תאונת דרכים בה נפגעה עצם הבריח

לגופו של עניין – מעיון בפרוטוקול הועדה עולה, כי אכן נערכה למערער בדיקה קלינית באשר לכתף ימין, אשר העלתה כי "תנועות הכתפים מלאות תקינות ושוות לכל עוות בעצם הבריח". יחד עם זאת, הועדה קבעה כי הפגיעה בכתף ימין אינה קשורה לתאונת העבודה, מכיוון שבמועד התאונה כתף ימין לא נפגעה, וכי השבר בעצם הבריח תועד מאוחר יותר.

יומיים לאחר מכן, בבדיקה נוספת שנערכה למערער, נמצא אצלו "שבר בקצה קלביקולה". עוד יצוין, כי גם הועדה מהדרג הראשון קבעה באבחנתה, כי "מצב לאחר תאונת דרכים חבלת גב תחתון, צואר וכתף ימין עם שבר בקצה הדיסטלי של עצם הברחי הימני". נוכח תעוד רפואי זה, לא ברורה קביעתה של הועדה כי "במועד הפציעה או בסמוך לכך לא נותרה בעיה בכתף הימנית ובשלב יותר מאוחר נרשם שבר ריחקני בעצם בריח ימני". על פניו, קיימת סתירה בין קביעות הועדה לבין התעוד הרפואי, והיה על הועדה לנמק מדוע קביעותיה ומסקנותיה הנן שונות מן הממצאים שבתיקו הרפואי של המערער.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

סיכום על בסיס כל האמור לעיל, הערעור מתקבל.

בנסיבות העניין, המשיב ישלם הוצאות משפט למערער בסך 2,500 ₪, תוך 30 ימים מהיום.

ביום 18.3.10 המערער נפגע בתאונת דרכים שהוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה.

כאמור לעיל, במכתבו מיום 5.5.10 הכיר המשיב בתאונת הדרכים בה היה מעורב המערער מיום 18.3.10 כתאונת עבודה.

הוועדה התייחסה בעיניין זה לצילום רנטגן מיום 19.6.13 המעיד על מצב לאחר שבר בעצם הבריח, כאשר "ממצאים חד משמעיים בצלומי הרנטגן המעידים על "שבר ישן לפחות בן שנים אחדות שבה התאפשרה התהוות הגשר הגרמי בין חלקי השבר". הוועדה סיכמה כי קיימת "עדות לקיצור העצם עמידה בזויתית, קיום גשר גרמי וכיווץ של הרקמות הרכות סביבו" ממצאים שאין להם קשר לתאונה.

...

טענת ההתיישנות המשיב טוען כי דין הערעור להידחות על הסף בשל התיישנות.

הרי שאני סבורה שיש להחזיר עניינו של המערער לועדה רפואית לעררים שתדון בעניינו בהרכב חדש.

סוף דבר עניינו של המערער מוחזר לועדה הרפואית לעררים, בהרכב חדש, על מנת שתדון מחדש בנכותו בהתאם לפסק דינה מיום 25.2.16 של חברתי, כב' השופטת (בדימוס) לויט, בתחום האורתופדי והנוירולוגי, לרבות החסר בגולגולת.

בנסיבות העניין, המשיב ישלם למערער שכ"ט עו"ד והוצאות בסך 3,000 ₪ בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

ממקום התאונה פונה התובע על ידי אחיו וחברו לקבלת טפול בבית חולים ברזילי שם אובחן כי לתובע נגרם שבר בעצם הבריח מימין.

מאחר וחבותה של קרנית הנה שיורית לחבות המבטחת בחובה, בבחינת יוצא מן הכלל, אזי שעל מנת לבסס חובת פיצוי על-ידי קרנית, שומה על התובע להוכיח תחילה כי מתקיימים בעיניינו התנאים שבסעיף 12(א) הנ"ל, ובנסיבות המקרה שלפנינו, כי התובע הנו "נפגע" כמשמעו בסעיף 1 לחוק הפיצויים: "אדם שניגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים". אין חולק כי לתובע נגרם נזק גוף, המחלוקת בעניינינו מיתמקדת בשאלה האם נזק הגוף נגרם כתוצאה מתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים, אם לאו.

ראה בעיניין זה ת"א 942/04 (מחוזי חיפה) עיזבון המנוח עראוי חאמד ז"ל נ' קרנית קרן לפצוי תאונות דרכים –החלטתה של כב' השופטת וילנר מיום 25/9/2007 (פורסם בנבו) עמ' 3: "...על התובעים להוכיח את עצם קרות התאונה והתרחשותה תוך שימוש ברכב מנועי ברמה הנדרשת במשפט האזרחי. כלומר, עליהם להתכבד ולהביא ראיות קונקרטיות פוזיטיביות המוכיחות את עצם היתרחשות התאונה והשמוש ברכב מנועי..."(הדגשה אינה במקור).

אלא מאי? התובע לא הציג כל תמונות ממצב האופניים בעקבות התאונה, על מנת שניתן יהיה להתרשם מהפגיעה בהם וייתכן אף לנסות להיתחקות אחר מנגנון הפגיעה, מה שעשוי היה לשפוך אור לגבי אפשרות של פגיעת רכב אם לאו.

...

נוכח המסקנה אליה הגעתי בדבר אי עמידת התובע בנטל להוכיח כי אכן נפגע בתאונת "פגע וברח", הרי דומה כי הדיון בסוגיית הנזק מתייתר.

סוף דבר לאור כל המקובץ דלעיל, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

זוהי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") בגין נזק גוף שניגרם לתובע בתאונת דרכים ביום 28.8.11.

הנתבעת מצביעה על כך שלתובע נקבעה נכות אורתופדית בשל פגיעה בעצם הבריח שנרפאה משכבר ובשל הגבלה מזערית בתנועת כתף ימין – קביעות שהושגו לאחר ערעורים חוזרים ונשנים של התובע.

...

בהעדר אינדיקציות ממשיות למסקנה אחרת יש להניח שנכותו הרפואית של אדם זהה לנכותו התפקודית.

לסיכום: התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע 275,412₪ וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ ואת אגרת המשפט.

גם המומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורתופדיה, השיב במסגרת עדותו בפני כי הנכות שנקבעה לתובע בשיעור של 5% בגין תאונת הדרכים, אינה קשורה ואין לה כל השפעה על הנכות שנקבעה בעטיה של התאונה בעבודה, שכן הארוע הקודם פגע בעצם הבריח (שבר) שהתקצרה ללא קשר לפגיעה בגידים, במיוחד בשים לב לכך שבפער בין הזמנים (6 שנים) אין שום תעוד רפואי על תלונה בכתף.

...

הצדדים חלוקים בשאלה מתי וכיצד ,אם בכלל, אירע אירוע התאונה במועד הנטען ואילו מוצרים הרים התובע בעת שחש כאב חד. שוכנעתי, לאחר ששמעתי את עדותם של העדים כולם, בשים לב לראיות שהוצגו, כי האירוע התרחש כפי שהעיד על כך התובע לכל אורך הדרך, גם אם לא ידע או דייק בסוג החפץ שהרים בעת שחש בכאב החד, כמו גם ביחס למשקלו המדויק של החפץ או משך הזמן שעבד עד לאירוע, הרי שאין חולק כי התובע הגיע במועד האירוע כרגיל בשעה 7 בבוקר וכי פנה למעביד, מר רובינו בסביבות השעה 8:30 לאחר שציין בפניו, כי בכוונתו ללכת לרופא, לדברי התובע בעקבות אירוע התאונה.

הקשר הסיבתי: האם הוכח קשר סיבתי בין הפעולות של נשיאת המשא הכבד במועד האירוע לנזק? שוכנעתי ממכלול הראיות, כי פעילות התובע באותו יום גרמה לנזק הנטען על ידי התובע בכתף ימין, תימוכין לכך מצאתי בחוו"ד של המומחה מטעם התובע, המומחה מטעם הנתבעות שקבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין פציעת שריר סובסקפולריס בצורה בינונית וזאת על סמך ממצאים אוביקטיביים שעמדו לרשותו, קביעת המל"ל שהכירה בתביעה בגין הפגיעה בכתף כפגיעה במהלך העבודה ועקב העבודה (נקבעה נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 42(1)(ד)(1) ואף הגדילה ב- 1/4 לפי תקנה 15).

בנסיבות אלו, שוכנעתי, כי נכותו התפקודית זהה לנכות הרפואית.

סוף דבר: להלן פרטי נזקי התובע: הפסד השתכרות לעבר (כולל פנסיה): 75 אלף ₪ .