תאונה של הורה מלווה בטיול בית ספר

ב-4/5/10 ליוותה טיול של תלמידי בית הספר בו לימדה.

גרסת התובעת בחקירה הנגדית: בחקירתה הנגדית הכחישה כי ירדה מהאוטובוס או כי ביצעה סריקה אולם טענה, לראשונה, כי בסיום הטיול "ירדתי מדרגה או שתיים, יש שם משטח שאפשר להניח עליו את הקלסר, הקראתי את השמות, הילדים חלפו על פני. אחרי שכל הנוסעים ירדו, המאבטח המע"ר (מגיש עזרה ראשונה) ההורים המלווים, הנהג קרא לי לחתום על טופס [ורק אחרי שחתמתי] ירדתי. אחרי ירדו 2 ילדים עם ג'ריקנים, ונחבלתי" (עמ' 12, 17).

במקום התאונה היו הורים מלווים, חובש ותלמידים, אולם איש מהם לא זומן לעדות.

...

אני מקבל את טענת הנתבעת כי יש לנכות ניכוי רעיוני של מענק נכות בסך 47,921 ₪ שלא שולם לתובעת משום שהגישה תביעתה באחור והתביעה התיישנה.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך 10,000 ₪.

גרסת התובעת ועילות התביעה הנטענות על ידה התובעת טוענת כי הצטרפה לטיול הסליחות על פי בקשת מחנכת כיתתו של בנה, הגב' טובה שטרית, במעמד של הורה מלווה.

לפיכך, גם אם יוכח כי לא הלכו במדויק או אף יותר מכך, בנתיב אותו אישרו מלכתחילה, הרי לא הוכח לפני כי סטייה זו היא אשר גרמה להתרחשותה של התאונה.

לאחר שהובהר עניין זה בפרוטוקול ביהמ"ש בעמ' 35, נרשם על ידי "ביהמ"ש מעיר כי כל עדות שתשמע כרגע ביחס למסלול הטיול נגועה בחוסר מהימנות". נושא נוסף שעלה הנו העובדה כי על אף שמנהלת בית הספר והמורה העידו כי בטיול זה לא נדרשו הורים מלווים והיו די והותר אנשי צוות, חתמה המנהלת על ת/2 "טופס הפניה למתנדב" בו ביום 8/11/06 אישרה כי התובעת שימשה כהורה מיתנדב לצורך לווי טיול.

...

באשר לבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבעת 4, דין הבקשה להידחות ואף יתרה מכך דין התביעה כנגדה להימחק.

כאמור, כך או אחרת, לדדי דין התביעה להידחות.

לאור כל האמור לעיל התובעת לא עמדה בנטל המוטל לפתחה להוכיח קיומו של מכשול, להוכיח כי נפלה עקב מכשול ולהוכיח כי אף במידה והדבר אכן אירע, נובע הדבר מהפרת חובה חקוקה או רשלנות כלשהי של הנתבעת.

לאור האמור לעיל, יש לדחות את התביעה ולדחות את הודעת צד ג' אשר הוגשה בגינה כנגד עיריית ירושלים.

קביעת הממצאים שבעובדה ב.1 תאור המקום הנני קובע כממצא עובדתי שהמקום שבו אירעה התאונה נראה כדלקמן: (-) מדובר במחסן הכולל שתי קומות, קומת קרקע וקומת גלריה (להלן: קומת הגלריה); (-) ריצפת קומת הקרקע היא גדולה יותר מרצפת קומת הגלריה ולכן מעל לחלק העודף של ריצפת קומת הקרקע יש גג אסכורית שבולט מעבר לקיר החצוני של קומת הגלריה (להלן: המצחייה); (-) הגובה של המצחייה מקומת הקרקע הוא כימעט שישה מטרים (נקודה זו עלתה מעדותו של יאיר בפרוט' מיום 26.12.19, עמ' 237 ש' 12-8).

בעדותו בבית המשפט העיד שפינה את המשטחים, כאמור, בהוראתו של אותו רוני לוי ואשר הורה לו לפתוח את הגלריה עבור ראובן ועובדיו והזהיר אותו לא לעלות לרצפת הגלריה מאחר ומפרקים שם אסבסט (פרוט' מיום 9.12.18, עמ' 293 ש' 1 עד עמ' 294 ש' 23, עמ' 295 ש' 9 – 12, עמ' 315 ש' 6 – 32, עמ' 316 ש' 17 – 30).

המערערת היתה המורה מטעם בית הספר שליוותה אותם בטיול.

...

כאמור, הדבר דרוש אך ורק על מנת להגיע למסקנה המשפטית הנכונה באשר לזהות הגורמים שחבים בחובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי מאג'ד בגין אירוע הנפילה, וכן על מנת להכריע בטענה של אכיפה בררנית שהעלו הנאשמים בכך שהם הועמדו לדין ובעוד שחברת מקור הפחים ומנהליה לא הועמדו לדין.

בנסיבות אלה, מתחזקת אף יותר המסקנה שעדותם של אבישי ויאיר שסוכם עם ראובן שהביצוע של החלפת גג הגלריה יהיה בדרך של "שני שלבים" היא בגדר סיפורי בדים ועדותו של ראובן שהחלפת הגג בוצעה כמקשה אחת באישורם ובהסכמת של אבישי ויאיר, היא האמת לאמיתה.

הפרות אלה הם "החטאים" המצטברים של כל אחד מהנאשמים שנולדו לאחר "החטא הקדמון". לכן, אין מנוס מהמסקנה שכל אחד מהנאשמים חב ברשלנות רבתי.

בנוסף, נקבע שהטענה של "גורם זר מתערב", דינה להידחות וכן נקבע שטענת "ההסתמכות" שהועלתה על ידי איתן ויאיר, גם היא דינה להידחות.

לאור כל האמור לעיל, הנני מרשיע את כל אחד מהנאשמים, איתן זילביגר, אבישי הרט, יאיר יחיאל, חברת דלק תעשיות בע"מ וראובן מתוק, בביצוע עבירה של גרימת חבלה ברשלנות לפי סעיף 341 לחוק העונשין התשל"ז-1977.

בתי המשפט אף הטילו אחריות בשל נזק שנגרם לתלמידה במהלך ירידה במפל ונפילה מגובה רב, מקום בו התנאים הטופוגרפיים של המסלול לא התאימו לתלמידים בעלי כושר גופני מוגבל (ע"א (ב"ש) 268/95 ו נ' עיריית באר שבע, (לא פורסם) נספח יב' לסיכומי התובע) ובשל נזק שניגרם למלווה אשר החליקה מסלע במהלך המסלול, כאשר מסלול הטיול לא הותאם לילדים בכיתה ז' (ת"א (חיפה) 10918/95 נ נ' מ, (לא פורסם) נספח יא' לסיכומי התובע).

כך, אי מתן אזהרה בדבר איסור ירידה מהפתח האחורי של טיולית, הוכר כבסיס להטלת אחריות בגין נזק שניגרם לתלמידה בעת שניסתה לרדת מהטיולית דרך הפתח האחורי וידה נתפסה בזיז שבלט מדופן הטיולית (ע"א 2061/90 הנ"ל) ואי מתן הדרכה בדבר הימנעות מלהתקרב לאזורים מסוכנים הוכרה כבסיס להטלת אחריות למותה של הורה-מלווה שנשארה לשמור על תיקי התלמידים בפתחה של מערה, ונפלה לתהום (ע"א 542/88 החברה להגנת הטבע נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד מו(1) 133).

אשר לנתבעת 5, טוען התובע, כי היה בידה למנוע את התאונה אם הייתה מוציאה את נוהל "חציית גבים ומקווי מים עמוקים" (נספח ג' לתצהיר התובע, להלן – הנוהל) ומקפידה כי בתי הספר ינהגו על-פי נוהל זה. אין בידי לקבל טענה זו. סעיף 19.1.2 לנוהל קובע כי "נוהל זה מתייחס לגבים/מקווי מים עמוקים אשר אינם ניתנים לעקיפה וחצייתם היא תנאי הכרחי לקיום הטיול...

...

לאור האמור אינני מקבל את דרישת הפיצוי גם בראש נזק זה. עזרת אחרים 48.

עם זאת, אני מקבל את הטענה שהתובע נעזר בעבר בהוריו ופוסק לו בגין ראש נזק זה פיצוי בסכום של 5,000 ש"ח (כערכו כיום, כולל ריבית).

התוצאה היא, שאני מחייב את הנתבעים 1-5 הדדית לשלם לתובע 402,055 ש"ח. לסכום זה יתוספו הוצאות המשפט וכן שכר טירחת עורך-דין בסך 80,000 ש"ח בצרוף מע"מ. אשר לאגרת בית המשפט, הואיל והסכום שנפסק נמוך מ-60% מתחום סמכות בית-משפט השלום בעת הגשת התביעה, האגרה תשולם כאמור בתקנה 6(ג) לתקנות בית-משפט (אגרות), התשמ"ח-1987.

התביעה מופנית נגד מדינת ישראל-משרד החינוך והתרבות, ועירית רמת-גן, המפעילים את בית הספר; נגד דורון אמיר (להלן-דורון), אשר היה אחד המדריכים בטיול, ונגד "שדות" בע"מ מעסיקתו של דורון העוסקת בארגון טיולים ובהספקת שירותי הדרכה למטיילים.

הוא לא ראה את תחילת ההתדרדרות של התובע, הוא לא יכל לומר שהתובע רץ. הגב' שושתרי ליאורה נמנתה על ההורים המלווים את הטיול.

הוגשו מסמכים שונים ובהם ת/8, דו"ח על התאונה חתום על ידי הגב' רבקה שחר מנהלת בית הספר.

ציינתי שם כי "המשתתף בטיול נוטל על עצמו סיכונים מסויימים ומן המפורסמות הוא כי סיכונים אלה מביאים לעיתים לידי תאונות ונזקים גופניים". שם, לא היה מדובר, כך נקבע, "בסטיה של ממש מהנתיב. לא היתה הליכה במסלול עקלקל ומסוכן, היתה הצמדות, בעיקרו של דבר, לציר שנקבע מראש; מארגני הטיול נעזרו בצוות מקצועי, כדרוש, תוך ביצוע כל ההכנות המתאימות. התובעת היתה מורה שליוותה את המטיילים, לא היתה זו הפעם הראשונה שעשתה זאת. כפי שתודרכו כולם כך תודרכה גם היא. פגיעתה לא באה בגלל רשלנות". אני סבור שכך הדין גם בעניננו, שכן לא שוכנעתי שהיתה במקרה דנן התרשלות מצד הנתבעים שהביאה לאירוע התאונה.

...

ציינתי שם כי "המשתתף בטיול נוטל על עצמו סיכונים מסויימים ומן המפורסמות הוא כי סיכונים אלה מביאים לעיתים לידי תאונות ונזקים גופניים". שם, לא היה מדובר, כך נקבע, "בסטיה של ממש מהנתיב. לא היתה הליכה במסלול עקלקל ומסוכן, היתה הצמדות, בעקרו של דבר, לציר שנקבע מראש; מארגני הטיול נעזרו בצוות מקצועי, כדרוש, תוך ביצוע כל ההכנות המתאימות. התובעת היתה מורה שליוותה את המטיילים, לא היתה זו הפעם הראשונה שעשתה זאת. כפי שתודרכו כולם כך תודרכה גם היא. פגיעתה לא באה בגלל רשלנות". אני סבור שכך הדין גם בעניננו, שכן לא שוכנעתי שהיתה במקרה דנן התרשלות מצד הנתבעים שהביאה לארוע התאונה.

בכל מקרה, כך אני סבור, לא הוכחה התרשלות של הצדדים השלישיים או מי מהם.

לאור כל האמור אני מחליט לדחות את התביעה וכן את ההודעה, ובנסיבות הענין אינני מטיל הוצאות.