תאונת דרכים בכיכר בפרדס חנה: מחלוקת על נסיבות האירוע

לפני תביעת תיחלוף על סך של 78,836 ₪ לתשלום תגמולי ביטוח ששילמה התובעת כמבטחת למבוטחה, בגין נזקים שנגרמו לרכב המבוטח כתוצאה מתאונת דרכים מיום 13.11.2016.

מר פינחסי העיד כי הוא הגיע לכיכר הסמוכה על מנת לפנות עם רכבו, אולם עם הפנייה הרכב החליק על הכביש והוא פגע במשאית שחנתה בקירבת מקום.

מר פינחסי הוא העד היחיד אשר נכח בארוע והובא להעיד על נסיבותיו.

אי הצגת תשתית ראייתית כגון זו, מהוה אינדיקאציה לכך שהרשות לא פעלה כרשות מקומית סבירה (עוד ראו לעניין זה: ת"א (מחוזי חי') 1108/01 נפומניאשיץ נ' עריית חיפה (22.7.2004); ע"א (מחוזי חי') 2661-06-12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מועצה מקומית פרדס חנה-כרכור (30.1.2013)).

אין מחלוקת כי לא היה דיווח לעירייה אודות המפגע קודם לתאונה.

...

כפי שנפסק בתא"מ 50849-03-18 שומרה חב' לביטוח בע"מ נ' עיריית חדרה (24.1.2019) אין לומר כי כל אימת שקיימת הצפה או שלולית מים, הדבר מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעות התרשלו, מאשר עם העדר רשלנותן.

למשמע עדויות העדים ולאחר שעיינתי בראיות שהוצגו לפניי, לא מצאתי כי הוכחה רשלנות מעם העירייה או מעם תאגיד המים בטיפולם במפגע עם קבלת הדיווח אודותיו.

לסיכום: לאור האמור, ומשלא מצאתי כי הופרה חובת הזהירות הקונקרטית של הנתבעות, דין התביעה להידחות.

כל אימת שיצוטט קטע ממסמך אשר נוקב בשם התובע – ששמו חסוי בתביעה מסוג זה, יומר שמו בקיצור ש"ס. דיון והכרעה כך תוארה התאונה בכתב-התביעה [סע' 4]: "בתאריך 24.12.2016 במוצאי השבת לערך עת נסע התובע ברחוב הנדיב בפרדס חנה בדרכו לעבודה, כשלפתע נפגע מרכב חולף אשר פגע בו בעוצמה רבה והעיף אותו מהאופנוע לכביש, הרכב הפוגע ברח. כתוצאה מכך נפגע התובע בכל חלקי גופו וסבל ממספר רב של שברים וחבלות [...]". תאור שאינו זהה הובא בתצהיר התובע [סע' 4-3 ב-ת/3]: "בתאריך 24.12.2016, במוצאי השבת, נסעתי לעבודה על קטנוע מ.ר 79-068-73 (להלן: 'הקטנוע' ו/או 'הרכב') מהבית שלי ברחוב אנקור בפרדס חנה, בדרך נסעתי להביא את המפתח של הסופר מרקט מהעובד שלי ועל כן נסעתי ברחוב הנדיב בדרכי אליו. בזמן שנסעתי בנתיב שלי, לפתע נפגעתי מרכב חולף אשר פגע בי בעוצמה רבה והעיף אותי מהאופנוע לכיכר בכביש, הרכב הפוגע ברח. כתוצאה מכך נפגעתי בכל חלקי גופי וסבלתי ממספר רב של שברים וחבלות [...]". בין גרסת כתב-התביעה לבין גרסת התצהיר שני הבדלים מהותיים: בכתב-התביעה צויין כי התובע היה בדרכו לעבודה ובשל פגיעת הרכב הועף מהאופנוע לכביש; לעומת זאת, לפי התצהיר הוא היה בדרכו לביתו של עובד שלו ובתאונה הועף לכיכר בכביש.

שמואל אישר את חתימתו על-גבי ההודעה ולא ידע להסביר את גירסתו בה, לפיה התאונה לא כללה מגע בין הרכב האחר לבין האופנוע; הוא תלה זאת בחלוף הזמן ולא – כפי שהתבקש, בכך שהוא עצמו לא נכח בתאונה וציין את נסיבותיה כפי שמסרן לו התובע [עמ' 17 ש' 27-14].

לבקשה למינוי מומחה צורף תצהיר התובע, לפיו נפגע בתאונה ביום 24.10.2018 [נ/1; להלן תצהיר הבריאות]; התאונה דנן שתאריכה 24.12.2016 לא נזכרה בו. לא נזכרו אירועים רפואיים קודמים מעברו של התובע, שתיעוד לגביהם הוצג והוגש במהלך חקירתו [נ/2, נ/3].

אי-השמעת עד רלוואנטי – חרף ידיעת המחלוקת על-אודות זהוי האופנוע המעורב בתאונה, מקימה נגד התובע חזקה כי היה בעדות, אילו נשמעה, לעמוד לו לרועץ [ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 659-658 (1991)].

בדו"ח הפעולה נרשם כך: "גלית מבי"ח הילל יפה מדווחת על מקרה לא מובן כל כך, בהתחלה סיפר להם שזו תאונת דרכים שווא (כך במקור) נפל מאופנוע ואחר כך חזר בעצמו ואמר שזו לא תאונת דרכים, כנראה לפי טענתם זו תאונה מאופנוע. נמצא כרגע במיון ש"ס ת.ז. [...] גר ב-[...]. לא רוצה למסור עוד פרטים. לא מסר מאיפה נפל [...]". המסמך מבטא עדות מובהקת, כפולה ומכופלת, מפי השמועה.

...

הדיון בראיות הצדדים מוליך למסקנה אחת – דין התביעה להידחות.

התביעה נדחית אפוא; התובע לא הראה שנפגע בעת שרכב על האופנוע דנן – ומכאן שלא הוכחה חבות של הנתבעת, מבטחת האופנוע, לפצותו.

התובע ישלם לנתבעת את הוצאות ההליך בסך 6,000 ₪ ושכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסך של 34,000 ₪, שניהם בערכי יום פסק-הדין (להלן יחד הסכום הפסוק).

לפניי מחלוקת עובדתית בשאלה האם התובעת נפגעה בתאונת דרכים, אם לאו.

בתצהיר עדותה הראשית ציינה התובעת את נסיבות התאונה בטענה כי אגב נהיגתה ברכבה פגע בה רכב צד ג' (להלן גם: "רכב צד ג'" או "הרכב הפוגע") פגיעת חזית-אחור אשר כתוצאה ממנה נגרמו לה ניזקי גוף כמתואר לעיל.

הלכה ולמעשה אין מחלוקת בין הצדדים באשר לזהות התובעת והנהגת, כמו גם זהות רכביהן, כמי שהיו מעורבות בזמן ובמקום הארוע מושא התביעה.

תמצית ראיות התובעת ועדותה בתצהיר עדותה הראשית ציינה התובעת כי ביום 9.10.18, בשעה 13:30 לערך, היא נסעה ברכבה מסוג "קיה" שפרטיו צוינו, בכיכר שברח' דרך הבנים בפרדס חנה.

...

אני מקבל את כלל טיעוני התובעת בעדותה, לרבות אלה הנוגעים בסוגיות- הלוואי ה"סובבות" את התאונה עצמה.

סופם של דברים הוא כי עלה בידי התובעת להוכיח במאזן ההסתברויות כי דין תביעתה להתקבל וכך אני מורה.

סוף דבר התביעה מתקבלת אפוא.

על יסוד הסכמת הצדדים בשאלת הנזק אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובעת את נזקה בסך 330,000 ₪, החזר אגרה כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בשיעור 15.21%.