תאונת דרכים בדרך במעבר מנתיב שמאלי לנתיב ימני

מצאתי לציין בשלב זה, כי חרף העובדה שמדובר בתביעה בגין ניזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים, המתנהלת בסדר דין מהיר (ואולי במיוחד בשל כך - מאחר וכתבי הטענות נתמכים בתצהיר), על המייצגים לנסח את כתבי הטענות באופן זהיר ובתשומת לב ראויה (ר' לעניין זה ע"א 2161/11, דוד דרור נ' יוסף פרץ [05.02.2013], שם הבהיר בית המשפט העליון כי יש לנסח כתב טענות בהתאם לעקרונות וערכים של הגינות דיונית, שקיפות ויעילות).

תקנה 41 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, קובעת כי "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקוו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בביטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש." במקרה דנן, לא ניתן הסבר מניח את הדעת לכך שהנהג לא הבחין באופנוע טרם החל במעבר השנתי בפעם השנייה, ולא השלים את מעבר הנתיב בביטחה, אלא גרם לסיכון משמעותי שהיתממש, אשר כתוצאה ממנו נפגע הנתבע בגופו.

חזקה כי מי שנוסע בדרך, באופן מיוחד בשעות הלילה, יבחין באורות בלימה של רכב לפניו (ובודאי בשילוב בהילוך אחורי, אם כך היה הדבר, חרף המסקנה לעיל).

...

אחריותו הנהג אני מקבלת את טענת הנתבע כי הנהג עצר את הרכב (או למצער, האט באופן ממשי שנראה כעצירה, למי שנסע אחריו) בסמוך לצומת, ולאחר מכן סטה ימינה.

אינני מקבלת את טענת הנתבע כי הנהג נסע לאחור: אמנם, הדבר נטען על ידי הנתבע הן בטופס ההודעה, והן בהודעה שמסר למשטרה.

המסקנה כי הנתבע המשיך בנסיעה, במהירות ממשית (ולא כטענתו, באיטיות תוך עצירה ובלימה) ותוך עקיפת הרכב מימין (בניגוד להוראות תקנה 47 לתקנות התעבורה), עולה גם מאלה: ראשית, אופי הנזק ברכב התובעת: מדובר במעיכה ממשיך בכנף הקדמית ימנית של הרכב, המתיישבת עם תנועה ממשית של האופנוע.

שלישית, טענת הנהג בשיחה כי הנתבע ביקש לעקוף מימין, יחד עם החשש הממשי העולה מדברי הנתבע כי באם תיערך חקירה ובדיקה של האירוע, ייתכן ויימצא אשם (שיחה 1 דקה 08:00 ודקה 08:42), מתיישבת עם מסקנה זו. חלוקת האחריות כאמור לעיל, לנוכח מידת האשמה של הנהגים המעורבים אני סבורה שיש לחלק את האחריות בין הצדדים באופן שווה, ועל כן, אני מטילה על הנתבע 50% מהאחריות לתאונה.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

לפניי תביעה כספית בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 15.3.16 ברח' עליה בכפר סבא (להלן: "התאונה").

עדה מטעם התובעת, טוני ג'אן תיארה בעדותה את אופן השתלשלות הארוע וקרות התאונה בציינה כדלקמן: "ביום 15.3.16 נסעתי ברכב שבו נהגה התובעת. נסענו בכפר סבא לכיוון צומת עלייה. צומת עלייה זה צומת מרומזר והרמזורים פעלו. אני ישבתי במושב הקידמי ליד התובעת. המתנו באור אדום וכאשר התחלף האור לאור ירוק התובעת התחילה בנסיעה ואז אחרי שנסענו אולי מטר שמענו בום חזק מאוד ולא הבנו מה קרה, וראיתי שהרכב של הנתבע שהיה מצד שמאל שלנו סטה ימינה כיוון נסיעתו והיה כבר בתוכנו. כלומר אני לא ראיתי את עצם נהיגתו בסטייה אבל שמעתי בום חזק מאוד אבל ראיתי שהרכב שהיה לשמאלנו דהיינו בנתיב לשמאלנו נמצא פיתאום בנתיב הימיני שאנחנו היינו ובתוך הרכב שלנו. כלומר בדיעבד הוא סטה מהנתיב לשמאלנו לנתיב הימיני שבו נהגה התובעת. אני ישבתי במושב הקידמי ליד הנהגת. אחרי התאונה ירדנו מכלי הרכב. התובעת הייתה מזועזעת ולא הבינה איך זה שפתאום הנתבע פגע ברכב שלה. אני גם רוצה לספר שאחרי התאונה התובעת אמרה לנתבע מה זה מה קרה ואז הוא אמר לה "לא ראית שאני מסמן לך שאני רוצה לעבור מהנתיב השמאלי ימינה לנתיב שלך?" אז היא אמרה לו "לא. לא ראיתי". העדה, טוני ז'אן, לא נחקרה בחקירה נגדית.

בחקירתה הנגדית, לשאלה: "מדוע בכלל עברתם מנתיב שמיועד לנסיעה ישר בלבד לנתיב ימיני כשאתם רואים שבנתיב הימיני שמיועד לנסיעה ישר וימינה ואתם לא יכולים לעבור מנתיב לנתיב?" השיבה: "אני חושבת שהכביש הוא מקום דינאמי וגם אם יש אור אדום ברמזור אני יכולה לסמן לנהגים שמסביבי מה אני רוצה לעשות בכביש וזה לגיטימי לטעות בדרך". עיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהוגשו, שמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם.

...

בסופו של דבר היא נכנסה ברכב שלנו והטמבון של הרכב של בעלי נפגע וניתק ממקומו מצד ימין ונשאר תלוי".

נחה דעתי כי זכורים היו להן כל פרטי השתלשלות אירוע התאונה וניתן לסמוך על גרסתן.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את סכום הנזקים שהוכחו בפני בסך של – 9,661 ₪.

לפניי תביעה קטנה שעילתה ניזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכבי הצדדים בעטיה של תאונת דרכים (להלן: "התאונה").

לטענתה, עברה מהנתיב השמאלי לנתיב הימני מתוך כוונה לפנות בהמשך דרכה ימינה.

דיון והכרעה לאחר שמיעת העדויות ולאחר ניתוח חומר הראיות, אני סבור כי האחריות לגרם התאונה מוטלת על הנתבעת, כפי שיפורט להלן; להלן גרסת התובעת: "נסעתי בירושלים לידי היו שני נתיבים. אוטובוס של אגד היה מצד ימין שלי. אני עמדתי בנתיב השמאלי. לאחר שראיתי שהנהג עומד ומטה את הראש למטה, הווינקר מופנה, הוא עמד והייתי בנתיב השמאלי.. אני נוסעת ברחוב מקור ברוך, הוא בימין ואני בשמאל. יש לי תמונות מהתאונה. מראה לבית המשפט רואים שהרכב שלי כבר היה בתוך הנתיב הנסיעה, כאשר כבר השתלבתי לימין. זה צולם אחרי שהשתלבתי לימין. אז נעמדתי מס' שניות ופתאום שמעתי חבטה. נבהלתי, ברוך השם שאף אחד לא נפגע. יצאתי מהרכב.. אני משרטטת לבקשת בית המשפט איפה עמד האוטובוס ואיפה עמד רכבי. אני משרטטת. זה נתיב הנסיעה, האוטובוס עמד כאן, והרכב שלי עמד כאן. פה היה חלל ריק כי הרכבים שלפניו כבר התקדמו. לא ידעתי לה הוא מתעכב, אולי הוא מתעסק במשהו, האוטובוס עמד ולא זז, נסעתי ונכנסתי לנתיב שלו, כשנכנסתי הוא היה עדיין עומד. אני נעמדת מס' שניות ושומעת חבטה. המכה ברכבי היא מאחור. יכול להיות שהוא רצה לפנות שמאלה, סובב את ההגה שמאלה. ההשערה שלי שכשהוא עומד ומטה את הראש ימינה, אין לי מושג מה הוא רוצה. לגבי הנזק, זה פגיעה אחורית. תיקנו את הנזק." גרסת נהג הנתבעת אבו אלהווא רשיד : "הנתיב שלי בצד הימני, ברח' שרי ישראל, יש רמזור ויש פנייה ימינה. מציג תמונה. היו מלפניי 2,3 מכוניות המחכות לרמזור. כשנפתח הרמזור החלטתי לנסוע, פיתאום היא נסעה וקיבלה את המכה מהצד. היא נכנסה לתוך הנתיב שלי. פיתאום כשהרמזור ניפתח התחלתי לנסוע, יש לי פנייה ימינה.

פגיעה מעין זו אומרת דרשני; זאת שכן, תקנה 49 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א -1961 קובעת כי "לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה...". תקנה 50 (א) לתקנות התעבורה שעניינה נסיעה בשיירה קובעת כי "כשכלי רכב נוסעים זה אחר זה בדרך שאינה דרך עירונית, ישמור הנוהג ברכב על ריווח מספיק בין רכבו ובין הרכב הנוסע לפניו, כדי להבטיח זרימה תקינה של התנועה...". לא זו אף זאת; בעיניין ע"א 21127-10-10 רושדי אבו סביח נגד הראל חברה לביטוח בע"מ, שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים נפסק כדלקמן: "עיון בפסיקה מלמד, כי בתי המשפט נוהגים, ככלל, לראות בפוגע מאחור כמי שקמה לחובתו חזקת התרשלות (ר' למשל תק 2520/07 ישראל אריה נ' סלמן שרון רות, (ניתן ביום 16.3.08, פורסם במאגרים), פיסקה 1 לפרק הדיון). החזקה מבוססת על חובת הנהג לשמור מרחק. נהוג לראות חובה זו ככלולה בתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 הקובעת כדלהלן: "לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהיתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך". בהתאם לכך, מיוחסת למי שפגע ברכב מאחור נהיגה בחוסר זהירות, שכן, ההנחה היא כי מי ששומר מרחק וצופה תרחישים בלתי צפויים בכביש, יבלום בזמן ולא יפגע ברכב שלפניו.

...

” מכל המקובץ, דין התביעה להתקבל.

סבורני, כי נהג הנתבעת נהג בחוסר זהירות וגרם לתאונה.

אני מורה לנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 6,889 ₪ בגין נזק ישיר, סך של 880 ₪ בגין שכ"ט שמאי, וכן סך של 750 ₪ בגין הוצאות משפט.

לפני תביעה על סך 4,235 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונת דרכים שהתרחשה בתאריך 4.3.17 ברחוב יד לבנים בחיפה.

רכב התובע אינו עומד בנתיב של המונית, אלא נמצא באלכסון בין שני הנתיבים, דבר המתיישב עם גרסת התובע כי החליט לעבור לנתיב ימני לאחר שתחילה עצר בנתיב השמאלי.

סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשל"א – 1971 ותקנה 21(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 מטילים חובת זהירות מושגית על כל משתמש בדרך.

לאור כל האמור לעל אני קובעת כי התאונה התרחשה, לאחר שהתובע עבר באופן חלקי מהנתיב השמאלי לנתיב הימני ונעמד באלכסון בין שני הנתיבים אחרי המונית.

...

מכאן אני קובעת כי התובע הוכיח כי נגרם לו נזק ישיר בסך 3,533 ₪.

סוף דבר, הנתבע ישלם לתובע סך 3,388 ₪ (סכום לאחר ניכוי של 20% רשלנות תורמת), וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אם לא, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט, כולל אגרת בית המשפט, בסך 350 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אם לא, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

לפני תביעת שבוב שהוגשה בסדר דין מהיר בגדרה התובעת היא המבטחת של רכב מסוג מ.ר 4733074 (להלן: "רכב התובעת") מבקשת להפרע מאת הנתבעת בהיותה נהגת רכב מ.ר 5370629 (להלן: "רכב הנתבעת") את ניזקי הרכוש שנגרמו לרכב התובעת בסך 5,264 ₪ בעקבות תאונת דרכים בה היו מעורבים כלי הרכב בתאריך 6.9.16 (להלן: "התאונה").

בכתב התביעה נטען כי ביום התאונה עמד רכב התובעת למופע אור אדום, הגיחה לפתע הנתבעת במהירות, בחוסר זהירות וללא שימת לב למתרחש בדרך וללא שמירת מרחק, פגעה ברכב התובעת וגרמה לו נזקים.

עוד טענה הנתבעת כי ביום התאונה לקחה את בתה לפסיכולוגית בחיפה, היו בכביש עולה, עברה נתיב מימין לשמאל והתובע ככל הנראה גם הוא בו זמנית עבר ולא אותת, רכבה נגע קלות ברכבו, לא נגרמה הפרעה כלשהיא שעצרה את התנועה, לא הוזעקו כוחות הצלה, לא הייתה נוכחות של מישטרה, העבירה את כל הפרטים ולפי דברי התובע נראה שקבל תשלום.

...

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות לרבות התמונות שהוצגו, נוכח התרשמותי  הישירה מהעדים במהלך חקירותיהם הנגדיות בבית המשפט, ובשים לב להיגיון שבקרות התאונה ומוקדי הנזק, אני מעדיפה את גרסת נהג רכב התובעת שנמצאה עקבית, מהימנה, סדורה, קוהרנטית ותואמת את הנזק וחומר הראיות שהוצג ולא נסתרה בחקירה הנגדית.

לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה בסכום של 5,264 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך של 1,500 ₪ ואגרת בית משפט בסך 750 ₪ והוצאות בסך של 300 ₪.