תאונה שהתרחשה עקב סטייה מנתיב בכביש בעל שני נתיבים

הכביש הוא כביש בין-ערוני דו-מסלולי בעל שני נתיבי נסיעה לכל כיוון.

המערער גם כפר מחוסר ידיעה בחבלות שנגרמו למעורבים, אך הודה בחבלות שנגרמו לו. כמו-כן כפר המערער בטענה כי התאונה התרחשה מחמת נהיגתו הרשלנית, כפי שנטען בסעיף 7 לכתב האישום.

לעניין מחדלי חקירה טען הסניגור בישיבת 9.9.21 שהתקיימה בפנינו, שהמשטרה לא ניסתה לאמת באמצעות מצלמות כביש את גרסת המערער בדבר משאית שנסעה מימינו, סטתה מנתיב נסיעתה ופגעה בו, ואולם, אין כל ראיה שנכון למועד ארוע התאונה היו מותקנות מצלמות שכיסו את המקום שבו ארעה התאונה.

...

בית-המשפט המחוזי דן את הנאשם ל-36 חודשי מאסר בפועל, ולעונשים נלווים.

וכך נכתב בעניין חילף, בפסקה 10: ".... מעבר להיבט השוני האמור נראה לנו כי שיקוליו לעונש של בית-משפט קמא נשקלו ואוזנו כראוי. מצד החומרה מדובר בנהיגה רשלנית חמורה אשר הביאה למותם של שלושה קורבנות. אין צריך לומר כי התוצאה המחרידה של מותם של שלושה בני-אדם הינה נסיבה מיוחדת לחומרה. הצורך בהרתעת היחיד והרבים מפני נהיגה רשלנית הגורמת לתוצאות קטלניות אינו צריך הדגשה. תכלית זו מחייבת החמרה בענישה. מנגד, נשקלו נסיבותיו האישיות של המערער – גילו הצעיר בעת התאונה (בן 18), היותו אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי והסבל הפיזי והנפשי הרב שהוא עצמו חווה בעקבות התאונה. שירות המבחן הצביע על פגיעותו הנפשית של המערער ביחס לאפשרות ריצוי מאסר ממושך והמליץ להעמידו במבחן לצורך טיפול. גם היבט זה נשקל, וניתן לו ביטוי בשיקולי הענישה". נוכח כל המפורט לעיל, איננו סבורים שנפל בגזר-דינו של בית משפט קמא פגם שיש בו כדי להצדיק את התערבות ערכאת הערעור, ואנו דוחים גם את הערעור על גזר הדין.

התוצאה מכל האמור לעיל היא שאנו דוחים את הערעור על שני חלקיו.

תאונת הדרכים אירעה ביום 28.10.2020 בין כלי רכב, מ"ר 64-009-74 שבעת התאונה היה בבעלות התובע והנתבע שכנגד 1 ונהוג בידו (להלן: "רכב ציון") לבין כלי רכב, מ"ר 63-142-74 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ובבעלות הנתבעת 2 הם התובעים שכנגד אשר היה מבוטח על ידי הנתבעת 3 בתביעה העיקרית (אשר התביעה נגדה נדחתה) והנתבעת 2 בתביעה שכנגד (להלן: "רכב לאה") (ולהלן: "התאונה").

לטענת הנתבעים, שני רכבים שהיו בנתיב הימיני עמדו לנוכח אור אדום ברמזור וחסמו את רכב ציון ועם התחלפות האור ברמזור לירוק רכב ציון שעמד זה עתה, לפתע האיץ במהירות ולא התאפשר לו לעצור את רכבו לנוכח הסטייה של רכב לאה ופגע ברכב לאה באיזור הדלת הימינית הקדמית.

וזאת בנגוד לטענתו בכתבי טענות מטעמו כי מדובר בכביש בעל שני נתיבי נסיעה.

...

מכל האמור לעיל, השתכנעתי כי בזמן שרכב ציון נסע במהירות סבירה בדרכו להיכנס לצומת, רכב לאה שהיה משמאלו סטה באחת ימינה מבלי שנהגו נותן את דעתו לרכב ציון, ועל ידי כך גרם ברשלנותו לקרות התאונה.

בעניין זה אומר כי אני מקבל את טענתו של התובע בתביעה העיקרית כי לנוכח הבדלי הגוונים בין חלקי המעטפת החיצונית של רכב ציון לאור צביעת החלקים שהוחלפו, היה צורך לבצע התאמת גוונים גם ביתר חלקים.

התביעה העיקרית הנתבעים, ישלמו ביחד ולחוד, לתובע את הסכומים הבאים: 6.1.

אני נותן אמון מלא בגירסת התובע, לפיה כאשר נסע ברחוב הלח"י בבני ברק בכביש בעל שני נתיבי נסיעה לאותו הכיוון, הנתיב הימיני היה חסום (עמ' 3, שורות 3-2 לפרוטוקול).

אני מאמין לתובע כי קודם לתאונה נסע בנתיב הימיני (עמ' 3, שורה 4 לפרוטוקול), כך שכאשר הגיע לקירבת המקום בו אירעה התאונה והבחין כי רכבים חוסמים את הנתיב הימיני, באמצעות עמידה לצד רכבים החונים מימין, עבר לנתיב השמאלי, אלא שבו בזמן רכב הנתבעות אשר עמד על נתיב הימיני ולמעשה חסם את הנתיב הימיני סטה באחת שמאלה בעוד רכב התובע מצוי משמאלו, כך שהפינה השמאלית הקדמית של רכב הנתבעות התחככה עם כל הדופן הימינית של רכב התובע.

...

דיון והכרעה על יסוד כל החומר המונח לפניי, לרבות תמונות הנזק מזירת התאונה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, מהנימוקים המפורטים להלן, באופן תמציתי בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976: לאחר שבחנתי את עדויות הנהגים והתרשמתי מהן באופן ישיר ובלתי אמצעי, אני קובע כי עדותו של התובע הנה מסתברת יותר מאשר עדותה של הנתבעת 1.

אני סבור כי הנתבעת 1 לא נתנה דעתה לרכב התובע הנוסע משמאלה טרם סטתה שמאלה עם רכבה.

מכאן, אני קובע כי האחריות לקרות התאונה חלה במלואה על הנתבעת 1.

לטענת התובע, מדובר בכביש בעל שני נתיבים הממוקם מול סופר מרקט שכונתי לא עמוס, ולכן נהוג שיכלי רכב חונים שם בנתיב הימני.

בפני המומחה הוצגה התזה שנהג הנתבעת "איבד את זה" בצורה שבסופו של דבר כן ניסה להמנע מהתאונה, והמומחה שלל זאת והשיב כי נהג הנתבעת היה צריך לראות את רכב התובעת והפגיעה בסטיה משום שככל הנראה היה עסוק במשהו אחר ונהבל ולכן סטה שמאלה.

לא הובהר מדוע לא הובאה לעדות וסביר להניח כי לו הייתה מעידה היה בעדותה כדי לשפוך אור על היתרחשות התאונה.

...

כל אלה מובילים למסקנה כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של נהג הנתבעת.

סיכומו של דבר, אני מחלקת את האחריות לקרות התאונה בין הצדדים באופן בו הנתבעת נושאת בשיעור של 70% מהאחריות לתאונה ולתובעת אשם תורם בשיעור של 30%.

לכך צורף אישור לכתב התביעה המתוקן ועל כן הטענה נדחית.

טענות הצדדים: לגירסת התובעים, נסעה התובעת מס' 2 ברכב התובעים ברחוב הגעתון בנהריה ביום 15.06.2022 בכביש חד סיטרי בעל שני נתיבים לאותו כיוון.

התובעים עוד טענו כי ארוע התאונה היתרחש עקב רשלנותם הבלעדית והמכרעת של הנתבעים וכן עקב הפרת חובה שבחוק, כך שהאחריות לארוע התאונה רובץ על כתפיהם.

מהעדויות והראיות, עליהן אין חולק, עולה התמונה הבאה: התאונה התרחשה בכביש חד-סיטרי ברחוב הגעתון בנהריה, כאשר רכב התובעים נסע בנתיב הימני ורכב הנתבעים נסע בנתיב השמאלי.

האחריות לארוע התאונה: ראשית כל, מגירסאות של שני הצדדים בדיון עולות שתי גרסאות להתרחשות ארוע התאונה כאשר לפי הראשונה רכב הנתבעים הוא זה אשר סטה אל עבר נתיב נסיעת רכב התובעים ופגע בו בחלקו השמאלי הקידמי, ומנגד, לפי הגרסה השנייה רכב התובעים הוא זה אשר סטה אל עבר נתיב נסיעת רכב הנתבעים ופגע בו בחלקו הימני האחורי.

...

מנגד, הנתבעים טענו בכתב הגנתם כי התובעים לא הוכיחו כי הינם הבעלים החוקיים של הרכב ולפיכך יש לדחות את התביעה על הסף מהעדר עילה לנזק.

דהיינו, דין התביעה אליה יטה מאזן ההסתברויות כדי 51% להתקבל, והיהפך נכון".

יוצא אפוא, כי על התובע להוכיח קיומה של חובת זהירות, הפרתה וכן הקשר הסיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק שגנרם לתובע.

סיכום: לאור כל האמור, משקבעתי כי האחריות לאירוע התאונה רובצת על כתפי הנתבעים ומאחר שאין מחלוקת בנוגע לשיעור הנזק אשר לא נסתר, אני מורה על קבלת התביעה במלואה ומחייבת את הנתבעים 1 ו-3 , יחד ולחוד, לשלם לתובע 1 את מלוא סכום הנזק הישיר אשר נגרם לתובעים עקב הפגיעה ברכבם וזאת בסך של 5,606 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 05.12.2022, ועד למועד התשלום בפועל.