתו של המומחה, אשר קביעותיו היו ברורות, מנומקות ונשענו על התשתית העובדתית שהוצגה לו. כפועל יוצא, נקבע בזאת כי הפגיעה בברכו של התובע מוכרת כפגיעה בעבודה.

משהתקבלה התביעה באופן חלקי, הנתבע ישלם לתובע השתתפות בהוצאות משפט בסך 3,000 ₪.