תאונת דרכים בטרם השלמת פניה הגיע משמאל קטנוע ופגע ברכב

תביעה ותביעה שכנגד אלה עניינן נזק לכלי רכב, אופנוע ומכונית, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר אירעה ביום 9.8.2016 בצומת אבא הלל/התקוה ברמת גן. בתביעה העיקרית טוען התובע לנזקים בסך כולל של 39,708 ₪, בגין הפסד במכירת האופנוע (בלא תיקון), שכר שמאי ועגמת נפש; ואילו בתביעה שכנגד טוענת התובעת שכנגד לזכותה לשיבוב נזקים שנגרמו לרכב בסך 24,094 ₪.

להשלמת העדויות אציין, כי התובע סיפר שהיה בעבודה משעה 14:00, אך גם סיפר כי את זיכרון הדברים (ת/3) ערך באותו יום אחה"צ. לאחר ששמעתי את העדויות, בחנתי את תמונות הצומת שצולמו בדקות שלאחר התאונה, את תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, אני מעדיף את גרסת הנתבע, אותה מצאתי מהימנה יותר מרעותה, בין היתר בשל תוצאת התאונה, לפיה עומד רכב הנתבעים בהטיה שמאלה במרכז הצומת (ומדובר בצומת גדול), ולפיה המשיך הקטנוע ופגע ברכב הנמצא בכיוון הנגדי, מעבר לקו הצומת.

תוצאה זו פשוט אינה מתיישבת עם האפשרות של נסיעה איטית של הקטנוע, ופגיעה של רכב בו, מצד ימין, בתחילת הצומת (או אולי עוד לפני תחילת הצומת).

תוצאה זו מתיישבת טוב בהרבה עם נסיעה מהירה של הקטנוע, ניסיון נואש לברוח שמאלה כשהבחין שהוא מתקרב לרכב המבצע פניה שמאלה, ועל כן נזק לכנף ימנית קדמית של הרכב, והמשך נסיעה של הקטנוע קדימה ושמאלה, עד לכיוון הנסיעה הנגדי.

במאמר מוסגר, ונוכח התוצאה אליה הגעתי בתביעה העיקרית, איני נידרש בפרוטרוט לשאלת בעלותו של התובע בקטנוע בעת התאונה, אולם מסתבר בעיני כי לא היה בעליו, ולפיכך לא הוכיח את נזקיו בכל הנוגע למכירה, שכן גירסתו באשר למועד הרכישה ומחיר הרכישה לא הוכחו.

...

לאור כל האמור (ומכאן יכונו הצדדים באופן מפורט לפי תפקידיהם בהליך הרלוונטי), אני דוחה את התביעה העיקרית.

בתביעה שכנגד, אני מחייב את הנתבע שכנגד לשלם לתובעת שכנגד סך של 19,275 ₪, וכן את אגרת התביעה שכנגד בסך 375 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה שכנגד (15.12.2016) ועד היום.

כן אני מחייב את הנתבע שכנגד לשלם לתובעת שכנגד את שכר העדה בסך 300 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 3,383 ₪.

תאונת הדרכים אירעה ביום 27.12.2014 בין כלי רכב, מסוג פרטי, מ"ר 52-127-30 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "הפרטי") לבין כלי רכב, מסוג קטנוע, מ"ר 11-528-12 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לניזקי צד ג' (להלן: "הקטנוע") (ולהלן: "התאונה").

מנגד, טוענים הנתבעים בכתב הגנתם כי בזמן שהקטנוע הוסע כדין בנתיבו, הגיח הפרטי תוך ניסיון לבצע פניית פרסה, מבלי לשים לב לקטנוע, פגע בקטנוע ומשום כך גרם נהג הפרטי ברשלנותו לקרות התאונה.

על יסוד כל החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעד היחיד במהלך חקירתו בבית המשפט, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להיתקבל חלקית, באופן שנהג הקטנוע יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 75% ואילו נהג הפרטי יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 25%, מהנימוקים המובאים להלן: נטל ההוכחה 5.1.

בין אם הפרטי היה בנסיעה או בין בעמידה, שוכנעתי כי הפרטי היה בהטיה שמאלה, כסימן לכוונותיו של נהג הפרטי לפנות שמאלה או לבצע פניית פרסה, אשר נהג הקטנוע חייב היה לתת את דעתו לכך, ולהמנע מעקיפת הפרטי כל עוד הפרטי לא השלים את פנייתו.

...

בין אם הפרטי היה בנסיעה או בין בעמידה, שוכנעתי כי הפרטי היה בהטיה שמאלה, כסימן לכוונותיו של נהג הפרטי לפנות שמאלה או לבצע פניית פרסה, אשר נהג הקטנוע חייב היה לתת את דעתו לכך, ולהימנע מעקיפת הפרטי כל עוד הפרטי לא השלים את פנייתו.

סבורני, כי נהג הקטנוע אצה לו דרכו וזה ניסה לעקוף את הפרטי בעודו מתעתד לפנות שמאלה לשם ביצוע פרסה.

לפיכך, התביעה מתקבלת חלקית, כפי האמור בפתח סעיף 5 לעיל.

לפניי תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום סכום של 22,116 ₪ בגין ניזקי רכוש שנגרמו על פי הנטען, לרכב התובע, בעטיה של תאונת דרכים מיום 21.6.16 שהתרחשה בכביש 20 (להלן : "התאונה").

לטענת הנתבעות, התאונה אירעה בעת שהנתבעת 1 אותתה בכוונה לפנות ימינה, אך בטרם החלה את הפניה חלף אופנוע התובע מאחור במהירות נסיעה עצומה, עקף את רכב הנתבעות מימין ופגע בו בעוצמה בדלת ובמראת הרכב.

לדבריו התאונה אירעה בעת שרכב הנתבעות הגיע מצד שמאל שלו ופגע בחזית הקטנוע מקדימה, כתוצאה מכך הוא עף והוטח על פיסת דשא שהיתה בסמוך לנתיב הנסיעה.

יש שני נתונים עקריים שעלו מעדותה והם שכוונתה היתה לפנות ימינה ושהיא כימעט והחמיצה את הפנייה בדרך שלא מוכרת לה. ממכלול הנתונים עולה שהתאונה אירעה בכך שברגע האחרון הנתבעת 1 התכוונה לפנות ימינה ובעת שסטתה לנתיב נסיעת רכב התובע שהיה ממש בסמוך לפנייה, אירעה הפגיעה.

להשלמת התמונה אוסיף, שטענות ב"כ הנתבעות כאמור בסעיף 4 לסיכומיו לפיהן הנתבעת 1 עדיין לא עברה לנתיב נסיעה אחר בעת שאירעה התאונה, דינה להדחות גם על רקע האמור בטופס ההודעה שנימסר לנתבעת מס' 2, שם צויין שמגמת הנסיע היתה לפנות ימינה, אך כאשר היה הנסיון לפנות ימינה, אירעה התאונה ונרשם : "כשפגע בי חציתי חציה לנתיב". אמנם הכתוב לא מובא בבירור, אך אני סבורה שיש בכך כדי להראות שההתרחשות אירעה בעל שרכב הנתבעות עבר מנתיב לנתיב.

...

מיקומי הנזק ברכב הנתבעות שהינם נקודתיים באופן יחסי ומתמצים בכנף הימנית ובמראת הרכב (ת/2) מחזקים גם הם את גרסת התובע לפיה הפגיעה ארעה אגב סטייה פתאומית של רכב הנתבעות לנתיב נסיעתו, שכן אם גרסת הנתבעות לפיה התובע עקף את רכבן מימין במהירות, הייתי מצפה לראות מוקד נזק ממשי יותר לרכב הנתבעות שנמשך לאורך כל דופן שמאל, ולא כך. הצדדים לא התייחסו ממש לתמונה ממקום התאונה ת/2, בה רואים שרכב הנתבעות עצר על סימון של ההפרדה בין הנתיבים, ועשו שימוש בתמונה זו רק כדי להראות את מוקדי הנזק ברכב הנתבעות,אולם סבורני שתמונה זו תומכת אף היא בגרסת התובע שכן רכב הנתבעות צולם כשהוא נמאצ על אי התנועה שמשמאל לנתיב הימני בו נסע התובע.

אך מאחר והצדדים לא התייחסו לנתון זה, אני מייחסת לכך משקל נמוך למדי, ואני סבורה כי די ביתר הראיות שהובאו כולל התיאור של התרחשות התאונה ע"י כל אחד מהצדדים, כדי לקבל את התביעה במלואה.

להשלמת התמונה אוסיף, שטענות ב"כ הנתבעות כאמור בסעיף 4 לסיכומיו לפיהן הנתבעת 1 עדיין לא עברה לנתיב נסיעה אחר בעת שארעה התאונה, דינה להידחות גם על רקע האמור בטופס ההודעה שנמסר לנתבעת מס' 2, שם צויין שמגמת הנסיע היתה לפנות ימינה, אך כאשר היה הנסיון לפנות ימינה, ארעה התאונה ונרשם : "כשפגע בי חציתי חציה לנתיב". אמנם הכתוב לא מובא בבירור, אך אני סבורה שיש בכך כדי להראות שההתרחשות ארעה בעל שרכב הנתבעות עבר מנתיב לנתיב.

לאור כל המקובץ הנתבעות ישלמו לתובע סך של 17,203 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל, אגרת בית משפט ששולמה, שכר בטלת עדה כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בשיעור של 17.55%.

מתוך הראיות שהוצגו לפניי עולה כי מסלולו של רכב המרצדס לפני ובזמן התאונה היה כדלקמן: הרכב נסע על כביש 70 לכיוון צפון עד לצומת כברי; פנה שמאלה בצומת כברי לכביש 89 לכיוון נהריה, תוך עקיפת קטנוע מימין.

לצורך השלמת העקיפה סטה המרצדס לשול ימין; כקילומטר וחצי לאחר הפנייה, באיזור שבו הכביש מיתעקל שמאלה, סטה המרצדס לימין ופגע במעקה (להלן: "האימפקט הראשון"); לאחר הפגיעה סטה המרצדס לשמאל, לנתיב הנגדי, עבר קו הפרדה מקווקו ופגע ברכב הטויוטה שהגיע מולו בנתיב הנגדי (להלן: "האימפקט השני") (יוער כי לפי סעיף 5 לכתב האישום הנאשם חצה קו הפרדה רצוף, אך מחומר הראיות עולה שבזמן התאונה קו ההפרדה היה מקווקו ורק לאחר מכן שונה לקו רצוף.

ברור כי מצבו, בטרם קיבל טפול משמעותי, שעות ספורות ממעורבותו בתאונת דרכים קשה, דרש את קבלת הסכמתו בתנאים שאינם פשוטים.

...

אשר על כן אני קובע כי הנאשם היה מודע להיותו נוהג בעודו שיכור, הוא לא סתר את החזקה ששכרותו השפיעה על נהיגתו, ועל כן הוא מוחזק כמי שמתקיים אצלו היסוד הנפשי הנדרש להרשעה – קלות דעת.

סטייה מנתיב תחבורה כפי שהוכח לעיל בהתייחס לנסיבות ביצוע עבירת ההמתה בקלות דעת, הנאשם קיים את יסודות עבירת הסטייה מנתיב תחבורה לפי תקנה 40 לתקנות התעבורה לאור קרות התאונה בתוככי מסלול נסיעתו של רכב הטויוטה, ועל כן אני מרשיע אותו גם בביצוע עבירה זו. סוף דבר על בסיס חומר הראיות שהונח לפניי המבסס את אשמת הנאשם באישומים שיוחסו לו כאמור, אני מרשיע את הנאשם בביצוע העבירות הבאות: המתה בקלות דעת, עבירה לפי סעיף 301ג לחוק העונשין (2 עבירות), בשים לב לכך שבתאונה מצאו את מותם שני בני אדם.

כמו כן, נוכח תוצאת הפציעה שנגרמה לרינה פרץ, עליה הנאשם לא חלק, אני קובע כי מתקיימת הנסיבה של גרימת חבלה של ממש שבסעיף 38(3) לפקודת התעבורה לעניין משך פסילת הרשיונות.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו גרם תאונת דרכים, נזק וחבלה של ממש, בגין אי מתן זכות קדימה לרכב ממול בעת פניה שמאלה בצומת, עבירה על תקנה 64(א)(2) לתקנות התעבורה ונהיגה בקלות ראש, עבירה על סעיף 62(2) לפקודת התעבורה-בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה וכן בעבירות של נהיגה ללא רישיון רכב תקף וללא תעודת ביטוח תקפה.

על פי כתב האישום, הרי שביום 13.8.20, בשעה 15:15, נהג הנאשם ברכב בתל אביב, ברחוב מעפילי אגוז, מכיוון דרום לכיוון צפון ובהגיעו לצומת עם רחוב מוצא, פנה שמאלה מבלי לתת זכות קדימה לרוכב קטנוע שנסע מולו והיה קרוב לצומת, חסם דרכו וכלי הרכב התנגשו.

הנאשם החל בפניה, הגיע עם חזית הרכב לרחוב מוצא ואז הגיע המעורב, במהירות גבוהה, עקף מימין את הרכב שעצר, שכן לא יכול היה לעקוף משמאל, בגלל הרכב שנסע לפני רכב הנאשם והמשיך ישר ופגע בדלת אחורית ימנית של רכב הנאשם.

לשאלות בית המשפט, השיב הנאשם כי הנהגת מולו אפשרה לו להשלים את הפניה שמאלה וכי האופנוע לא היה בצומת, כאשר החל בפניה.

מחד, טוענת המאשימה כי הנאשם לא נתן זכות קדימה לרוכב המעורב שנסע מולו, במהלך פניה שמאלה בצומת שבנידון ומאידך, טוען הנאשם, כי רכב שנסע מולו עצר ואפשר לו לפנות שמאלה ואילו המעורב עקף מימין את הרכב שבנידון, תוך שהוא נוסע במהירות גבוהה ופגע ברכבו, לאחר שכמעט סיים את הפניה והגיע למעבר החצייה שברחוב מוצא.

...

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על זיכויו של הנאשם מאחריות לגרם התאונה המתוארת בכתב האישום ומרשיעה אותו בעבירות של נהיגה ללא רישיון רכב תקף וללא תעודת ביטוח תקפה.