תאונת דרכים באזור שבו בוצעו עבודות בכביש

מבוא 1 הרקע העובדתי שאינו במחלוקת 2 תמצית הטענות העיקריות 2 הראיות 2 סקירת תמצית העדויות 2 ההכרעה 4 הנימוקים להכרעה: 4 ו(1) הפן העובדתי - 4 ו(2) הפן המשפטי הדיוני – על הניסוח ועל החובה לכתוב את החיקוק שהפרתו מהוה עילה לתובענה 5 ו(3)הפן הראייתי 6 ו(4) הפן המשפטי המהותי – הכללי לצורך בחינת האחריות: 7 ז.מן הכלל אל הפרט - 8 ז(1) האשם העקרי הוא על הנתבע שנסע לאחור בטנדר ביציאה מהחניה הפנימית 8 ז(2) אשם מסוים אך מופחת קיים לתובעת שנסעה לאחור בכניסה לחניה שבמקביל לדרך הראשית 11 הנזק 11 סוף דבר 11 מבוא תביעה לפצוי עקב נזק רכוש לרכב שניגרם בתאונת דרכים, הממחישה ומחדדת מצב של"אסימטריה" בין שני כלי רכב שנסעו אחורנית.

למרות שדה הראיה הפתוח שהיה לתובעת מתוך מכוניתה, כשנסעה לאחור היא חשה כלשונה "פיתאום בום". התובעת לא ראתה את הטנדר של הנתבע לפני התאונה, כי הוא יצא מחניה נסתרת במיתחם ביתו, שבה חנה בניצב לכביש (ע' 13 ש' 4, וכן ש' 3-7).

לא ניתן הסבר ברור לשאלה מדוע מרגע שהייתה באיזור שמול פתח היציאה מחנייתו, לא הבחין בה לפני הפגיעה (ע' 18 ש' 17:" ש. האוטו בזמן התאונה, נמצא ליד החניה שלך? ת. נכון. ש. איך לא ראית אותה? ת. אני יצאתי מהחניה של הבית שלי. רוצה לעשות רברס, מסתכל בראשי בצד ימין לראות שאין רכבים באים, למרות שהכביש סגור," (עמ' 18 ש' 19-21).

זאת, קל וחומר כשהוא מגיח מבעד שער חשמלי הסמוך לכביש צר, ביום שבו מבוצעות עבודות.

...

מבוא 1 הרקע העובדתי שאינו במחלוקת 2 תמצית הטענות העיקריות 2 הראיות 2 סקירת תמצית העדויות 2 ההכרעה 4 הנימוקים להכרעה: 4 ו(1) הפן העובדתי - 4 ו(2) הפן המשפטי הדיוני – על הניסוח ועל החובה לכתוב את החיקוק שהפרתו מהווה עילה לתובענה 5 ו(3)הפן הראייתי 6 ו(4) הפן המשפטי המהותי – הכללי לצורך בחינת האחריות: 7 ז.מן הכלל אל הפרט - 8 ז(1) האשם העיקרי הוא על הנתבע שנסע לאחור בטנדר ביציאה מהחניה הפנימית 8 ז(2) אשם מסוים אך מופחת קיים לתובעת שנסעה לאחור בכניסה לחניה שבמקביל לדרך הראשית 11 הנזק 11 סוף דבר 11 מבוא תביעה לפיצוי עקב נזק רכוש לרכב שנגרם בתאונת דרכים, הממחישה ומחדדת מצב של"אסימטריה" בין שני כלי רכב שנסעו אחורנית.

יוער כי הואיל ומעבר לתנועת כלי רכב מובהקים, מנעד המשתמשים בדרך כולל, לא אחת, תנועת הולכי רגל בגילאים שונים, ותנועת אמצעים אחרים, מגוונים ולעיתים זריזים כמו אופניים ואופניים חשמליים, קורקינטים וכיוצ"ב. לצורך המסקנה בתיק זה די בכך שנפוצה תנועת כלי רכב בנסיעה אחרונית גם בכביש חד סטרי .

ז(2) אשם מסוים אך מופחת קיים לתובעת שנסעה לאחור בכניסה לחניה שבמקביל לדרך הראשית כאמור שוכנעתי שהתובעת לא נכנסה ברחוב חד סטרי בניגוד לכיוון התנועה, אולם היא נסעה לאחור כדי להיכנס לחניה, ובעת פעולה זאת היה עליה כמובן להתנהל לפי תקנה 45(א) על מבחניה ושלביה השונים, החל ממבחן הצורך, דרך מבחן אמצעי הזהירות שיש לנקוט.

סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה.

צד ג' הודה בכתב הגנתו בבצוע העבודות במקום התאונה, אך הכחיש כי ביצע את העבודות בצורה רשלנית ובלתי מפוקחת והכחיש כי הוא חסם את הכביש, וטען כי העמיד את מערבל הבטון במקום שמותר לחנות בו, כאשר המדרכה מסומנת בכחול לבן, ומערבל הבטון לא חסם את נתיב נסיעתו של רכב התובע, מאחר והגלגלים הקדמיים של המערבל היו באיזור חניה מסודר והקפיד שלא יפריע לנוסעים ומשתמשי הדרך כפי שניתן להתרשם מהסרטון ומהתמנות מהמקום.

ודוק, בפסיקה נקבע כי אין הוראת סעיף 42א חוסמת את דרכו של מורשע להעלות טענת אשם תורם מצד מי מבעלי הדין בהליך האזרחי (ראו: ע"א 8684/11 ‏אלקיים נ' עיזבון המנוח ניב יבור, פיסקה 34 והאסמכתאות שם (25.6.2014)), מן הכלל אל הפרט - בעניינינו אין חולק כי הוגש כתב אישום נגד הנתבע בעקבות תאונת דרכים וכי היתנהל נגדו תיק תעבורה בבית משפט לתעבורה בעכו במסגרת ת"ד 3657-01-17.

נוסף על כך, הנתבע לא נתן תשובה משכנעת לשאלה למה החליט בכל זאת וחרף הנסיבות שתיאר ביחס לבצוע עבודות וחסימת נתיב הנסיעה, לצאת שמאלה ולעבור לנתיב הנגדי במקום לפנות ימינה ולהגיע לכיכר כדי לחזור לנתיב הנגדי, וכך הוא ענה "הייתי יכול לחסוך תאונה אבל המצב היה שזה היום הראשון שבו רכשתי את הרכב ..." (ר': שורות 19-20 בעמ' 18 לפרוטוקול מיום 04.08.2020).

אציין בהערה מקדימה כי ההודעה לצד ג' הוגשה נגד הקבלן שביצע עבודות באזור התאונה באמצעות מערבל הבטון, ולא נגד גורמים נוספים כגון האחראים על תקינות הדרכים הציבוריות ולבטיחות המשתמשים בהן, המקפלת בחובה, בין היתר, את חובת הבקרה והפיקוח, לרבות ובמיוחד בדרכים בהן מתבצעות עבודות.

...

ב"כ התובע טענה בסיכומיה, כי יש לקבל את התביעה במלואה ולחייב את הנתבע בהוצאות משפט.

בנוסף, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע אגרת בית משפט בסך 1,247 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,500 ₪.

ההודעה לצד ג' נדחית בזאת.

לאור נסיבות המקרה ולפנים משורת הדין, החלטתי שלא לפסוק הוצאות לצד ג'.

רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים ביום 29.3.16 נסע התובע ברכב מידגם מרצדס, מ.ר. 64-525-66 (להלן : "הרכב") מכיוון חוצות המפרץ לכיוון עפולה, דרך כביש 66, והיה מעורב בתאונת דרכים עצמית, בסיומה הרכב היתהפך.

נסיבות ארוע התאונה בתצהיר עדותו הראשית, התובע תיאר את ארוע התאונה כך: "בתאריך 29/03/2016 נהגתי ברכב מכיוון חוצות המפרץ לכיוון עפולה דרך כביש 66. אציין כי נהגתי במהירות רגילה ולפי החוק. כשהגעתי לאיזור קבוץ משמר העמק, הבחנתי כי מבצעים עבודות התקנת גדר הפרדה העשויה בטון. בחלק שבו עדיין לא ניבנה גדר הבטון, הציבו גדר הפרדה מפלסטיק. סמוך לגדר הפלסטיק, הבחנתי בבור בכביש, בצדו הימני של הכביש. בעקבות כך, הסטתי את רכבי, על מנת למנוע את כניסת הגלגלים לבור. לאחר שהסטתי את הרכב כאמור, הרכב נתפס בחישוק ברזל שחובק את גדר הפלסטיק הנמצא בכביש, והיתנגש בגדר הפלסטיק, ובעקבות כך היתהפך הרכב". כבר כאן יצוין, כי קיימות שתי סתירות בין האמור בתצהיר עדות ראשית של התובע לבין דברים שנטענו בכתבי בי-דין קודמים.

...

יפים לעניין זה דברי ביהמ"ש בתא"מ (שלום הרצליה) 3860-05-08 מ. פינס בע"מ נ' נוריאל מקדיש, שם נקבע כי "... בתביעות כגון דא, בגין נזק שנגרם לרכב עקב תאונת דרכים ניתן להסתפק בחוות דעת שמאי רכב אודות שיעור הנזק שכן בחוות הדעת יש כדי להצביע על ההוצאה שידרש הניזוק להוציא כאשר יבקש לתקן את הרכב, או שיידרש לנכות ממחיר הרכב במידה וימכור אותו במצבו. ואולם, משתיקן הניזוק את הרכב, הראיה, הנדרשת לגבי שיעור הנזק שנגרם לרכב ככל שמדובר ברכיב של עלות התיקון היא ראיה אודות עלות התיקון לניזוק". מכל האמור, מגיעים למסקנה, כי התובע לא הוכיח את תביעתו במישור של גובה הנזק.

מכל האמור לעיל, ולאחר בחינת מכלול הראיות והעדויות בתיק, הגעתי למסקנה, כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו במשפט האזרחי.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להידחות.

עניינן של התביעות המאוחדות שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 23.7.18 בשעות הבוקר המוקדמות, וליתר דיוק סביב השעה 05:00.

כפועל יוצא ממילא עולה כי התאונה לא התרחשה במקום שבו נועדו להתבצע עבודות החלפת המעקה הישן בחדש, כי אם כמה מאות מטרים קודם לכן, ובסמוך לתמרורים שעל פי תרשים 12 (המכווין את נתיבי ישראל והעובדים מטעמה בדבר אופן פריסתו של מחסום לצרכי עבודה בכביש) נועדו להזהיר מפני ביצוע עבודות בכביש בהמשך הדרך, ולהורות לנוסעים להאט את מהירות נסיעתם.

משלא נגבתה עדותו של הנהג הראשון בשיירה, אשר עזב את המקום, ופרטיו לא הובאו על ידי הצדדים, ממילא לא ניתן לדעת, בדיעבד, מה היתה הסיבה בגינה עצר במקום, ויתכן שהדבר נבע מנוכחותם של עובדים במקום, חוסר יכולת להעריך את מצב הדברים בכביש לאור קיומה של עגלת החיצים המהבהבים והעובדה שמדובר באיזור כפרי בשעת חשיכה ויתכנו עוד אינסוף אפשרויות אחרות.

...

מכל אלו אני קובעת כי יש לחלק את האחריות בין הצדדים המעורבים באופן הבא – עיקר האחריות מוטלת על נהג רכב ד', מר חידרי, אשר לא זו בלבד שלא שמר מרחק מספיק, אלא נהג בחוסר זהירות, לא האט בזמן כנדרש ופגע עקב כך בעוצמה רבה ברכב ג' שלפניו, תוך שהוא אף מקצר את מרחק הבלימה של רכב ה' שמאחוריו בכך שלא נתן סימן מקדים בנוגע למה שצריך היה לחזות בו בעצמו מבעוד מועד.

בהתאמה ולאור כל אלו, אני סבורה כי די בראיות שהציגה בעלת הרכב לתמיכה בטענתה הן בנוגע לחיוניותה של ההוצאה והן בנוגע לעצם הוצאתה, וכי די בדברים אלו כדי להצדיק חיוב המזיק בגינה.

לסיכום אני דוחה את ההודעה לצדדי ג' ולצדדי ד' וכן את התביעה בתיק תא"מ 29351-02-20.

בעלות דין נוספות הן חברת נתיבי ישראל בע"מ (להלן – נתיבי ישראל), א.נ. הדרך הנכונה בע"מ (להלן – הדרך הנכונה) שלפי הנטען היתקשרה עם נתיבי ישראל לשם ביצוע עבודות תיחזוקה בכביש שבו ארעה התאונה, וכן התאמה השמה ומידע (1995) בע"מ (להלן – התאמה) שלפי הנטען היתקשרה עם נתיבי ישראל לשם מתן שירותי הכוונת תנועה.

מטעם נתיבי ישראל העיד מר קאידבה, מנהל איזור רמת הגולן, לרבות הכביש שבו התרחשה התאונה.

אשר על כן: (א) הנני קובע כי האחריות לתאונת הדרכים מוטלת על נהג הפניקס בשיעור 50%, על הדרך הנכונה בשיעור 25% ועל התאמה בשיעור 25%.

...

לאחר מכן העיד שהוא "עובד" של הדרך הנכונה, ומקבל מהם "משכורת", אולם הוסיף, "אפשר להגיד שאני קבלן משנה של חב' א.נ. [הדרך הנכונה, א.ו]". לאחר מכן הוסיף, "אני שכיר של חב' א.נ., בין היתר. אני מסביר לביהמ"ש שאני פרילנסר באופן כללי. לשאלת בימ"ש אם אני מקבל משכורת מחב' א.נ., אני משיב שאני מוציא להם חשבונית" (עמ' 26 שורות 28-25 לפרוטוקול).

אם כן, מחומר הראיות הקיים, בצירוף המחדל הראייתי של התאמה ושל הדרך הנכונה, המסקנה היא שיש לייחס להן אחריות לתאונה.

אשר על כן: (א) הנני קובע כי האחריות לתאונת הדרכים מוטלת על נהג הפניקס בשיעור 50%, על הדרך הנכונה בשיעור 25% ועל התאמה בשיעור 25%.