תאונת דרכים באוטובוס נפילה בגיל 70

התובע אישר בעדותו, כי הוא עושה ספורט מסוג הייקינג, נוסע באוטובוסים, וכי גם לאחר התאונה נסע לאוניברסיטה באוטובוסים, התובע לא הצביע על כל מיגבלה ממשית בתפקודו עקב התאונה, פרט לכך שטען שאינו מסוגל לרוץ ריצות ארוכות ויכול שיהא לו קושי להישתתף בנסיעות ואספות.

יובהר, כי השכר לו טוען התובע מהוה כ- פי 10 מן השכר הממוצע ברשות הפלשתינאית (ראו: עא 3527/15 הקרן הפלסטינאית לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אחמד אבו שמסיה (1/11/16)) מדובר על פניו בסכום גבוה שאינו מתיישב עם דין המקום שהיה על התובע להתאמץ להוכיחו כדבעי ולא להסתפק במסמך עלום מן המעביד שאינו מופנה כלל לבית המשפט שלא ברור מי חתם עליו ובאיזה נסיבות, בלא כל ראיה כלשהיא אחרת.

בנסיבות העניין, בשים לב לגילו היחסית צעיר של התובע ולשנות העבודה הרבות שמונחות לפניו ובהנחת עבודה עד גיל 70 ורמת שכר סבירה של כ- 9,000 ₪ (בשים לב למקצועו, מקום עבודתו וסוג העבודה), אני מעמידה את שיעור אבדן כושר ההישתכרות של התובע על שיעור של 56,000 ₪ המתיישב עם פיצוי בשיעור של 50% אקטוארי, בהוון המקובל.

משכך, גם אם אניח שנפל פגם בתשובת חברת איילון ובפעולות שעשתה לאחר פניית התובע, נסיבות מקרה זה מצדיקות את הקביעה שמדובר באותן נסיבות חריגות בהן התיר בית המשפט לחברת ביטוח להעלות טענות נוספות על אף שלא נשלח מכתב דחייה או שמכלול הטענות לא הועלו בו. העולה מן המקובץ, כי דינה של התביעה נגד חברת איילון להדחות.

...

בנסיבות שפורטו, גם לא היה כל מקום ללשון הבוטה שנקטה חברת מגדל בסיכומיה כלפי התובע ומניעיו, כאשר שבה וטענה שהתביעה הוגשה נגדה "בזדון ובחוסר תום לב" (סעיפים 37, 83 ו- סעיף 107 לסיכומים), הרושם המתקבל הוא, כי "הפוסל במומו פוסל". סוף דבר אחר כל האמור, דינה של התביעה נגד הנתבע-1 והנתבעת-3 להתקבל.

אחר כל האמור לעיל, מחויב הנתבע בתשלום סך של 60,000 ₪ לתובע, לסכום זה יצורפו שכר טרחה בשיעור 23.4% והחזר האגרה ששולמה בצירוף ריבית והצמדה ממועד התשלום.

התביעה נגד הנתבעת-2 נדחית.

התביעה תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975.

התובעת ירדה מאוטובוס, אך בטרם השלימה הירידה החל הנהג בנסיעה, התובעת נפלה מהאוטובוס, נדרסה ונפגעה.

התובעת טוענת כי יש לחשב את הפסדי השכר עד לגיל 75 ואולם לא הוכח שהתובעת תעבוד מעבר לגיל 70 ולא הוצגו אסמכתות של מקומות העבודה בדבר אפשרות התובעת לעבוד בגילאים אלה.

בשים לב לאופי הפגיעה הקשה שניגרם לתובעת ,בשים לב למרחק שבין מקום העבודה האמור למקום מגורי התובעת ובשים לב לאופי העבודה מתבקשת המסקנה שיש מקום לפצות התובעת פיצוי מלא בגין הפסדי השכר עד לגיל 67, היינו בגין 4.5 שנים מיום התאונה ועד לגיל 67.

...

דין טענת התובעת להידחות.

בשים לב לאופי הפגיעה הקשה שנגרם לתובעת ,בשים לב למרחק שבין מקום העבודה האמור למקום מגורי התובעת ובשים לב לאופי העבודה מתבקשת המסקנה שיש מקום לפצות התובעת פיצוי מלא בגין הפסדי השכר עד לגיל 67, היינו בגין 4.5 שנים מיום התאונה ועד לגיל 67.

דין בקשת הנתבעים להידחות.

סוף דבר התובעת זכאית לפיצוי כמפורט להלן: סך של 286,000 ₪ בגין הפסדי השתכרות.

הנתבעת טוענת כי הארוע המדובר אינו מהוה תאונת דרכים שכן הירידה מהטרקטור לא היתה למטרה תעבורתית כמו"כ לטענתה לא הוכח כי הטרקטור בו ארעה התאונה, ככל שארעה, בוטח על ידה במיוחד לאור העובדה שכתב התביעה מדבר על נפילה מהאוטובוס שלא בוטח על ידה כלל.

מאידך, אין להיתעלם מכך שלמרות גילו של התובע בזמן התאונה הוא עסק בעבודות במטעים דבר שיש בו כדי ללמד שגיל הפרישה של 70 אינו רלבאנטי לגביו.

...

עדות התובע הן באשר לאופן אירוע התאונה והן באופן כללי, היתה אמינה לפיכך אני קובע כי התובע נפל בעת הירידה מהטרקטור שהיה מבוטח על ידי הנתבעת ולפיכך מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד. שכן, עליה וירידה מהרכב במיוחד כאן כאשר הירידה היתה לצורך מילוי הטנק והמשך נסיעה, מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע את הוצאות המשפט כולל הוצאות עדותו של המומחה החשבונאי, לוגסי וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ. המזכירות תשלח את פסה"ד לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

התובעת, ילידת חודש מרץ 1942, נפגעה ביום 30.10.09 בתאונת דרכים, כאשר הלכה לאוטובוס על מנת לנסוע לביתה מהעבודה, החליקה ונפלה, ואוטובוס עלה על שתי רגליה.

אציין כי אך לאחרונה אישר בית משפט זה גיל פרישה של 75 שנה לרואה חשבון שנהרג בתאונת דרכים (ע"א 8181/06 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח אטיאס דוד ז"ל בפיסקה 11 לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין ([פורסם בנבו], 21.1.2010)).

לפיכך, אני קובעת כי התובעת היתה יכולה להמשיך לעבוד עד הגיעה לגיל 70 ולפיכך הפסד ההישתכרות שלה מסתכם כדלקמן: מיום התאונה 30.10.09 ועד 1.3.2012 : 1,452 ₪ X 29 חודשים = 42,108 ₪ ובצרוף הפרישי הצמדה וריבית מאמצע תקופה - 43,432 ₪ עזרת צד ג' וסיעוד ב"כ התובעים טען כי עובר לתאונה היתה התובעת בריאה בגופה ובנפשה, אשה עצמאית ופעילה וכי בעקבות התאונה היא הפכה לשבר כלי, מרותקת לכיסא גלגלים, תיפקודה מוגבל ביותר והיא זקוקה לעזרה בכל שעות היממה, כפי שנאמר הן בחוות דעתו של פרופ' היים ("עובדת זרה חובה") והן על ידי הרופאים המטפלים בה. באשר לתקופת האישפוז בבי"ח מאיר טען ב"כ התובעים כי בעלה המנוח של התובעת סעד אותה מרבית שעות היום וכי מעבר לשעות אלה ובשבתות היא נעזרה במטפלות שנשכרו מחברות סיעוד שונות.

...

אשר על כן, דין טענת המשיבה להידחות, ומנגד, יש לדחות גם את ערעורו של המערער שטען כי יש להעמיד את גיל הפרישה שלו על 80".

לפיכך, אני קובעת כי התובעת היתה יכולה להמשיך לעבוד עד הגיעה לגיל 70 ולפיכך הפסד ההשתכרות שלה מסתכם כדלקמן: מיום התאונה 30.10.09 ועד 1.3.2012 : 1,452 ₪ X 29 חודשים = 42,108 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע תקופה - 43,432 ₪ עזרת צד ג' וסיעוד ב"כ התובעים טען כי עובר לתאונה היתה התובעת בריאה בגופה ובנפשה, אישה עצמאית ופעילה וכי בעקבות התאונה היא הפכה לשבר כלי, מרותקת לכסא גלגלים, תפקודה מוגבל ביותר והיא זקוקה לעזרה בכל שעות היממה, כפי שנאמר הן בחוות דעתו של פרופ' היים ("עובדת זרה חובה") והן על ידי הרופאים המטפלים בה. באשר לתקופת האשפוז בבי"ח מאיר טען ב"כ התובעים כי בעלה המנוח של התובעת סעד אותה מרבית שעות היום וכי מעבר לשעות אלה ובשבתות היא נעזרה במטפלות שנשכרו מחברות סיעוד שונות.

אני סבורה כי נוכח גילה של התובעת, מצב בריאותה, ונוכח הצהרתה כי אינה מרבה לצאת מהבית מאחר והדבר גורם לה לדיכאון, והעובדה שהתאונה הוכרה כתאונת עבודה ולפיכך התובעת זכאית גם להחזר הוצאות נסיעה לטיפולים , כפי שהעידה גב' אתי גיל מקופת חולים כללית – יש לפסוק לתובעת בראש נזק זה סכום גלובלי, אותו אני מעמידה על 100,000 ₪.

משהתרשמתי כי הנפילה הייתה בסמוך לכיבוי המנוע ובעת הירידה מהאוטובוס בתום השמוש בו הרי שלנוכח הגדרת שימוש ברכב מנועי הכוללת גם ירידה מרכב, עסקינן בתאונת דרכים ויש מקום כי הנתבעת תפצה בגין הנזקים שנגרמו.

בגין אובדן כושר השתכרות על בסיס 10%, הנחה לעבודה על גיל 70 ו-4,000 ₪30,272 ₪.

אעיר כי הפצוי הכולל המתקבל טרם להפחתות וזאת ע"ס של כ-30,000 ש"ח נראה ראוי בעיני זאת בהיתחשב בכך-שעסקינן בנפגע שגילו עולה על 60, שכרו עובר לתאונה הוא כאמור לעיל, הוכרו לגביו רק 5% נכות רפואית ואף ניכר כי לאחר הפגיעה עבד בעבודות בהן שכרו גבוה משמעותית משכרו עובר לתאונה, באופן שלא נראה כי קיימת נכות תפקודית.

...

אין אני סבורה כי יש מקום לגבי התובע להניח הנחות חורגות מאלה המקובלות וככל שעתיד להיות לשכרו נזק בעתיד, מחמת התאונה הרי שיש להעריכו למרב עד לגיל 67דהיינו עוד כ-3 שנים מהיום.

הנתבעת תשלם אפוא לתובע פיצוי בסך 6,500 ש"ח, (מעבר לתגמולי המל"ל אשר שוים הכולל המשוערך עומד על כ-23,850 ₪), בתוספת החזר אגרת בית משפט כשזו צמודה ונושאת ריבית מיום תשלומה ועד ליום התשלום בפועל.

בנוסף תשלם הנתבעת 13% מהסכום האמור, בתוספת מע"מ-בגין שכ"ט ב"כ התובע.