בית המשפט העליון פסק בבש"פ 2227/08 טראד גריפאת נ. מדינת ישראל את ההלכה הבאה מפי כבוד השופט דנציגר:
"יתר על כן, הלכה היא כי אין להורות על מעצר עד תום ההליכים בגין עבירות תעבורה, אלא במקרים חריגים בלבד [ראו למשל: בש"פ 7352/04 מדינת ישראל נ' אבו כואדי (לא פורסם, 9.8.04)]. יש להורות על מעצר כאמור רק במקרים בהם קיים חשש אמיתי שאף חלופת מעצר לא תהווה מענה להגנת הציבור מפני מסוכנות הנאשם. נוכח הלכה זו, משעה שמטרת המעצר הנה מניעת העורר מלנהוג עד לתום ההליכים כנגדו ובכלל, שומה היה על בית המשפט קמא לבחון באופן פרטני האם לא ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך חילופית, ולא די בקביעה הגורפת לפיה אין באפשרותה של כל חלופת מעצר שהיא כדי להפיג את מסוכנותו".
כמו כן נשיאת בית המשפט העליון בעצמה החליטה בבש"פ 10118/04 נזמי ג'באלי נגד מדינת ישראל את הדברים הבאים:
"אכן בימים אלו, כשנגע תאונות הדרכים מישתולל וגובה קורבנות רבים חובה על בתי המשפט לסייע במאבק למניעת המסוכנות הנשקפת מנהגים עבריינים, בין השאר באמצעות הרחקתם מהכביש. יחד עם זאת, משקיימת בשלב זה של ההליכים, דרך שבה ניתן להרחיק את הנהג המסוכן מהכביש מבלי שישהה בכלא, יש לעשות מאמץ להעדפה בדרך זו".
מול קביעות אלה של בית המשפט העליון ניצבות גם החלטות אחרות של אותה ערכאה, שם קבע בית המשפט העליון כי בנסיבות בהן עולה מסוכנות חריגה מהתנהגותו של נהג, יהיה מקום להורות על מעצרו עד לתום ההליכים.
במהלך הנסיעה בכביש מהיר בו כלי רכב נוספים, הסיר המשיב את הקסדה שהייתה לראשו, העבירה לאחר וסרב להוראה מפורשת של שוטר אשר דלק אחריו עם אופנוע משטרתי לעצור.
לא בכל יום צופה בית המשפט באדם בלתי מורשה לנהיגה באופנוע, תחת פסילה פעילה, המנהל מרדף רכוב מול איש מישטרה ובתעוזה שלא תיאמן ממשיך בנסיעה אגב חציית צומת באור אדום תוך שהוא מנסה למלט עצמו מבלי שנותן דעתו כלל לסכנת החיים שהוא מייצר לסביבתו.
...
אין אני סבור כי תעוזה זו ומסוכנות זו של המשיב ניתן או צריך לאיין בדרך של חלופת מעצר.
אין אני סבור כי ניתן לתת אמון במשיב זה כי יכבד הליך מעצר שיפוקח באיזוק אלקטרוני.
אני דוחה לכן את הצעות ההגנה ומקבל את עמדת המדינה בבקשה זו.
אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.
