תאונת דרכים בין רכב משטרתי לרכב אזרחי

התובעת טוענת, כי ביום 7.8.16, בשעה 19:30 לערך, ארעה תאונת דרכים בין רכב התובעת לרכב הנתבעים, עת רכב הנתבעים פגע ברכב התובעת אשר הועמד על שול הדרך השמאלי כדין, לשם החלפת צמיג שאירע בו תקר (להלן: "התאונה").

המומחה לא נחקר על חוות דעתו, והתובעת לא ביקשה זאת, בהתאם לתקנה 130א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

מטעם התובעת הוגשו הראיות הבאות: הודעה על התאונה מטעם נהג רכב התובעת שנמסרה למישטרה (ת/1); הודעה על התאונה מטעם נהג רכב התובעת שנמסרה לתובעת (ת/2); הודעה נוספת שמסר נהג רכב התובעת לתובעת (ת/3); תמונות הנזק לרכב התובעת (ת/4); שרטוט שערך נהג רכב התובעת (ת/5).

...

המסקנה המתבקשת מניתוח כלל הראיות היא כי עצם העמדת רכב התובעת בשול השמאלי על פני נתוניו, ובמשך פרק זמן לא קצר, הצבת אמצעי אזהרה באופן בלתי תקני, העלה עשרות מונים את הסיכויים לקרות התאונה, אשר התרחשה בפועל, ואשר רק בנס לא הפכה להיות תאונה קטלנית.

בסיכומו של דבר, התובעת באה בנעליה של מבוטחתה עת האחרונה קיבלה את תגמולי הביטוח מהראשונה.

התביעה נדחית, ללא צו להוצאות, למעט שכר העדים, בו תישא התובעת.

רקע ויריעת המחלוקת תביעה זו עניינה ניזקי גוף שנגרמו לפי הטענה לנפתלי יפרח ז"ל, בעלה המנוח של המשיבה 1, בתאונה שאירעה בין רכב מישטרה שבו נסע, לבין רכבו של המשיב 3 (להלן: "המנוח" ו"התאונה" בהתאמה).

מבלי לקבוע מסמרות בעיניין התקיימות סע' 6(א) לחוק הנזיקים האזרחיים בענייננו, ובפרט כי התאונה אירעה עקב שרותו של המנוח – עובדה שלא בוססה די הצורך בהליך זה (עובדת התרחשותה בזמן השרות אינה במחלוקת), הרי שגם אם צודקת המשיבה 1 בטענתה שלפיה המדינה פטורה מכוח סעיף 6(א), עדיין אין בכך כדי לאפשר סטייה מכלל ייחוד העילה במקרה הנוכחי.

היות שאין מחלוקת כי דובר בתאונת דרכים, הנטל להוכיח כי כלל ייחוד העילה אינו מיתקיים בעניינינו חל על המשיבה 1, הטוענת זאת, ולצורך זאת היה עליה להוכיח עובדתית, כי אכן דובר ברכב שאינו מבוטח.

...

במסגרת תשובה לבקשה, טענה המבקשת כי התביעה כנגדה הוגשה, לאחר תיקון כתב התביעה, בחלוף תקופת ההתיישנות, ומשכך דינה להידחות.

לאור כל האמור, הרי שכלל ייחוד העילה מתקיים בענייננו, והמשיבה 1 לא הייתה רשאית להגיש את התביעה הנוכחית כנגד בעל הרכב שפגע במנוח, או כנגד מבטחתו, ודין התביעה להידחות מטעם זה. למעלה מן הצורך יוער, כי אף אם היה מקום לקבל את עמדת המשיבה 1 בהיבט המשפטי, עדיין היה מקום לדחות את התביעה, מאחר שהמשיבה 1 לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי הרכב בו נסע המנוח לא היה מבוטח.

משלא עמדה הנתבעת 1 בנטל זה, דין התביעה להידחות אף מטעם זה. נוכח המסקנות הנ"ל, מתייתר הצורך להכריע במחלוקות הנוגעות לטענת ההתיישנות.

סוף דבר, התביעה נדחית על הסף.

רקע ביום 15.5.2013 ארעה תאונת דרכים בין כלי רכב משטרתי שמספרו 41-948-72 (להלן – "הרכב המשטרתי") לבין כלי רכב שמספרו 71-539-69 (להלן – "הרכב הפרטי", ולהלן ביחד: "התאונה").

משנשאל מדוע צריך היה להזדהות כמשטרה אם הדליקו אורות כחולים השיב מר מליק כי "תמיד זה בא ביחד, כי אתה יוצא עם בגדים אזרחיים ואתה חייב להזדהות כשוטר." (עמ' 7 שורה 15 לפרוטוקול).

...

הנ"ל לא הבחין בניידת, המשיך לנסוע ופגע בה. לטענת ב"כ התובעת, התאונה נגרמה כתוצאה ממעשי הנתבעים, כאשר האירוע מתיישב יותר עם המסקנה שלא שמרו על זהירות סבירה מאשר עם המסקנה ההפוכה, והנטל עליהם להוכיח שלא היתה מצדם רשלנות שיחובו בגינה.

לאור האמור, אני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל להוכחת הנזקים שנגרמו לה בעקבות התאונה שבענייננו, ולפיכך דין התביעה העיקרית להתקבל במלואה.

פועל יוצא של הכרעתי האמורה הוא כי דין התביעה שכנגד להידחות.

בשולי הדברים ולמעלה מן הצורך אוסיף, כי גם לו הייתי מוצאת לנכון לאמץ בהקשרנו את גרסת הנתבעים לאופן קרות התאונה (וכאמור זה איננו המצב), עדיין דינה של התביעה שכנגד היה להידחות.

בתאונה היו מעורבים רכב משטרתי מתוצרת פורד מספר רשוי 4712215 ורכב מצד הנתבע מספר רשוי מספר 92355118.

במסגרת כתב התביעה, טענה התובעת, כי ביום 10.1.15 ארעה תאונת דרכים בין רכב התובעת לרכב הנתבע.

בנסיבות אלה אין מנוס מלבטל את פסק הדין שניתן כנגד המבקשות, בהיעדר אחריות מצדן" בעיניין ת"א (עפולה) 17377-02-10 כלל חברה לביטוח בע"מנ' פרוספר אביחי זרביב נאמר כדלקמן: "החזקה העובדתית לפיה בהיעדר הוכחה סותרת, הנוהג ברכב הוא בעליו או מורשה תופעל במקרה בו לא ידועה זהות הנהג, אם ידועה זהות הנהג בתי המשפט החילו לא אחת בדין האזרחי את החזקה העובדתית לפיה, בהיעדר הוכחה סותרת, הנוהג ברכב הוא בעליו או מורשה [ראו: ע"א 31/85 בדיר נ' טסה, פ"ד מג (2) 81, 87 ; ע"א 20/64 הפניקס חברה לביטוח נ' מינת ישראל, פ"ד יח (3) 426, 435]. אם לא הובאו ראיות סותרות, תוטל אחריות אזרחית על בעלי הרכב, גם אם יתכן שהבעלים לא נהג ברכב בזמן הרלוואנטי [ראו גם: ת"א (ת"א) 182192/02 אישי ישיר ואח' נ' אגד , [פורסם בנבו] מפי כב' השופט טובי). כך למשל בעיניין בדיר הנ"ל שעסק בתאונת "פגע וברח", יישם בית המשפט העליון את החזקה האמורה והפך הכרעה של ביהמ"ש המחוזי, אשר דחה תביעת פיצויים לאחר שקבע כי התביעה לא הוכיחה מי נהג ברכב הפוגע בזמן התאונה, תוך שקבע כי הנטל להוכחת זהותו של נהג הרכב מוטל על בעליו או מחזיקו.

...

בנסיבות אלה אין מנוס מלבטל את פסק הדין שניתן כנגד המבקשות, בהעדר אחריות מצידן" בעניין ת"א (עפולה) 17377-02-10 כלל חברה לביטוח בע"מנ' פרוספר אביחי זרביב נאמר כדלקמן: "החזקה העובדתית לפיה בהעדר הוכחה סותרת, הנוהג ברכב הוא בעליו או מורשה תופעל במקרה בו לא ידועה זהות הנהג, אם ידועה זהות הנהג בתי המשפט החילו לא אחת בדין האזרחי את החזקה העובדתית לפיה, בהעדר הוכחה סותרת, הנוהג ברכב הוא בעליו או מורשה [ראו: ע"א 31/85 בדיר נ' טסה, פ"ד מג (2) 81, 87 ; ע"א 20/64 הפניקס חברה לביטוח נ' מינת ישראל, פ"ד יח (3) 426, 435]. אם לא הובאו ראיות סותרות, תוטל אחריות אזרחית על בעלי הרכב, גם אם יתכן שהבעלים לא נהג ברכב בזמן הרלוונטי [ראו גם: ת"א (ת"א) 182192/02 אישי ישיר ואח' נ' אגד , [פורסם בנבו] מפי כב' השופט טובי). כך למשל בעניין בדיר הנ"ל שעסק בתאונת "פגע וברח", יישם בית המשפט העליון את החזקה האמורה והפך הכרעה של ביהמ"ש המחוזי, אשר דחה תביעת פיצויים לאחר שקבע כי התביעה לא הוכיחה מי נהג ברכב הפוגע בזמן התאונה, תוך שקבע כי הנטל להוכחת זהותו של נהג הרכב מוטל על בעליו או מחזיקו.

בענייננו, משידעה התובעת את פרטי נהג הרכב, בטרם הגישה תביעתה, ולכל הפחות צריכה הייתה לדעת על פי מסמכי המשטרה הרבים שציינו עובדה זו, היה עליה לתבוע את נהג הרכב, אך בחרה שלא לעשות כן. משלא עשתה כן, הרי שדין התביעה להידחות.

לאחר ששקלתי רבות בעניין ההוצאות, ובהינתן מעורבותו של הנתבע בפרשה הגעתי למסקנה כי אין מקום לחייב את התובעת בתשלום הוצאות בגין מקרה זה. בנסיבות העניין, כל צד יישא בהוצאותיו.

...