תאונת דרכים בה שני הנהגים אשמים בקרות התאונה

כללי: תיק זה עניינו תאונת דרכים מיום 29.7.16 (להלן" "התאונה").

בתא"מ (ת"א) 47289-05-16 בלו סקאי 2000 השכרת רכב נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו), נקבע: "כבר בפתח הדברים אבהיר, כי לא מונחת בפניי טענה כלשהיא לכך שנהג רכב התובעת אשם בקרות התאונה. אין חולק על כך שרכב הנתבעת סטה לנתיב נסיעתו של רכב התובעת, פגע בו והדפו אל עבר אי התנועה. במצב דברים זה, על הנתבעת הנטל להוכיח כי אין בהתנהגות הנהג מטעמה משום התרשלות שיחוב בגינה (השווה לע"א 446/82 בלגשווילי נ' אלגבארין, מב(2) 737 (1988), להלן – "עניין בלגשווילי").

נוסף בזאת, בתא"מ 23880-08-11 (אוזכר לעיל), היתייחס בימ"ש לאשמו של אחר בדברים הבאים: "ההלכה ידועה היא, כי אין רשלנותו של אחד בהכרח מבטלת את הקשר הסיבתי לתוצאות רשלנותו של האחר, אם הגורם הרשלני הראשוני יכול היה לחזות מראש את מעשה הרשלנות השני (ראו ע"פ 478/72 מאיר פנקס נ' מדינת ישראל, פ"ד כז(2) 617. המבחן הנוגע לגורם מיתערב זר הנו, אם כן - האם התערבותו של אותו גורם רשלני, במקרה כאן המצאות רכב אלמוני בתוך נתיב נסיעת רכב הנתבעים, הייתה ניתנת לצפייה אם לאו. במידה והתשובה לשאלה זו שלילית, הרי שנהג רכב הנתבעים לא אחראי לקרות התאונה נוכח נתוק הקשר הסיבתי (ראה ע"א 2061/90 מרצלי נ' מדינת ישראל פ"ד מז(1) 802). הציפיות צריכה להיות של הארוע בקוים כלליים ולסוג הנזק שניגרם (ע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה, פ"ד לח(3) 1, 8- 9); תאמ 4338-02-10 נסרי דיאב נ' סנא חג'אג' (קריות), פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], ביום 06/03/2011)." בית המשפט קבע בתיק זה: "כפי שכבר הובא לעיל, השאלה שצריכה להישאל במקרה שלפנינו, היא האם התפרצות רכב אלמוני אל תוך נתיב נסיעה של רכב אחר הנה דבר הניתן לצפייה.

...

דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, התרשמתי מעדויותיהם ועיינתי בראיותיהם, הגעתי למסקנה לפיה יש לדחות את טענת הנתבעים לניתוק קשר סיבתי בשל אשמו של אחר.

הסעיף קובע: "היה כל אחד משני בני-אדם או יותר חבים לפי הוראות פקודה זו, על מעשה פלוני, והמעשה הוא עוולה, יהיו חבים יחד על אותו מעשה כמעוולים יחד וניתנים להיתבע עליה יחד ולחוד." בת"ק 21416-05-16 רבנסרי נ' אביטל סחר בע"מ ואח' (פורסם בנבו), נקבע בעניין זה: "אולם, אליה וקוץ בה. רק אם אגיע לכלל מסקנה כי לא ניתן לייחס לנתבע רשלנות כלל – רק אז ייפטר זה מאחריות. מאידך, ככל שאגיע לכלל מסקנה כי רשלנותו של צד ג' היא העיקרית, וכי רשלנותו של הנתבע הינה משנית, הרי שהם "מעוולים יחד" וכל אחד מהם נושא באחריות כשלעצמו.

מאחר ופרטי הרכב הלבן אינם ידועים, אין מנוס מלהטיל את מלוא האחריות על נהג רכב הנתבעים.

סוף דבר: לסיכומם של דברים, טענת ההגנה של הנתבעים נדחית והתביעה מתקבלת במלואה.

לפניי תביעה כספית ע"ס 22,619 ₪ ותביעה שכנגד ע"ס 18,810 ₪, שתיהן בסדר דין מהיר ושתיהן בגין ניזקי רכוש שנגרמו לשני הרכבים המעורבים בתאונת דרכים מיום 22.12.16.

המחלוקת המחלוקת בתיק נסובה על שאלת נסיבות היתרחשות התאונה ועל השאלה הנגזרת של מיהות הנהג האשם בקרות התאונה.

· לא נראה לי סביר, כלל וכלל, שנהגת הטויוטה תיפגע, כך סתם, מאחור ביונדאי (כפי גרסת התובעים ונהג היונדאי), גם בהנתן שהיה מדובר בתאונה בשעת לילה, עם כביש רחב ופנוי לחלוטין בעל מספר נתיבים, כששני הרכבים בנסיעה שוטפת קדימה וישר.

...

הכרעה אני מוצא לדחות את התביעה העיקרית ולקבל את התביעה שכנגד, מששוכנעתי להעדיף את גרסת הנתבעות ונהגת הטויוטה על פני גרסת התובעים ונהג היונדאי.

· לא נראה לי סביר, כלל וכלל, שנהגת הטויוטה תפגע, כך סתם, מאחור ביונדאי (כפי גרסת התובעים ונהג היונדאי), גם בהינתן שהיה מדובר בתאונה בשעת לילה, עם כביש רחב ופנוי לחלוטין בעל מספר נתיבים, כששני הרכבים בנסיעה שוטפת קדימה וישר.

עם זאת, ומתוך הבנה שהזיכרון האנושי אינו תמיד מדויק ושלם ואינו יכול תמיד לשחזר במדויק ובאופן מלא את כל פרטיו של אירוע שהתרחש במציאות, ומששוכנעתי שעדות הנהגת אמינה ומשכנעת יותר מעדות הנהג (וזה המבחן העיקרי), ומשליבת עדותה של הנהגת בדבר מעברו של הנהג מנתיב לנתיב עובר לתאונה אינה שנויה במחלוקת למעשה, ומכל מקום קיבלה חיזוק משמעותי גם בעדות הנהג, אני קובע שאין בקשיים הנ"ל בעדותה של הנהגת כדי לשנות ממסקנתי הכללית הנ"ל בדבר עדיפות עדותה על פני עדות הנהג.

סיכום התביעה העיקרית נדחית, והתביעה שכנגד מתקבלת.

לפניי תביעה כספית מיום 13.11.17 ע"ס 22,092 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 7.6.17.

· לשני הנהגים יש אשם בקרות התאונה, אך בשיעורים שונים: לנתבעת 2 אשם עקרי בשיעור 85% ואילו לתובע אשם משני בשיעור 15%.

...

בתום הישיבה סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה. הכרעה דין התביעה להתקבל, באופן חלקי.

יצוין כי נהגת הרכב הפרטי לא סיפרה בשום מקום כי היא אותתה בטרם החלה לפנות ימינה בצומת, וממכלול הראיות (לרבות הקרבה הרבה בין אותן שתי פניות ימינה) עולה שהיא אכן לא אותתה ימינה, וגם בכך התרשלה, על שלא הזהירה את התנועה שמאחוריה על כוונותיה.

באשר לפנייה השנייה ימינה, אמנם זו בוצעה באופן רשלני ע"י נהגת הרכב הפרטי (ואף ללא איתות ואזהרה מוקדמת כאמור), אך דווקא לאור האופן הבעייתי שבו נסעה הנהגת כבר בפניה הראשונה ימינה, היה ראוי לרוכב הקטנוע לתפוס מרחק מהרכב הפרטי המסוכן, אולם בפועל הקטנוע היה צמוד לרכב הפרטי ולכן גם לא הצליח להימנע מפגיעה בו. סיכום התביעה מתקבלת, באופן חלקי.

ביום 30.12.18 הגישה הנתבעת 2 תשובה לתגובת התובעת הנ"ל. דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ולאחר לימוד חוזר ומחודש של כל הקיים בתיק, שוכנעתי שראוי להעתר לבקשת ההבהרה ולהבהיר כי, אכן, פסה"ד כולל למעשה קביעה בדבר חלוקת אחריות נזיקית בין שני הנהגים המעורבים, חלוקה שלפיה שני הנהגים המעורבים אשמים באשם יוצר אחריות בקרות התאונה, אם כי בשיעורים שונים: נהגת רכב התובעת נושאת ב-30% מהאחריות לקרות התאונה ולכל נזקיה ואילו נהג רכב הנתבעים נושא ב-70% מהאחריות.

ביהמ"ש מצביע על הפיתרון שבכוחו למנוע מלכתחילה מחלוקות פרשניות בשאלה למה התכוון פסה"ד הראשון (האם רק לאשם תורם או גם לאשם יוצר אחריות) - "הפיתרון הרצוי הוא כמובן לאחד את כל התביעות בגין אותה תאונה בפני אותו שופט, ככל שהדבר ניתן". "למיצער, על הצדדים להודיע ולעדכן את בית המשפט כי מיתנהלת במקביל או, ככל שהדבר בידיעתם, כי עומדת להיות מוגשת תביעה נוספת. במקרה כאמור, טוב יעשו הצדדים, וטוב יעשה בית המשפט אם יביא את הצדדים להסכמה ולהסדר דיוני כי כל הסדר ופסק דין בהתדיינות הראשונה יחייב גם בתביעה הנוספת". ומה היה במקרה שלנו? במקרה שלנו מדובר בתאונת דרכים בין שני רכבים מעורבים: רכב פרטי קטן של מבוטחת התובעת ורכב מסחרי גדול של הנתבעים.

...

לפיכך, ולאחר שבחנתי ביסודיות כל הדברים מחדש, באתי למסקנה לפיה סביר וראוי וצודק לראות את פסה"ד שלי ככולל חלוקת אחריות בין שני הנהגים המעורבים (בשיעור של 70/30 לטובת התובעת), ולא רק אשם תורם שאינו מקים עילת תביעה.

מסקנה זו עולה ממכלול הדברים, לרבות נסיבות התאונה שעולות ממכלול הראיות שהוצגו שמהן בהחלט עולה ששני הנהגים לא נזהרו מספיק האחד כלפי השני (ולא רק כלפי עצמם), גם בהינתן העובדה שלא נקבעו פוזיטיבית בפסה"ד נסיבות התאונה לאשורן.

ובנסיבות התאונה והתיק שלנו, ולאחר שבחנתי שוב בדיעבד את הדברים, איני רואה קושי לקבוע שאכן יש לחלק האחריות בין שני הנהגים המעורבים בתאונה שלנו, ולכן אני קובע כך. לסיכום בקשת ההבהרה מתקבלת.

לפניי תביעה כספית ע"ס 10,472 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 12.9.17 בין רכב התובעת לבין רכב הנתבעות.

האשם בתאונה: שני הנהגים המעורבים נושאים באשם משותף בקרות התאונה, בחלקים שונים – אשמו של נהג רכב התובעת גדול קצת יותר והנו בשיעור 60% ואילו אשמו של נהג רכב הנתבעות קטן יותר (הגם שמשמעותי) ועומד על שיעור 40%.

...

דיון והכרעה התביעה מתקבלת, באופן חלקי.

א. לכתב התביעה נרשם כך: "בתאריך 12.09.2017, בשעה 11:30 או במועד הסמוך לכך, ברח' יצחק שדה בתל אביב, עת החל רכב התובעת לצאת מחניה ובטרם השתלבותו אל נתיב הנסיעה, או אז, הגיחה המשאית התובעת (צ"ל משאית הנתבעות – א.כ.), עקפה את רכב התובעת וסטתה אל כיוון רכב התובעת פגעה בה (צ"ל פגעה בו – א.כ.) וכתוצאה מכל (צ"ל כתוצאה מכך – א.כ) התרחשה התאונה". בטופס ההודעה על התאונה שנמסר לתובעת (לא צורף לכתב התביעה אך צורף לתיק בהמשך ביום 1.12.19) נרשם כך: "רכבי עמד על חצי מדרכה בעת שפרקתי סחורה. נכנסתי לרכב לאחר מכן והרמתי את הקלאצ', רכבי נסע מעט קדימה. כתוצאה מכך רכב צד ג' שהגיע משמאלי עלה על אותה מדרכה שאני עמדתי עליה ופגעתי בו". גרסת הנתבעות בסעיף 3 לכתב ההגנה המתוקן נרשם כך: "מוכחש הנטען בסעיף 3 לכתב התביעה. מבלי לפגוע בכלליות ההכחשה יטענו הנתבעים כדלהלן: ביום 12.09.2017 נסע רכב הנתבעים בנתיבו כדין, רכב התובעת יצא מחניה בצד הדרך, התפרץ לעבר נתיב נסעת (צ"ל נסיעת – א.כ.) הרכב הנתבע ללא נקיטת אמצעי זהירות ושלא כדין וברשלנות גרם לאירוע התאונה". בטופס ההודעה על התאונה שנמסר לנתבעת 2 (לא צורף לכתב ההגנה המקורי אך צורף לכתב ההגנה המתוקן) נרשם כך: "המשאית שעמדה על המדרכה באדום לבן פתאום יצאה שמאלה לכביש". הכרעה ואלה מסקנותיי ממכלול הראיות: נסיבות התאונה: התאונה מתרחשת בעת שרכב התובעת עובר ממצב של עמידה בצד ימין של הדרך (שני גלגלים ימניים על המדרכה ושניים שמאליים על הכביש) למצב של תחילת נסיעה (לאחר פריקת סחורה במקום) במגמה להשתלב בתנועה בכביש, כאשר באותה עת רכב הנתבעות מבקש לעלות לאותה מדרכה בימין הדרך כדי להחנות שם וכדי לפרוק גם הוא סחורה שם (באותו מקום ממש או בסמיכות מקום).

סיכום התביעה מתקבלת, חלקית.