מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תאונת דרכים בכיכר תקנה 42

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2015 בשלום פתח תקווה נפסק כדקלמן:

לפניי תביעה לתשלום בגין ניזקי תאונת דרכים שארעה ביום 09.3.14 בין רכב התובע, לבין רכב שהיה נהוג בידי הנתבע 1, ומבוטח בידי הנתבעת 2.
במהלך המשפט, ניתן היה להבין כי הנתבעים זנחו את הטענה שהתובע סטה לנתיב השמאלי (הפנימי) במעגל התנועה, ומיקדו טענתם בכך שאסור היה לו להקיף את מעגל התנועה בנתיב הימני, והוא אף לא נתן זכות קדימה לרכב הנתבעים שבקש לפנות ימינה ביציאה מן הכיכר, מתוך הנתיב השמאלי שבו נסע.
סעיף 42 לתקנות התעבורה שכותרתו "פניה ימינה", מורה: "נהג רכב המתכוון לפנות ימינה, לא יפנה אלא כשהוא נמצא עד כמה שאפשר סמוך לשפה הימנית של הכביש ואין מצידו הימני רכב אחר בתנועה, ויפנה ימינה פניה חדה, זולת אם סומן אחרת על הכביש". הוראתו של סעיף זה חלה על כל פנייה ימינה, בין אם מכביש רגיל ובין אם מתוך מעגל תנועה.
...
דיון והכרעה ראשית, אינני מקבלת את טענת הנתבעים לפיה התאונה התרחשה במסלול השמאלי.
לאחר ששמעתי העדויות ועיינתי בראיות שהוגשו, דעתי היא כי טענתם זו של הנתבעים בטעות גדולה יסודה, והיא מנוגדת לחוקי התנועה.
במצב זה, אין מנוס מלקבוע כי הנתבע 1 פעל בחוסר זהירות עת סטה מנתיבו לתוך הנתיב הימני במעגל התנועה, ברצותו לצאת מן הכיכר, זאת מבלי להבחין ברכב התובע הנוסע במעגל התנועה, מימינו.
סופו של דבר, אני מקבלת את התביעה במלואה ומחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לתובע סך 1,693 ₪, בגין עלות השתתפותו העצמית וערכי כינון, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2016 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

בפני תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לתובעת ולנתבעת (התובעת שכנגד) בתאונת דרכים בין רכב התובעת (אוטובוס) ורכב הנתבעת.
ביחס לגירסאות הצדדים לענין נסיבות קרות התאונה מצאתי להעדיף את גרסת הנתבעת (התובעת שכנגד), לפיה נסעה באיטיות בכיכר והיססה ביציאה ימינה מהכיכר בדיוק במקום בו ביקש האוטובוס לפנות ימינה ולצאת מהכיכר.
תקנה 41 לתקנות קובעת: "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקוו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בביטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש". ותקנה 42 לתקנות מוסיפה וקובעת: "נוהג רכב המתכוון לפנות ימינה, לא יפנה אלא כשהוא נמצא עד כמה שאפשר סמוך לשפה הימנית של הכביש ואין בצידו הימני רכב אחר בתנועה, ויפנה ימינה פניה חדה, זולת אם סומן אחרת על פני הכביש". נהג האוטובוס נסע משמאל לנתבעת, למעשה בנתיב הפנימי של הכיכר.
...
כאמור לעיל, התובעת עצמה הודתה שהיססה במקום שיכולה היתה לפנות ימינה ובסופו של דבר החליטה להמשיך בנסיעה בכיכר, ויכול בהחלט שהדבר גרם לנהג האוטובוס לסבור כי הדרך עומדת להיות פנויה ועל כן יכול הוא לפנות ימינה, אולם אין מקום לקבל התנהלות שכזו.
שנית, בכל מקרה נראה כי ככל שיש מקום להחיל את הכלל הראייתי בנסיבות דנן, הרי שיש להחיל אותו במידה שווה על שני הצדדים, כך שאין בכך כדי לשנות מהמסקנה אליה הגעתי.
במאמר מוסגר אציין כי מאחר שמדובר בנוסעים ברכב התובעת ניתן לטעון כי החובה לזמנם לעדות מוטלת דווקא על התובעת, אולם אין לי צורך להכריע בשאלה זו, נוכח המסקנה אליה הגעתי.
סיכומם של דברים, התביעה העיקרית נדחית והתביעה שכנגד מתקבלת.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2021 בשלום כפר סבא נפסק כדקלמן:

תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר אירעה ביום 19.2.2019 ב"כיכר המאה" בחדרה.
שני כלי הרכב הגיעו לכיכר מרח' הרברט סמואל, כשהתובעת 2 מתעתדת להמשיך "ישר" (לצאת ביציאה השניה, לרח' דוד שמעוני), ואילו הנתבעת מתעתדת לפנות ימינה (לצאת ביציאה הראשונה, להמשך כביש 4 צפונה).
בפועל, תקנות התעבורה אינן מתייחסות להסדרת תנועה במעגלי תנועה (למעט מתן זכות קדימה לרכב שבתוך מעגל התנועה, אם מוצב תמרור 303), וניתן להגיע למסקנות, בעקיפין, על יסוד תקנה 41 ותקנה 42, המסדירות פניה ימינה באופן כללי.
...
לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 2 85% מהפסדיה המוכחים, דהיינו: 2,817 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום; ועוד אני קובע כי התובעת 2 זכאית לשיפוי בשיעור 85% מהפסדיה עבור הנחת העדר תביעות, ומתיר לה להגיש תביעה בגינו, אם לא ישולם לה השיפוי לפי דרישה, קודם להגשת תביעה.
עוד אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 1 85% מנזקיה המוכחים: 18,414 ₪, וכן את אגרת התביעה (מחצית ראשונה), כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום.
כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 1 את אגרת התביעה (מחצית שניה, ככל שהתובעת תחויב לשלמה), את שכר העד, מר דוד, כפי שנפסק, ושכ"ט עו"ד בסך 2,154 ₪ (בקביעת שכה"ט סטיתי כלפי מטה מהתעריף המינימלי המומלץ, נוכח הימשכות חקירתה הנגדית של הנתבעת, שעה שכבר יותר מאשר נרמז על ידי בית המשפט כי כבר אין בכך צורך ואין בכך כדי לחדש דבר, מקום בו אין כמעט מחלוקת בעובדה, וכן בשים לב לכך שאין מאחורי הנתבעת חברת ביטוח שתישא בעלויות המקובלות של ההליך המשפטי).

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בין הצדדים אין מחלוקת על נסיבות תאונת הדרכים מיום 8.3.2021 או על הנזק אך היתה מחלוקת בדבר האחריות לתאונה.
המשיבה בכתב הגנתה תארה את התאונה כך בסעיף 6.2: ".. עת נסע רכב הנתבעת במעגל תנועה בנתיבו כדין, או אז, לפתע הגיח רכב התובעת מצדו הימני של רכב הנתבעת בחוסר זהירות ו/או ללא שימת לב ו/או בנגוד לתקנות, סטה מנתיבו אל עבר נתיב נסיעת רכב הנתבעת, פגע ברכב הנתבעת, גרם לרכב הנתבעת לנזקים ולהתרחשות התאונה (להלן: "התאונה")".
המערערת טוענת בערעורה כי פסק הדין מנוגד לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה") האוסרות על מעבר נתיב לפי תקנה 42 (פניה ימינה) וכן תקנה 40 ("סטיה מנתיב") הקובעת: "נהג רכב המתכוון לפנות ימינה, לא יפנה אלא כשהוא נמצא עד כמה שאפשר סמוך לשפה הימנית של הכביש ואין מצידו הימני רכב אחר בתנועה, ויפנה ימינה פניה חדה, זולת אם סומן אחרת על הכביש". נטען כי החיצים המסומנים בכביש מכוונים את הנהגים בכניסה לכיכר אך לא מסמנים את כווני היציאה מהכיכר ולכן טעה בית משפט קמא כאשר קבע כי החיצים מסמנים את כווני היציאה.
...
לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן: א) המקרה שלפנינו הוא אכן יוצא דופן, כפי שנקבע בפסק דינו של בית משפט קמא.
ב) אלא שבמקרה דנן, מתקיימת הסיפא של תקנה 40 לתקנות התעבורה ואכן "סומן אחרת על הכביש". אינני מבינה לאשורו את הרציונל מאחורי אותו סימון בכניסה למעגל התנועה הספציפי אך הסימון קיים ומקובלת עלי טענת ב"כ המשיבה ולפיה סימון זה רלוונטי גם ליציאה מהכיכר – מעגל התנועה ולא רק לכניסה לכיכר – מעגל התנועה.
בנוגע לחלוקת אחריות בין נהגים לא מצאתי כי זהו המקרה החריג שבו תתערב ערכאת ערעור בעניין זה המסור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ראה לעניין זה: ע"א 878/06 טרויהפט נ' עטיה (4/1/09) בסעיף 84, רע"א 111/15 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ(20.4.15) לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחה הערעור.

בהליך תיק אזרחי דיון מהיר (תאד"מ) שהוגש בשנת 2023 בשלום עכו נפסק כדקלמן:

התביעה הוגשה נגד הנתבעת 1 שהנה הבעלים של הרכב מס' רשוי 43-072-70 שהיה מעורב בתאונת הדרכים (להלן: "רכב הנתבעות"), ונגד הנתבעת 2 שהנה חברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב בזמן ארוע התאונה (להלן: "המבטחת").
מהעדויות והראיות, עליהן אין חולק, עולה התמונה הבאה: התאונה התרחשה בכיכר בעיר כרמיאל, כאשר רכב התובעת היה בנתיב הנסיעה הימני במעגל התנועה שכן היא נסעה מכיוון מזרח לכיוון מערב, היינו בנסיעה ישר במעגל התנועה, ורכב הנתבעות נסע במעגל התנועה לכיוון צפון אשר אליו הגיעה מכיוון דרום, ובשלב מסוים התנגשו הרכבים בעת הנסיעה במעגל התנועה.
" מהאמור לעיל עולה כי למעשה הפרה נהגת רכב הנתבעות את הוראת תקנה 41 לתקנות התעבורה, שזו לשונה: "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקוו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בביטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש." כמו כן, הפרה נהגת רכב הנתבעות את הוראת תקנה 42 לתקנות התעבורה הקובעת: "נוהג רכב המתכוון לפנות ימינה, לא יפנה אלא כשהוא נמצא עד כמה שאפשר סמוך לשפה הימנית של הכביש ואין בצידו הימני רכב אחר בתנועה, ויפנה ימינה פניה חדה, זולת אם סומן אחרת על פני הכביש." בהקשר זה, יפים לענייננו הדברים הבאים: "יש להסתכל על מעגל תנועה בין שני נתיבים ככביש ישר בין שני נתיבים. משמעותו של דבר כי מי שנוסע בנתיב הפנימי וסוטה ימינה חייב לוודא כי הדרך פנויה ורק אז לסטות ולצאת ממעגל התנועה." ראו: ת"ק (י-ם) 1263/10 מיכאלי נ' חזי ואח' (03.08.2010).
תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה קובעת: "לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהיתחשב בכל הנסיבות ובין השאר... באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה ... בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך". יובהר, כי הגם שהגעתי למסקנה זו, אין פירוש הדבר כי נהגת התובעת היא הגורם לתאונה ואין לומר כי היתנהגותה באי מניעת התאונה והקטנת נזקיה יש בה לשחרר את נהגת רכב הנתבעות מאחריותה לנהיגתה הרשלנית, אחריות אותה אני קובעת ב-70% לקרות התאונה; מובהר כי אין במסקנתי בדבר האשם התורם כדי להקים עילת תביעה עצמאית לטובת הנתבעות ו/או מהן.
...
יחד עם זאת, חקירתם הנגדית של הצדדים והתרשמותי הישירה מעדותם מביאה אותי למסקנה כי שני הצדדים לא נהגו בזהירות הדרושה, אם כי מרבית האשמה לתאונה מוטלת על הנהגת ברכב הנתבעות.
תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה קובעת: "לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר... באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה ... בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך". יובהר, כי הגם שהגעתי למסקנה זו, אין פירוש הדבר כי נהגת התובעת היא הגורם לתאונה ואין לומר כי התנהגותה באי מניעת התאונה והקטנת נזקיה יש בה לשחרר את נהגת רכב הנתבעות מאחריותה לנהיגתה הרשלנית, אחריות אותה אני קובעת ב-70% לקרות התאונה; מובהר כי אין במסקנתי בדבר האשם התורם כדי להקים עילת תביעה עצמאית לטובת הנתבעות ו/או מהן.
סוף דבר: לאור כל האמור ובהתאם לחלוקת האחריות שקבעתי ולסכום הנזק עליו אין למעשה חולק אני קובעת כי הנתבעות, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת 70% מסכום התביעה, קרי סך 6,535.088 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 04.10.2022, ועד למועד התשלום בפועל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו