תאונה תעסוקתית של עולה חדש מרוסיה

מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשמת בת 55, ילידת רוסיה, עלתה לארץ בשנת 1990, נשואה ואם ל-3 ילדים, מתגוררת עם בעלה ושני הילדים הצעירים, שהנם חיילים, בקרית אתא.

הנאשמת הביעה חשש כבד, כי במידה וייגזר עליה מאסר, תאבד את עבודתה, ובהמשך תתקשה למצוא עבודה חדשה, במיוחד לאור גילה.

אשר לשאלת הרשעתה בדין, שירות המבחן סבור כי הנאשמת ניהלה אורח חיים תקין, ללא דפוסי היתנהגות עבריינים, ועל מנת להמנע בפגיעה במצבה התעסוקתי, ובשים לב למצבה הנפשי בעקבות התאונה, הוא ממליץ לסיים את ההליך מבלי להרשיעה בדין.

...

ומכאן, המסקנה המתחייבת היא, כי דרגת הרשלנות שהפגינה הנאשמת אף היא במדרג הבינוני-גבוה.

לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, את מדרג הפגיעה בערך החברתי המוגן, עוצמת הפגיעה בו, הנסיבות של ביצוע העבירה הכוללות את דרגת הרשלנות שהפגינה הנאשמת, מידת אשמתה באירוע, תוצאתה הקשה של התאונה, עברה התעבורתי הקל של הנאשמת, וכן את נסיבותיה האישיות המיוחדות של הנאשמת שבפני, הגעתי לכלל מסקנה, כי על העונש להיות במדרג הביניים של מתחם הענישה ההולם.

לפיכך, אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים: אני פוסל את הנאשמת מלהחזיק ומלקבל רישיון נהיגה ומנהיגה על כל כלי רכב מנועי לתקופה של 11 חודשים וזאת בניכוי הפסילה המנהלית של 60 יום אותם ריצתה בתיק זה. אני מעכב את ביצוע הפסילה כך שהנאשמת תתחיל בריצויה ביום 20.1.16 שעה 9:00, שאז תפקיד הנאשמת את רישיון הנהיגה במזכירות תעבורה בית משפט השלום בחיפה.

האשמה ומהלך הדיון הנאשם הודה והורשע, במסגרת הסדר טיעון בכתב האישום המתוקן המייחס לו את העבירות הבאות: גרימת מוות ברשלנות, עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז– 1977 (להלן: "חוק העונשין") וסעיף 64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה").

שירות המבחן ציין כי בהתייחס לתאונה מושא כתב האישום, הנאשם מסר כי נהג ברכב במסגרת טיול של חברים שהגיעו מרוסיה לסיור בירושלים, אולם במועד התאונה היה לבדו ברכב שכן הנוסעים שהסיע שהו בביקור בכנסיה.

בנוסף, היתייחס הנאשם גם להשלכות התאונה על חייו, בעיקר סביב הפגיעה בתפקודו התעסוקתי והשלכות שיש לתאונה על מצבו הנפשי והכלכלי.

על כך חזר בית המשפט העליון ברע"פ 541/16 ד"ר מחמוד קאזז נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 29.03.18) באמרו: "למרבה הצער מעת לעת מגיעה לפתחנו בקשה, אשר במרכזה עומד אדם שגרם למותו של אחר עקב נהיגה רשלנית. במרבית מהמקרים מדובר באדם נורמאטיבי, אשר התאונה המצערת היא בגדר ארוע חריג אשר שינה את חייו מהקצה אל הקצה (ראו: רע"פ 5112/16 כהן נ' מדינת ישראל .....). על אף הקושי העולה מנסיבות מקרים מסוג זה, מדיניות הענישה של בית משפט זה צריכה לעמוד בתוקפה, ויפים לכך הדברים שנאמרו ברע"פ 548/05 לוין נ' מדינת ישראל, ....... כדלקמן: "נוכח ההפקרות המרובה בכבישים, קיפודם של חיי אדם, השבר הנורא שאין לו מרפא ואיחוי הפוקד את מישפחות הקורבנות, ותחושת האין אונים החברתית אל מול המס שגובות תאונות הדרכים מחברה שאינה חסרה קורבנות בטרור ובקרב, מבקשים גם בתי המשפט לתרום תרומה צנועה בדמות גזרי הדין המחמירים" (ראו גם: רע"פ 1120/16 אלגרבלי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (10.02.2016)).

...

בנסיבות אלה, אני קובע כי אין מדובר ברשלנות ברמה הנמוכה כפי שטוענת ההגנה אלא בדרגה גבוהה יותר.

בשקלול כל השיקולים, בשים לב למידת הרשלנות, העובדה כי אין לנאשם עבר פלילי ואין לו עבר תעבורתי מכביד, הגעתי לכלל מסקנה כי יש למקם את העונש הראוי לנאשם על 12 חודשי מאסר בפועל כעונש מוחשי והרתעתי.

אני מחייב את הנאשם לפצות את משפחת המנוח, בסך של 20,000 ₪.

התובע, יליד 4.6.1965, רווק, עולה חדש מבירוביג'אן ברוסיה, עלה ארצה באמצע חודש אוגוסט 1999, נפגע ביום 1.10.99 בתאונת דרכים לפי משמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, להלן: "החוק", בהיותו הולך רגל, במעבר חציה, באור ירוק, מאופנוע מסוג קאוואסקי, מס' רישוי-24-795-12, שהיה נהוג בידי הנתבע מס' 1 ומבוטח בביטוח חובה אצל הנתבעת מס' 2, להלן: "התאונה". כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובע שבר בעצם הזיגומה, משני הצדדים, שבר באף, דימום במוח, פצע בעפעף מימין והוא אושפז בבית החולים רמב"ם עד ליום 8.10.99.

מאז התאונה, ובמשך מספר שנים, התובע לא הצליח להשתלב בכל מסגרת חברתית או תעסוקתית ומסתגר בביתו, כשהוא אינו יוצא מעבר לפתח ביניין מגוריו ללא ליווי של אדם קרוב ומוכר לו. 6.

...

מסקנתי היא כי מדובר באדם "סגור", הממעט לצאת את פתח ביתו ואינו, בנגוד לטענת הנתבעים, יוצא את ביתו בכל עת, כפי רצונו, לקניות, דואר, סידורים, טיול וכי מדובר באדם רגיל לחלוטין, ללא כל פגיעה התנהגותית.

כאב וסבל אינני מקבל את טענת ב"כ התובע כי יש לחשב את הפיצוי בראש נזק זה לפי נכות רפואית בשיעור של 40%.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אני בדיעה שמגיע לתובע פיצויים כמפורט להלן: טיפול פסיכיאטרי בעבר 20,000 ₪ הפסד השתכרות בעבר 171,112 ₪ הפסד השתכרות בעתיד 562,100 ₪ הפסד תנאים סוצאליים 60,000 ₪ כאב וסבל54,240 ₪ סך הכל 867,452 ₪ מהסכום הנ"ל יש לנכות את התשלום התכוף על סך של 22,342 ₪ להיום.

על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע באמצעות בא כוחו את הסכום של 845,110 ₪ להיום.

עדות התובע באשר לנסיבות ארוע התאונה, הינה בגדר עדות יחידה של בעל דין.סעיף 54 (2) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, קובע כי בית המשפט, לא יפסוק בהליך אזרחי, בהסתמך על עדות יחידה של בעל דין, אלא אם ייתן טעם ויפרט הנמקתו, מדוע מצא לנכון להסתפק באותה עדות יחידה.

באשר לטענת ב"כ התובע כי הוא נבדק על ידי רופא תעסוקתי הרי, יש להתעלם מהטענה וזאת לאור ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים כי המסמך של הרופא התעסוקתי יוצא מהתיק[ עמוד 10 לפרוטוקול הדיון מיום 9.4.2006 ], זאת ועוד גם טענתו באשר לקביעת המל"ל דינן כדין טענותיו באשר לרופא התעסוקתי וזאת גם לאור ההסכמה כי דוחות המוסד לביטוח לאומי אף הם יוצאו מן התיק [ עמוד 7 לפרוטוקול הדיון מיום 9.4.2006] ולסיום טוענת ב"כ הנתבעת כי באם ב"כ התובע חולק על קביעותיה של המומחית מטעם בית המשפט,מדוע לא הזמין את המומחית לחקירה מקום בו הייתה לו שעת כושר לעשות כן?.

הפסדי הישתכרות בעבר התובע עולה חדש מרוסיה [ עלה לארץ לפני כ-10 שנים ], מהנדס ביניין ואדריכל בהשכלתו, עבד אצל הנתבעת מ-3/99 כרתך.

...

אין בפני ראיה על כי התובע מישתכר יותר מהסכומים הנ"ל ועל כן אני קובע כי התובע משתכר אחרי שפוטר מעבודתו אצל הנתבעת סכום ממוצע של 4800 ₪ כטענתו.

בהתחשב בתקופת ההחלמה ובמגבלותיו של התובע לאחר תקופות אשפוזיו, שוכנעתי כי התובע היה מוגבל בתקופה זו בביצוע הפעולות היומיומיות, והוא נזקק לסיוע והנני מוצא לנכון לפסוק לתובע בפריט זה פיצוי בסך של 10,000₪, בגין עזרת קרובים בעבר נכון למועד פסה"ד. לא מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי בגין עזרת צד שלישי-לעתיד, לרבות פיצוי בגין "אחזקת משק הבית ובצוע התיקונים והשיפוצים הנדרשים בבית". הוצאות התאונה הוכרה כ"תאונת עבודה" על ידי המל"ל ולפיכך זכאי התובע להחזר ההוצאות הרפואיות והוצאות הנסיעה לטפול רפואי מהמל"ל. כמו כן לא צורפו קבלות, המעידות על הוצאות רפואיות כלשהן שנגרמו לתובע.

תביעת התובע בפריט נזק זה נדחית.

המנוח עלה לישראל מרוסיה יחד עם אשתו ובתה הקטנה ביום 13.9.01 (סעיף 8 לתצהיר התובעת), כשנה וחצי לפני אירוע התאונה.

אני דוחה את טענת הנתבעים לפיה המנוח לא היתקבל כלל לעבוד בחברת "קטליטק". מהראיות עולה כי המנוח היתקבל לעבודה בחברת קטליטק, אולם מועד התחלת העבודה נדחה, עקב קשיים כלכליים של החברה, וכאשר היתקשרה מרינה קונין להודיע לו על תחילת העבודה, היה זה לאחר התאונה נשוא תיק זה. יוסף רון העיד כי המנוח חתם על טופס למס הכנסה, כרטיס עובד של מס הכנסה והסכם העסקה, אשר היה חתום גם על ידי מרינה קונין, ומסמכים אלה הוא מצא בתיק העובדים של החברה (עמוד 67 לפרוטוקול).

עוד לטענת התובעים, בהתחשב ברקע האקדמאי והתעסוקתי הנרחב של המנוח, היה זה רק עניין של זמן עד שישתלב בפרויקטים או חברות, בין כעצמאי/שותף ובין כשכיר, בתחומי התמחותו.

לטענת התובעים, לאדם כמו המנוח יש לקבוע את הפיצוי עפ"י פוטנציאל ההישתכרות, ואין להיתפס לסטריאוטיפים של "עולה חדש" וכיוצא באלה.

...

בסופו של דבר הפרויקט ניכשל (מרינה קונין, עמוד 51 לפרוטוקול).

אני דוחה את טענת הנתבעים לפיה המנוח לא התקבל כלל לעבוד בחברת "קטליטק". מהראיות עולה כי המנוח התקבל לעבודה בחברת קטליטק, אולם מועד התחלת העבודה נדחה, עקב קשיים כלכליים של החברה, וכאשר התקשרה מרינה קונין להודיע לו על תחילת העבודה, היה זה לאחר התאונה נשוא תיק זה. יוסף רון העיד כי המנוח חתם על טופס למס הכנסה, כרטיס עובד של מס הכנסה והסכם העסקה, אשר היה חתום גם על ידי מרינה קונין, ומסמכים אלה הוא מצא בתיק העובדים של החברה (עמוד 67 לפרוטוקול).

הערכה זו צריכה לקחת בחשבון את השכלתו של המנוח, את תחום עסוקו, את העובדה שהוא התקבל לעבוד ב"קטליטק" כשנה לאחר שעלה לישראל, אולם גם בהתחשב בגובה השכר שהוא אמור היה לקבל בחברה זו ובעובדה שהחברה, בסופו של דבר, ניסגרה.