תאונת דרכים בה מעורב קטין הסובל מפחדים וחרדות

בתצהירה טענה התובעת שהתובע סובל עד היום מנזק נפשי קשה, שכולל מחשבות טורדניות, סיוטי לילה, תגובה רגשית ופיזיולוגית לכל דבר שמזכיר את התאונה, חוסר יכולת לישון לבדו, המנעות מכניסה לרכב, פחד מרעש פיתאומי, דריכות יתר, רכוז ירוד, נטייה להתפרצויות, דחפים כפייתיים, ועוד (סע' 4 לת/1).

בחוות דעתה מיום 6.10.06 (ת/6) מצאה המומחית שהתובע היה מעורב בתאונת דרכים מחרידה.

לסיכום אני קובעת שנכותו הרפואית-הנפשית של התובע כתוצאה מהתאונה היא בשיעור 70% בהתאם לסעיף 34 ו' לתקנות המל"ל. נכותו התפקודית של התובע לטענת התובעים, נכותו התפקודית של התובע היא מלאה ומוחלטת לצמיתות מאחר שהתובע סובל ממצב חרדתי משתק, מתמיד וקשה שמחייב אותו להמצא סמוך לאדם קרוב במשך כל שעות היממה.

התרשמתי שעם טפול מתאים יוכל התובע להישתלב במסגרת מוגנת ומכילה, שבה יוכל התובע לתפקד במידה מסוימת של עצמאות, גם אם בעזרה ובהשגחה, כפי שתפקד בבית הספר, כעולה מהראיות האובייקטיביות שהוצגו בעיניין זה. מסקנתי זו נסמכת גם על ההלכה הפסוקה שלפיה כשמדובר בקטין (וכזכור, התובע נפגע בתאונת דרכים בהיותו בן 11 שנים), הרי שהוא טרם החל לכתוב את סיפור חייו ומשכך פועלות בעיניינו החזקות, לפיהן הוא היה מישתכר את השכר הממוצע במשק ויש להעמיד את שיעור הנכות התפקודית לפי שיעור הנכות הרפואית או קרוב לכך (ראו: ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא (27.9.05); ע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור שמיר חברה לביטוח בע"מ (5.4.07); ע"א 5148/05 קוגלמס נ' אביתר לוי (20.2.08); ע"א 9873/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מיכל פפו (22.3.2009); ע"א 7008/09 ג'אבר עדנאן נ' עבד אל קאדר (7.9.2010); ע"א 3175/11 עוליאל דביר נ' שלמה ציון (1.12.11)).

...

יש בכך, כמו גם בעובדות שהתבררו בבית המשפט, לפיהן התובע מגיע מעת לעת לקרובי משפחה ונמצא שם בסופי שבוע, הולך עם קרוביו שם לבית הכנסת, התייצב ללימודים וקיים גם פעילות חברתית, גם אם מצומצמת, ובהנחה אופטימית שהתובע ומשפחתו יקבלו טיפול הולם, שיביאו את התובע לעצמאות מסוימת, כדי להביא למסקנה שהתובע אינו משולל יכולת תפקודית בצורה מוחלטת.

לנוכח כל האמור לעיל, אני רואה לנכון לפסוק לתובעים בגין הצורך בעזרת הזולת והסיעוד כדלקמן: (1) בשנה הראשונה מאז התאונה - בחלק מאותה תקופה אושפזה התובעת בעצמה וקיבלה שירותי סיעוד באמצעות הנתבעת כעולה ממוצגי הנתבעת (עמ' 53-48).

לסיכום סוגיה זו ומשהוכחה בקבלות הוצאה מינורית בגין רכישת תרופות ומשהוכח שהתובעים נסעו למרפאתו של ד"ר בן הראש בירושלים כ-80 פעמים, ובהביאי בחשבון את האפשרות התיאורטית שהתובע יזדקק בעתיד לטיפולים שלא יהיו כלולים בסל הבריאות, אני פוסקת לתובע בראש נזק זה סכום גלובלי של 10,000 ₪.

   במועד התאונה, הרכב שהיה מעורב בתאונה לא היה מבוטח, ולפיכך הוגשה התביעה גם כנגד קרנית, הקרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים, הנתבעת 2 (להלן:  "קרנית " או "הנתבעת").

    לאחר התאונה ועקב תלונות על פחדים, חרדות, קשיי רכוז, נדודי שינה, סיוטים, כאבי ראש וסחרחורות הופנה התובע לטפול פסיכולוגי אצל ד"ר ג'בארין מחמוד.

    תחום הפסיכיאטריה: ד"ר טארק פאהום מונה כמומחה בתחום הנפשי וקבע כי כתוצאה מהתאונה סובל התובע מפוסט-טראומה (PTSD) עם סימנים האופייניים לתיסמונת זו, כגון פחדים, סיוטים, היתנהגות המנעותית ועוררות יתר.

הפסד שכר בעבר במועד התאונה היה התובע קטין, בן 15 שנה, תלמיד בית ספר שכלל לא עבד.

...

ממכלול הראיות שהובאו בפניי עולה, כי התובע נפגע בעת שהיה בן 15 שנה, תלמיד בית ספר וכיום הינו בן 22, ללא תעודת בגרות, ללא השכלה פורמאלית וללא מקצוע או הכשרה כלשהיא.

לטעמי, יש בכל אלה כדי להובילני למסקנה שאין לבצע את החישוב לעתיד לפי השכר הממוצע במשק.

על כן, אין מקום לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה. לסיכום אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 148,000 ₪ (במעוגל).

על פי המפורט באישום הראשון, הנאשם וכוכבה זאדי (להלן: "המתלוננת") היו בעת הרלוואנטית לכתב האישום בני זוג נשואים, ולהם ארבעה ילדים קטינים.

ביום 2.10.11 הייתה המתלוננת מעורבת בתאונת דרכים בה ניזוק רכבם.

עובד משעה 8:30 עד 23:00 כל יום וחוזר הביתה, אין לו כוח ליחסי מין, וכשהוא אומר לה זאת היא מכנה אותו "הומו" "אמפוטנט". הוא סובל מכאבים באשך והיה לו חשד לסרטן והיא הייתה צוחקת עליו ואמרת אולי יש לו את זה כי הוא לא משתמש בו. אם הוא כזו מפלצת והיא מפחדת- למה היא רוצה לשכב איתו? לא זכור לו שזרק עליה צלחת עם פיתה.

אם רואה שהבית הפוך קצת- הוא מקלל ויורק לכיוונה ואומר "איזה אשה מלוכלכת את". זה הכניס אותה לפניקה ולכן לפני שהוא חוזר מהעבודה תמיד אמרה לילדים שיסדרו את הבית מהר כדי שיהיה מסודר כשהוא מגיע.

...

פירוט עסקאות אשראי ע"ש הנאשם בישראכרט עד ליום 15.11.11 ובויזה שופרסל עד ליום 10.10.11 (נ/7א-ב) דיון ומסקנות לאחר שבחנתי ושקלתי את מכלול הראיות שהובאו בפני – הגעתי לכלל מסקנה כי התביעה עמדה בנטל הוכחת המיוחס לנאשם בכתב האישום – מעבר לכל ספק סביר.

סופו של דבר – החלטתי להרשיע את הנאשם במיוחס לו בכתב האישום.

לפניי תביעה שהוגשה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975, בגין ניזקי הגוף שנגרמו לתובעת, לטענתה, בעקבות תאונת דרכים בה הייתה מעורבת.

התובעת ילידת 16.5.20, נפגעה בתאונת דרכים ביום 24.6.2017, בהיותה קטינה, בזמן שרכב בו נסעה ואשר היה מבוטח אצל הנתבעת, היתהפך וכתוצאה מכך, התובעת נפלטה מהרכב ונחבלה קשות בחלקי גוף שונים.

בדו"חות של ד"ר ט.פאהום (פסיכיאטר): בחודש 02/18 צוין שמאז התאונה סובלת מסיוטים, מחשבות חודרניות סביב התאונה, פחד מתאונות, דריכות, נטייה למצב רוח ירוד.

מישהו שבכלל נימנע לנסוע ברכב בכלל, לא הייתי קובע 10%, אם הייתי משוכנע שהיא לא עולה על רכב 100% אז הייתי קובע אולי 30% אבל 10% הם מבטאים בצורה סבירה ביותר את המצב של התאונה, החוויה שלה, איך התרחשה התאונה וכל המכלול" (עמ' 19 לפר' , ש' 17-33 , עמ' 20 לפר', ש' 1-5) תשובתו הנ"ל של ד"ר כנאענה תומכת ומחזקת את קביעתו בחוות הדעת לפיה לאחר התאונה התובעת החלה לסבול מסימנים חרדתיים פוסט טראומטיים, דבר שהביא את ד"ר כנאענה לפסוק לתובעת את אחוזי הנכות בשיעור 10%.

...

התובעת צעירה בתחילת דרכה ולפיכך, אני סבורה, כי גם אם טרם רכשה הכשרה כלשהי, עדיין לא ניתן להסיק מכך שהיא לא תלמד לימודים אקדמאיים בעתיד או תבחר לעצמה אפיק מקצועי שהכנסה נאה בצידו.

בנסיבות העניין ולאחר ששמעתי את עדות התובעת ובמיוחד את עדות אמה (עמ' 11 לפר' , ש' 18, עמ' 12 לפר' , ש' 14-20, עמ' 13 לפר' , ש' 4-14) התרשמתי כי אכן התובעת הייתה זקוקה לעזרה שבתקופה הסמוכה לתאונה.

על סמך האמור לעיל, הפיצויים המגיעים לתובעת הם כדלקמן: הפסד השתכרות בעתיד 449,889 ₪ הפסד פנסיה 56,236 ₪ עזרת צד ג' לעבר ולעתיד 50,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד 15,000 ₪ כאב וסבל 41,976 ₪ סה"כ 613,101 ₪ סיכום29371 לאור האמור לעיל, הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 613,101 ₪ וכן החזר אגרה בסך של 712 ₪ בתוספת ושכ"ט עו"ד בשיעור 93,252 ₪.

הרכב היה מעורב בתאונת דרכים כאשר אוטובוס היתנגש ברכבים מאחור (להלן: "התאונה").

ובהמשך בעמ' 30 מול ש' 31 ואילך, מסבירה המומחית: "זה המהלך הטבעי של הדברים ואסביר. תאונה בד"כ מעוררת חרדות שקשורות בתאונה עצמה, פחד מרכב, פחד מנסיעה, פה אנו רואים שהיא הציתה דברים נוספים שהם היו שם והתאונה הוציאה אותם, אם לא אמרתי אז, אז אני אומרת את זה היום". המומחית אישרה לב"כ התובע (ראה עדותה בעמ' 31 מול ש' 1-17), כי החרדה בעקבות התאונה הוציאה מהכוח אל הפועל בעיות שאולי היו קשות לחרדה קודם לכן.

אינני סבורה כי הנתבעת הקימה תשתית ראייתית מספקת לסטות מהלכה הקובעת שכר ממוצע במשק כבסיס שכר לקטין, לבטח לא קטין שניפגע בהיותו בן 6! שהרי כל מסכת חייו, לימודים קשים, שירות צבאי קשה, כל אלה היו במומו של התובע, אכן מסלול חייו עוצב בעיקר בהשפעת הקשיים המולדים, אך אין לדעת כיצד היה משתנה אם בכלל מסלול חייו אילמלא התאונה והחרדה שפגשה אותו בגיל 6.

התובע עדיין צעיר כבן 23 ואין לדעת אם במהלך חייו בעתיד יתגבר על החרדות וייצא לחיים עצמאיים מחוץ למושב, אין גם לדעת בודאות האם מסלול חייו היה שונה אילמלא החרדה ממנה הוא סובל מאז התאונה.

...

לאחר ששמעתי את התובע, הוריו, מפקדו ואת המומחית, אוכל לומר בוודאות כי לא התרשמתי שהתובע מנסה להאדיר את נזקיו, אלא כי מדובר בבחור צעיר הסובל מקשיים אובייקטיביים להיקלט בחברה ולתפקד באופן נורמטיבי, אם כי אין לו כל בעיה מוחית אורגנית (בדיקת E.E.G תקינה), לתובע בעיות של קשב וריכוז ברף הגבוה וכן ליקויי למידה קשים, נכותו הרפואית בגין חרדה העצימה את בעיותיו המולדות והוסיפה התמודדות נוספת, שעל רקע הבעיות המולדות מועצמת ומורכבת.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ונתתי דעתי לעובדה כי התובע טופל מגיל 6 ועד גיל 21 באופן סדיר ורציף, טיפולים שונים ומגוונים הכוללים נסיעות לטיפול וכד', וכן נתתי דעתי לעובדה כי ייתכן ובעתיד ירצה התובע להמשיך בטיפולים, אני פוסקת בראש נזק של נסיעות והוצאות רפואיות לעבר ועתיד סך של 25,000 ₪.

לסיכום: הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: אובדן שכר לעתיד כולל הפרשי פנסיה - 284,337 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד - 25,000 ₪ כאב וסבל - 18,823 ₪ _______________ סה"כ - 328,160 ₪ הנתבעים ישלמו לתובע סך של 328,160 ₪, בתוספת החזר אגרה, החזר עלות שכר העדים לרבות שכ"ט עדות המומחית ,ושכ"ט עו"ד כדין.