התביעה הוגשה נגד הנתבעת 1 שהנה הבעלים של הרכב מס' רשוי 43-072-70 שהיה מעורב בתאונת הדרכים (להלן: "רכב הנתבעות"), ונגד הנתבעת 2 שהנה חברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב בזמן ארוע התאונה (להלן: "המבטחת").
מהעדויות והראיות, עליהן אין חולק, עולה התמונה הבאה: התאונה התרחשה בכיכר בעיר כרמיאל, כאשר רכב התובעת היה בנתיב הנסיעה הימני במעגל התנועה שכן היא נסעה מכיוון מזרח לכיוון מערב, היינו בנסיעה ישר במעגל התנועה, ורכב הנתבעות נסע במעגל התנועה לכיוון צפון אשר אליו הגיעה מכיוון דרום, ובשלב מסוים התנגשו הרכבים בעת הנסיעה במעגל התנועה.
"
מהאמור לעיל עולה כי למעשה הפרה נהגת רכב הנתבעות את הוראת תקנה 41 לתקנות התעבורה, שזו לשונה:
"נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקוו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בביטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש."
כמו כן, הפרה נהגת רכב הנתבעות את הוראת תקנה 42 לתקנות התעבורה הקובעת:
"נוהג רכב המתכוון לפנות ימינה, לא יפנה אלא כשהוא נמצא עד כמה שאפשר סמוך לשפה הימנית של הכביש ואין בצידו הימני רכב אחר בתנועה, ויפנה ימינה פניה חדה, זולת אם סומן אחרת על פני הכביש."
בהקשר זה, יפים לענייננו הדברים הבאים:
"יש להסתכל על מעגל תנועה בין שני נתיבים ככביש ישר בין שני נתיבים. משמעותו של דבר כי מי שנוסע בנתיב הפנימי וסוטה ימינה חייב לוודא כי הדרך פנויה ורק אז לסטות ולצאת ממעגל התנועה."
ראו: ת"ק (י-ם) 1263/10 מיכאלי נ' חזי ואח' (03.08.2010).
תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה קובעת: "לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהיתחשב בכל הנסיבות ובין השאר... באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה ... בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך".
יובהר, כי הגם שהגעתי למסקנה זו, אין פירוש הדבר כי נהגת התובעת היא הגורם לתאונה ואין לומר כי היתנהגותה באי מניעת התאונה והקטנת נזקיה יש בה לשחרר את נהגת רכב הנתבעות מאחריותה לנהיגתה הרשלנית, אחריות אותה אני קובעת ב-70% לקרות התאונה; מובהר כי אין במסקנתי בדבר האשם התורם כדי להקים עילת תביעה עצמאית לטובת הנתבעות ו/או מהן.
...
יחד עם זאת, חקירתם הנגדית של הצדדים והתרשמותי הישירה מעדותם מביאה אותי למסקנה כי שני הצדדים לא נהגו בזהירות הדרושה, אם כי מרבית האשמה לתאונה מוטלת על הנהגת ברכב הנתבעות.
תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה קובעת: "לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר... באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה ... בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך".
יובהר, כי הגם שהגעתי למסקנה זו, אין פירוש הדבר כי נהגת התובעת היא הגורם לתאונה ואין לומר כי התנהגותה באי מניעת התאונה והקטנת נזקיה יש בה לשחרר את נהגת רכב הנתבעות מאחריותה לנהיגתה הרשלנית, אחריות אותה אני קובעת ב-70% לקרות התאונה; מובהר כי אין במסקנתי בדבר האשם התורם כדי להקים עילת תביעה עצמאית לטובת הנתבעות ו/או מהן.
סוף דבר:
לאור כל האמור ובהתאם לחלוקת האחריות שקבעתי ולסכום הנזק עליו אין למעשה חולק אני קובעת כי הנתבעות, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת 70% מסכום התביעה, קרי סך 6,535.088 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 04.10.2022, ועד למועד התשלום בפועל.
