תאונת דרכים בגלל התמזגות קרובה של שני נתיבים לנתיב אחד

לפני תביעה בסדר דין מהיר לתשלום סך של 15,693 ש"ח, שעילתה ניזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב מבוטח התובעת ("רכב התובעת"), בעטיה של תאונת דרכים מיום 11.2.2021 ("התאונה").

התובעת טענה בכתב התביעה, כי "עת הוסע רכב התובעת בנתיבו כדין, כאשר לפתע רכב הנתבעת אשר הוסע בנתיב ההישתלבות הסמוך לו סטה ללא איתות לנתיב נסיעת רכב התובעת ופגע בו". בטופס ההודעה מטעם נהג התובעת נכתב: "כ-1 ק"מ מצומת נבלט מצטמצם כביש 444 משני נתיבים לנתיב יחיד. אני נסעתי בנתיב השמאלי כשלימיני משאית מערבל בטון. נהג המשאית סטה למרכז הכביש מבלי לוודא שהכביש משמאלו פנוי והתחכך ברכב שלי". הנתבעים טענו בכתב ההגנה מטעמם כי המשאית נסעה בנתיב נסיעתה ישר, "לפתע ופתאום הגיח רכב התובעת כאשר הוא סוטה לנתיב נסיעת רכב הנתבעת משמאל ופגע בו. מוכחשת סטייה רכב הנתבעת מנתיב הנסיעה". בטופס ההודעה של הנהג נכתב כי "רכב צ"ג נצמד למשאית משמאל והם השתפשפו אחד בשני". מטעם התובעת העידו נהג התובעת, מר אילן גנות, וכן אישתו שנסעה עמו ברכב בעת התאונה, גב' בת-שבע גנות.

בעדותו הראשית, העיד מר גנות כך (עמ' 1 ש' 16-9 לפרוטוקול): "...מצומת שוהם היו שני נתיבים לכיוון דרום בשלב מסוים הנתיב הימני התמזג לנתיב שמאלי,... נסעה שיירה של משאיות בנתיב הימני ובשמאלי רכבים פרטיים, בשלב מסוים הנתיב הימני אכן התמזג לשמאלי ואני הייתי במצב הזה (מדגים) במקביל למשאית, ראיתי שהיא יחסית קרובה לכן התרחקתי לשול מעט, סטיתי מעט שמאלה והמשאית עדיין המשיכה להתקרב אליי מבלי שהוא ווידא שהנתיב השמאלי פנוי לצורך השלמת ההתמזגות. למרות שברחתי מעבר לנתיב השמאלי הוא התחכך בי...". בחקירתו הנגדית נישאל והשיב כדלקמן (עמ' 2 ש' 9-4 לפרוטוקול): "ש. אין מחלוקת שאתה מגיע מאחורי המשאית ולמעשה אני אומר לך שרואים אותך בסירטון שעוד אין תאונה כאשר אתה מנסה לעקוף את המשאית על השול. למה?

כך נוסעים שני הרכבים במקביל במשך מספר שניות, עד שלבסוף ארעה ההיתנגשות הבלתי נמנעת, עקב התמזגות הנתיבים.

...

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במוצגים, בתמונות ובסרטונים ולאחר ששמעתי את עדויות הנהגים והעדים המעורבים, ואת טיעוני ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה, כפי שיפורט להלן.

עם זאת, סבורני כי בנסיבות העניין יש מקום להטיל על נהג התובעת אשם תורם המקים אחריות בשיעור של 40% לקרות התאונה.

תוצאת הדברים היא כי אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעים, לשלם לתובעת סכום של 9,577.80 ש"ח. בנוסף, יישא הנתבעים בשכר עדי התובעת, כפי שנפסק בדיון, בהחזר אגרת בית המשפט כפי ששולמה (377 ש"ח), ובשכר טרחת עורך דין בסך של 2,000 ש"ח. הסכום הפסוק ישולם תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית.

תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר אירעה ביום 10.12.2015 בכביש הגישה לאיזור התעשיה "לב הארץ". התובעת טוענת לנזקים בסך כולל של 6,367 ₪, בגין הישתתפות עצמית (2,407 ₪), שכר שמאי (1,860 ₪), ואבדן הנחת העידר תביעות ל-3 שנים (2,100 ₪).

התאונה עצמה אירעה, אין חולק, באיזור הקטע בכביש האמור בו מתמזגים שני נתיבים לנתיב אחד, כשבמקביל מסתיים בצד שמאל אי תנועה בנוי המפריד בין התנועה בכיוון נסיעת הצדדים שלפני לבין הכיוון ההפוך.

התאונה עצמה התרחשה, לדבריו, בפשטות בשל מיזוג הנתיבים, כאשר הוא עצמו המשיך ישר, ואילו התובעת, שנאלצה להיצמד לימין מאחר שנתיב התנועה שלה מסתיים, נצמדה אליו ופגעה בו. לתמיכה בגירסתו מפנה הנתבע לנזקים ברכבו, המתחילים בכנף אחורית שמאלית ונמשכים קדימה, וכן לתמונות שצלמה הנתבעת עצמה, זמן מה לאחר התאונה, בה אין זכר לפקק תנועה בנתיב שממול.

די בעדות זו, לטעמי כדי להתגבר גם על חולשה נוספת בגירסת התובעת, והוא, כי שני כלי הרכב יצרו מעין "ר" ביניהם, דהיינו: זוית ישרה, או קרוב לישרה.

...

לפיכך, ישולם שכר השמאי לתובעת, כפי תביעתה, ואני מורה כבר עתה, כי ככל שתעמוד מבטחת התובעת על החזר שכר שמאי, שהוא חופף (במלואו או בחלקו) לשכר השמאי כאן, יהיו הנתבעים זכאים לחזור על התובעת כאן להחזר הסכום החופף, באופן שעניין זה יוסדר בין התובעת לבין מבטחתה.

ואילו באשר לאבדן הנחת העדר התביעות, הרי שאני קובע בזה כי התובעת זכאית להחזר כשיעור אבדן ההנחה בפועל, כפי שיתגבש על פני 3 השנים שלאחר התאונה, ובכפוף להצגת אסמכתא רשמית לכך מאת מבטחתה.

בכפוף לאמור בסעיף 14 לעיל, אני מקבל את התביעה במלואה, ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 4,267 ₪, וכן כל סכום שיוכח לעניין אבדן הנחת העדר תביעות, בצירוף אגרת התביעה בסך 375 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.

לפני תביעה כספית בגין תאונת דרכים.

הוא החל להישתלב והנהגת ברכב התובעת ובלשונו "והיא האיצה ונדחפה במקום לאפשר לי לסיים את ההישתלבות. בנוסף היינו די צמודים ועל כן מיד עצרתי. לא שמעתי מכה אך עצרתי כי ראיתי אותה קרובה אלי. אחרי העצירה המוחלטת שלי היא הכניסה ריוורס לא לצורך וגרמה לנזק במכונית שלה. גם אם היינו צמודים הייתי בעצירה. יכולתי לזוז ולא היה נגרם נזק, שום נזק. היא המשיכה בריוורס ואז קדימה, שפשפה את כל הרכב סתם". בתרשים ששרטט העד הוא ציין כי התאונה התרחשה במקום היהתחברות, קרי, התמזגות שני הנתיבים.

לשאלתי מה היתה כוונתו בתיבה "שניסיתי להישתלב" השיב "הכביש ניסגר. היא לא נתנה לי להיות במקום שלי. היא הזיזה אותי הצידה לכיוון הנגדי, היא כאילו נדחפה. הכביש ניסגר. הייתי בנתיב שלי". בהמשך מסר כי עובר למועד בו אירעה התאונה בכביש היה נתיב אחד בלבד ובלשונו "אין שני נתיבים. יש נתיב אחד. הוא רחב והוא ניסגר. אני אומר שיש נתיב אחד רחב". בהמשך מסר כי הנהגת ברכב התובעת ובלשונו "זרקה אותי לכיוון הנגדי", היא סגרה ולא נתנה לו להכנס, ובהמשך טען כי הנהגת ברכב התובעת "נסתה לגרד את עצמה". במהלך הדיון הנהג ברכב הנתבעים שרטט תרשים אשר סומן כמוצג נ/1, והבהיר כי הנהגת ברכב התובעת לא אפשרה לו להישתלב כאשר הוא רצה להישתלב בנתיב הימני.

...

לאור כל האמור אני קובעת כי הנתבעים יפצו את התובעת בגין נזקיה.

לאור כל האמור נזקיה המוכחים של התובעת הינם בסך של 10,782.11 ₪.

לאור האמור אני קובעת כי הנתבעים שניהם ביחד וכל אחד לחוד ישלמו לתובעת בגין נזקיה סך של 11,382.11 ₪ בגין הנזק, וסך של 1,500 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד. הסכום הכולל ישולם בתוך 30 יום מהיום בו פסק הדין יגיע לידי הנתבעים.

עסקינן בתביעת שבוב לתשלום הסכומים ששילמה התובעת למבוטחה בגין נזקים שנגרמו לרכבו בעקבות תאונת דרכים מיום 06/09/2018.

המזדה והמשאית נסעו בשני נתיבים שבשלב מסוים מתמזגים לנתיב אחד.

כמו כן, על פי התמונות שהוגשו לי על ידי הצדדים והמתעדות זירת התאונה מיד לאחר התאונה, נראית המשאית כשהיא עומדת בנתיב נסיעתה בצורה ישרה דבר המעיד על כך שנהג המשאית לא נידרש להסיט את המשאית בנקודת ההתמזגות ועובדה זו מחזקת את המסקנה שהנתיב בו נסעה המזדה הוא זה שמשתלב עם הנתיב שבו נסעה המשאית.

לטענת נהגת המזדה, היא ראתה במראה את המשאית שהייתה מספר מטרים מאחורי המזדה וכי היא הספיקה להכנס לנתיב לאחר נקודת ההתמזגות, ואז הגיחה המשאית ופגעה במזדה מאחור והמשיכה עד שנעצרה קרוב לדלת הנהג של המזדה.

...

יצוין כי אינני מקבל טענת התובעת בכתב התביעה כי המשאית הייתה "מרחק רב מאחורי" המאזדה (סעיף 6 לכתב התביעה), דבר שאינו הגיוני בכלל נוכח העובדה המוסכמת שבמקום היה פקק תנועה ועל כן אין זה סביר שלפני המשאית היה "מרחק רב" של שטח פנוי שלא נסעו בו רכבים.

כידוע, חלוקת האחריות בין נהגת המאזדה לבין נהג המשאית נעשית בהתאם למבחן "מידת האשמה המוסרית". בשוקלי התנהגות הנהגים במקרה זה, סבורני כי נסיבות העניין מצדיקות הטלת אחריות בשיעור שווה על שני הנהגים.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של- 10,460 ₪ (מחצית סכום התביעה).

כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של – 2,000 ₪ (כולל מע"מ) בגין שכ"ט עו"ד, וכן החזר הוצאות משפט בסכום כולל של – 1,000 ₪.

בפניי תביעת כספית ע"ס 11,078 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 7.1.12.

המחלוקת היא בשאלה האם, כגירסת התובעת, ההיתנגשות בין הרכבים נבעה מכך שהטנדר עקף את הפרטית משמאל וסטה לעבר הפרטית, או האם, כגירסת הנתבעים, ההיתנגשות נבעה מכך שהפרטית סטתה שמאלה לעבר הטנדר בשל התמזגות קרובה של שני הנתיבים לנתיב אחד בהמשכו של הנתיב השמאלי.

· עדי שני הצדדים נישאלו על חילופי הדברים בין נוסעי הרכבים לאחר התאונה, אך בעוד שנהג הטנדר לא תיאר דברים ספציפיים שנאמרו, העידה נוסעת הפרטית כי נוסעי הפרטית ביקרו את נהג הטנדר על אופן נהיגתו ("אתה פיתאום ניכנס לנתיב שלנו") וכי הוא אמר בתגובה "סליחה". עדות זו עוררה את אמוני באופן מיוחד.

...

הכרעה לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לקבל את התביעה.

מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים, וזאת לאחר ששוכנעתי כי עלה בידי התובעת להטות את מאזן ההסתברויות לטובתה, כלומר להוכיח כי גרסתה, העולה מן העובדות שהוכחו, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבעים [ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 9.5.11)].מצאתי כי גרסת התובעת, שהתקבלה כאמור כמסתברת יותר, מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעים בגין התאונה.

סיכום התביעה מתקבלת במלואה.