תאונת דרכים בין שני רכבים בחניון גרמה לפגיעה ברכב חונה

לפניי תביעה כספית בגין הפסד פרמיה והפסד הנחת העידר תביעות שנגרמו לתובעת כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 24.1.18 בחניון בית החולים "אסף הרופא". בכתב התביעה נטען שרכב הנתבעת יצא מחנייה בנסיעה לאחור מבלי ליתן את הדעת לרכבה של התובעת שנסיע בנתיב היציאה מהחניון, תוך פגיעה בו והדיפתו לרכב צד ג' שחנה במקום.

רביעית, התובעת העידה שהמכה ברכבה הייתה חזקה (עמ' 1, שורה 1), וכדבריה: "הרגשתי שאני נופלת לצד שליד הנהג, הרגל שלי הייתה על הגז וברגע שקבלתי את המכה הרגל שלי נתקעה בין הדוושות ולא יכולתי להוציא והמשכתי לנסוע וחשבתי איך לא לפגוע באנשים ועברתי בין שתי מכוניות ונכנסתי ברכב שעמד. ניפתחו לי כריות..." (עמ' 1 שורות 23-19).

...

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ובחנתי את מכלול הראיות שהוצגו לפניי, לרבות תמונות הנזק, אני מקבלת את התביעה באופן חלקי בלבד, וזאת לאחר ששוכנעתי כי לתובעת אחריות בשיעור של 40% לקרות התאונה.

אשר על כן, במכלול הטעמים לעיל, בשל יציאת התובעת מחניה בנסיעה לאחור בחניון מחד-גיסא ובשל התנהלות התובעת שתרמה באופן ממשי לקרות התאונה מאידך-גיסא, אני מקבלת את התביעה רק בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 3,120 ₪, בתוספת אגרה בסך 374 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 929 ₪.

ביום 12/4/14 בשעות הבוקר המוקדמות ארעה תאונת דרכים בין רכב מידגם הונדה סיוויק מ.ר. 16-412-35 (להלן: "ההונדה") אשר היה בבעלות גב' חאיכ ג'וליאנה (להלן: "גב' חאיכ") המבוטחת בביטוח מקיף אצל חברת הביטוח הפניקס (להלן: "חברת הפניקס"), לבין רכב אחר מידגם מזדה מ.ר. 41-505-51 (להלן: "המזדה") אשר היה בבעלות מר סמיון נמירובסקי (להלן: "מר סמיון").

כתוצאה מהתאונה נגרם אובדן כללי לשני הרכבים שהיו מעורבים בתאונה.

ביום 13/4/14 מר חאיכ הגיש לחברת הפניקס הודעה על התאונה בה הדיע כי ביום 12/4/14 בשעה 3:00: "בצומת קרית אתא בחניה של שווארמיה חזן נכנסתי לחניה ולא שמתי לב ופגעתי ברכב חונה בחלקו הקידמי" ומר חאיכ ציין בהודעתו את פרטי המזדה שנפגעה.

7) כאשר נכנסנו לתוך רחבת החניון המצויה בסמוך לחנויות ו/או מסעדות האוכל במיתחם צומת קריית אתא, חפשנו חנייה על מנת להחנות את הרכב.

...

הכרעה בתביעה העיקרית: לאור המסקנות שצוינו לעיל, אני מורה על דחיית התביעה העיקרית ומחייב את התובע לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪ בגינה.

הכרעה בתביעה שכנגד: לאור המסקנות שנקבעו ע"י ביהמ"ש, אני קובע שדין התביעה שכנגד להתקבל.

אני מקבל את התביעה שכנגד ומחייב את הנתבעים שכנגד, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת שכנגד את הסכומים המפורטים להלן: סך של 21,873 ₪ בגין הסכום הנתבע.

רקע ביום 29.10.15 ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב מושא התביעה (להלן: "התאונה").

עיקר טענות הצדדים לטענת ב"כ התובעות בכתב התביעה, ביום התאונה, עת נסע רכב התובעות לכיוון היציאה בחניון התאטרון בקריית מוצקין, לפתע רכב הנתבעות אשר נסע לשמאלו שלא כדין ובנגוד לתנועה, פגע בו בעוצמה וגרם לתאונה.

מעדותה של התובעת 2 למעשה מתבררת התמונה העובדתית הבאה: "היו הרבה רכבים שיצאו מחנייה....השער שמצולם בת/2 (צ"ל ת/3 – הערה שלי, מ.ר.א.) זה שער יציאה. כשרציתי לצאת היא נעצרה בתוך הרכב שלי. את התמונות הבת שלי צילמה...במועד התאונה היו מלא רכבים, החניה היתה מלאה. לראשונה ראיתי אותה בזמן הפגיעה." (עמ' 1 שורות 10-17 לפרוטוקול).

...

עוד טוען ב"כ התובעות, כי בנסיבות העניין האירוע שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת 1 לא נקטה זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שנקטה זהירות כזו, ולטענתו הנתבעת 1 התרשלה והתאונה נגרמה בשל רשלנותה ו/או חוסר זהירותה ו/או הפרתה חובות חקוקות שונות הנוגעות לנהיגה בדרך.

הגם שאני סבורה כי תקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן – "תקנות התעבורה") חלות על נהיגה בחניון, הידרשות לתקנות הללו לבדן לא תסייע להכרעה בשאלת האחריות שבפניי הואיל וכל אחת מהנהגות הפרה תקנות אלו בדרכה היא.

אשר עלכן אני סבורה כי יש לחלק את האחריות לתאונה בין שתי הנהגות כך שהנתבעת 1 תישא באחריות בשיעור של 70% לקרות התאונה ואילו התובעת 2 תישא באחריות בשיעור של 30%.

לאור האמור, אני קובעת כי התובעות הרימו את הנטל להוכחת הנזקים שנגרמו להן בעקבות התאונה שבענייננו.

סיכום לאור כל האמור לעיל, הנתבעות ביחד ולחוד תשלמנה לתובעות סך של 3,785₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה, אגרת בית משפט ששולמה, שכר בטלת עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בסכום של 2,500₪.

לפניי תביעה שעניינה נזק רכוש כתוצאה מתאונת דרכים שהתרחשה ביום 8/4/20 בחניון מרכז מסחרי ברמלה.

התובע טוען כי בשובו לרכבו שחנה בחניון בחניה מסודרת כדין, הבחין כי רכבו נפגע בצד שמאל כתוצאה מתאונה שהתרחשה בין מספר כלי רכב סמוך למקום חנייתו.

אכן, ניתן לראות את לוחית הרשוי נעוצה בגלגל אולם נזק לא נראה, ובהחלט יתכן כי לוחית הרשוי נתפסה בגלגל כתוצאה מנפילתה ואופן המגע בין שני הרכבים במהלך התאונה.

הטענה שנטענה לראשונה במהלך הדיון לפיה בשעת התאונה היה רכב נתבעת 2 בעצירה בשל חסימה בשדה הראיה, אינה מתיישבת עם העובדה כי הרכב צולם בתחילת הצומת מיד לאחר התאונה, ואף אינה מסתדרת עם הנזק שניגרם.

...

יחד עם זאת ועל אף שמצאתי כי רכב נתבעת 1 נכנס לצומת פנוי וכבר היה בצומת עת נכנס אליו רכב נתבעת 2, לאור המרחק הקצר בין הכביש ממנו הגיע רכב נתבעת 2 למקום התאונה - מרחק עליו אין מחלוקת, אני סבורה כי גם אם נסיעתה של נתבעת 1 לא היתה מהירה, לו היתה מאטה לפני הצומת הריק, יתכן והיתה מבחינה ברכב נתבעת 2 מתקדם במהירות לכיוון המתחם, ועוצרת.

סיכום הדברים – התביעה מתקבלת.

בנסוף ישלמו הנתבעות את האגרה כפי ששולמה, הוצאות התובע בסך 500 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪, בחלוקה כאמור בפסק הדין.

"תאונת דרכים" – מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שארע עקב היתפוצצות או היתלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם ארעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שניגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שניגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובילבד שבעת השמוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השמוש ברכב המנועי;"

ברע"א 8744/18 מדינת ישראל נ' פלוני (12.5.2019) דייק ביהמ"ש העליון את בחינת הנסיבות בנוגע להכנסת מטען לתוך הרכב או הוצאתו, מתי ניתן לראות זאת כ"שימוש ברכב מנועי" בהקשר של "כניסה לתוכו או ירידה ממנו". באותו מקרה הנהג הנפגע החנה רכבו בחניון, יצא ממושב הנהג, ניגש לפתוח את דלת המושב האחורי כדי להוציא ממנו מטען אישי.

ב"כ התובעת טען בסיכומיו, כי היות שהנהג המשיך להיות ישוב באוטובוס, והיות שהרכב היה מונע, הרי שסגירת תא המטען הכרחית להמשך הנסיעה או להשלמתה, ולכן היתקיימו שני המבחנים המצטברים שטבע ביהמ"ש העליון ברע"א 8744/18 הנ"ל, דהיינו הפעולה היתה חיונית במובן הפיסי לנסיעה, לכניסה או לירידה מהרכב, ובמובן המהותי – הפעולה מהוה חלק אינטגרלי מהנסיעה ברכב, הכניסה לתוכו או הירידה ממנו.

...

מדובר בתיירת ילידת 1945, היות שהתבקש מינוי מומחה נוסף על השניים הקודמים שמונו במסגרת מוקד נזיקי (אורתופד שקבע שאין נכות צמיתה ומומחה לכאב שקבע 2.5% ואף הם בספק אם קשורים לתאונה), כדי לחסוך בהוצאות נוספות, החלטתי לפצל הדיון ולדון תחילה בשאלת החבות.

אני דוחה את טענת ב"כ התובעת כאילו העיסוק בחזקה המרבה מהווה הרחבת חזית אסורה על ידי הנתבעים.

לסיכום אני קובעת כי נסיבות הפגיעה כפי שתוארו על ידי התובעת, אינן מהוות תאונת דרכים במובנו של חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975, ולכן אני דוחה את התביעה.