תאונת דרכים בדרך לעבודה: סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי

בקשת התובע להכיר בתאונת הדרכים כתאונת עבודה ולשלם לו דמי פגיעה נדחתה בהודעת פקיד התביעות מיום 27.11.19 מהנימוק שהתאונה "אירעה בשעות ערב מאוחרת, מחוץ למקום העסק, ובנסיבות אלו לא שוכנענו כי התאונה ארעה תוך כדי ועקב עיסוקך במשלך ידך", וכן מהנימוק כי "לא הוכח כי היית בדרך ממקום העבודה למעון שלך" כדרישת סעיף 80 (1) לחוק הביטוח הלאומי התשנ"ה – 1995 (להלן: החוק).

...

בקשת התובע להכיר בתאונת הדרכים כתאונת עבודה ולשלם לו דמי פגיעה נדחתה בהודעת פקיד התביעות מיום 27.11.19 מהנימוק שהתאונה "ארעה בשעות ערב מאוחרת, מחוץ למקום העסק, ובנסיבות אלו לא שוכנענו כי התאונה אירעה תוך כדי ועקב עיסוקך במשלך ידך", וכן מהנימוק כי "לא הוכח כי היית בדרך ממקום העבודה למעון שלך" כדרישת סעיף 80 (1) לחוק הביטוח הלאומי התשנ"ה – 1995 (להלן: החוק).

לא נעלם מעינינו כי במסמך "טופס מיון" מיום 6.1.18 מבית חולים משפחה קדושה נרשם "תאונת דרכים בזמן עבודה", ואולם לנוכח הסתירות המהותיות שהתגלעו בגרסאות התובע והעד מר שחאדה, לא מצאנו כי יש לייחס לכך משקל מכריע.

סיכום לנוכח כל האמור לעיל, לא נתנו אמון בגרסתו של התובע ולא שוכנענו כי תאונת הדרכים שאירעה ביום 6.1.18 הינה בגדר אירוע שניתן להגדירו כתאונת עבודה.

על כן, התביעה נדחית.

ביום 26/10/16 התובע פנה לנתבע להכרה בפגיעה בגבו, ובצווארו כפגיעה בעבודה, בתביעתו טען כי ביום 3/3/16 בשעה 19:30 היה מעורב בתאונת דרכים בעת שנהג ברכבו בדרך אלוף שדה בדרכו מעבודתו לביתו.

הכרעה סעיף 80 (1) לחוק הביטוח הלאומי קובע את הכלל לפיו תאונה שארעה לעובד בדרך מעבודתו למעונו תחשב כתאונת עבודה.

...

אציין כי לא הייתה מניעה כי הנתבע יבקש להשלים את חקירתו של התובע לאחר שהומצאו דוחות האיכון, ובכלל זה לעניין ההחלטה לפגוש את אשתו באזור מחלף לה גרדיה ומעשיו באותה חצי שעה (האם בדרך השאיר את האופנוע במוסך? האם יצא מהמשרד למטרה אחרת?) ואולם, מאחר שהנתבע נמנע מכך, אין בידי לקבוע כי מדובר בסטייה של ממש כמשמעה בסעיף 81 (א).

אשר על כן אנו קובעים כי התאונה מיום 3/3/16 הייתה תאונת עבודה.

תביעתה של התובעת להכיר בתאונת דרכים מיום 5.5.2019 כתאונת עבודה, נדחתה בהחלטת הנתבע מיום 11.7.2019 בנימוק לפיו לא אירעה לתובעת פגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי).

לטענת הנתבע, מנסיבות הארוע אותן פירטה התובעת ומחקירות שנערכו התברר כי התאונה ארעה תוך כדי הליכתה/נסיעתה מטבריה – מקום בו התובעת שהתה בסידורים אישיים – למקום העבודה ביהודיה ולא בדרך ממעונה לעבודה כנדרש בהתאם לסעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי.

...

הנתבע טען כי דין תביעתה של התובעת להידחות, זאת מהנימוקים הבאים: התובעת אישרה בחקירתה הנגדית כי רק לאחר שנפגשה עם עורך דין הבינה את החשיבות של החזרה הביתה מסידורים והיציאה מהבית.

התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה, בה על פניה, מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד, או הוצגו השאלות או קויימה החקירה הנגדית - היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב.

לפיכך, צדק הנתבע עת קבע כי התאונה שאירעה לתובעת בנסיעתה לעבודה, אינה בגדר "תאונת עבודה".   סוף דבר התביעה נדחית.

       אשר לשאלת ההוצאות – בשים לתוצאה אליה הגענו ולצורך בהכרעה שיפוטית בהליך זה, חרף המלצה מפורשת שניתנה בדיון שהתקיים בהליך, היה מקום לחייב את התובעת בהוצאות הליך זה. חרף האמור ולפנים משורת הדין, החלטנו שלא לעשות כן. לפיכך – אין צו להוצאות.

תמצית טענות הנתבע הנתבע טען בכתב ההגנה כי ביום 23.11.18 לא ארעה לתובע פגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 80(1) ו-81 לחוק; ביום 23.11.18 לא ארע לתובע ארוע תאונתי כלשהוא; לחילופין, הארוע הנטען והמוכחש לא ארע תוך כדי נסיעתו/הליכתו של התובע מהעבודה למעונו, וכי מכל מקום אין מדובר כלל ועיקר בפגיעה כתוצאה מסיכוני הדרך; אין קשר סיבתי בין הארוע הנטען לבין הליקוי הנטען; הליקוי הנטען הוא תוצאה של גורמים תחלואתיים ו/או של גורמים אחרים; לחילופין, הארוע הנטען לא השפיע כלל על הליקוי ולכל היותר השפעתו על הליקוי פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

השאלה שבמחלוקת האם ניתן לראות בבית הוריו של התובע כמעונו? וכפועל יוצא, האם תאונת הדרכים מיום 23.11.18 ארעה במהלך נסיעתו של התובע מעבודתו למעונו? המסגרת הנורמאטיבית בהתאם לסעיף 79 לחוק, תאונת עבודה לעובד שכיר, הנה "תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו". הגדרת תאונת עבודה לעיל, אינה כוללת במובהק תאונות שארעו לעובד בדרך אל עבודתו וממנה ולפיכך, על מנת לכלול בגדרה גם תחום זה של הגעה/חזרה לעבודה וממנה, נקבע בסעיף 80(1) לחוק כי: "רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם -

באשר ללינה נדגיש כי הלינה במקום כלשהוא, כשלעצמה, אינה הופכת את המקום בהכרח ל"מעון", זאת בהתאם ללשון המחוקק בסעיף 80(1) לחוק: "...ממקום שהוא לן בו, אף אם אינו מעונו..." (שנכלל בכיסוי הבטוחי ב"נסיעה אל העבודה" ולא ב"חזרה מהעבודה").

בטרם נעילה, נתייחס בקצרה לפסק הדין בתיק (עבודה ארצי) 0-81/מד המוסד לביטוח לאומי - עזריה רחמים, טז(1) 191 (1984), עליו ביקשה ב"כ הנתבע להסתמך בסיכומיה לביסוס טענותיה.

...

שוכנענו אפוא, כי ביתו של התובע בנעורה הוא ה"בית" שלו, הוא "ארמונו" להבדיל מהדירה השכורה במרכז שם רק לן מפאת המרחק בין מקום העבודה לנעורה, מרכז חייו הקבוע היה בנעורה, שם התנהלו חיי החברה שלו, שם עמד ביתו בבנייה, שם כתובתו הקבועה, שם בני משפחתו ולשם חזר בכל הזדמנות שבה לא עבד.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל – התביעה מתקבלת, במובן זה שאנו קובעים כי יש להכיר בתאונה מיום 23.11.18 כתאונת עבודה.

בנסיבות העניין ובשים לב להליכים שהתקיימו בתיק, הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪ וזאת תוך 30 יום, אחרת סך זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

צודק המערער כי תאונת דרכים בדרכו של אדם לביתו ממקום עבודתו מוכרת, דרך כלל, כתאונת עבודה בהתאם לסעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק).

...

המערער טוען כי לא נערכה לו בדיקה טוקסיקולוגית ביוזמת המשטרה שיכולה להוות "בדיקה קבילה, מפורטת, ברורה ועניינית של אלכוהול בדם" באופן המצדיק להגיע למסקנה משפטית כי היה תחת השפעת אלכוהול, והוא אף כלל לא נחקר על ידי המשטרה בקשר לכך.

צודק המערער כי לא הוצגו לנו משמעויותיה המדויקות של בדיקה זו וכי לאחוז האלכוהול בדם עשויה להיות משמעות שונה מאדם לאדם אך שוכנענו כי די בבדיקה זו (שהערכים המוצגים לצדה – מקסימום 50 מיליגרם אלכוהול במאה מיליליטר דם – תואמים לכאורה את ההגדרה של 'ריכוז אלכוהול בגוף' בתקנה 169א' לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961) יחד עם הרישומים במסמכים הרפואיים כדי להעביר את הנטל למערער להוכיח אחרת, והמערער לא עמד בו. נוסיף כי בהתחשב בכך שההפניה לבדיקת האלכוהול בדם שבוצעה בבית החולים נעשתה לראשונה במסגרת הערעור (אם כי בהתבסס על מסמך שהגיש המערער עצמו לבית הדין האזורי) הצענו בתום הדיון למערער שעניינו יוחזר לבית הדין האזורי על מנת לנסות ולסתור את הראיות לכאורה שהציג המוסד, אך הוא סירב לכך ועמד על טענתו המשפטית לפיה הנטל הוא על המוסד בלבד.

בנסיבות אלה, ולאור כל האמור לעיל, שוכנענו כי יש לדחות את הערעור.

סוף דבר - הערעור נדחה.