תאונה עקב אי שמירת רווח מספיק

בת"ד (צפת) 2370-10-12 מדינת ישראל נ' שלום, לא פורסם (מיום 23.2.14), הורשעה נאשמת בנהיגה רשלנית בשל אי שמירת רווח מספיק בין כלי רכב, סטיה מנתיב ועקיפה בדרך לא פנויה – בנסיון למנוע התאונה, ובנהיגה בקלות ראש.

...

סוף דבר בבואי לגזור את עונשה ההולם של הנאשמת לקחתי בחשבון כי יש לנקוט בענישה אינדיבידואלית, הבוחנת את נסיבותיה האישיות של הנאשמת.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ואת חומרת העבירות בהן הודאתה והורשעה הנאשמת, ומאידך שקלתי את נסיבותיה האישיות של הנאשמת, גילה, מצבה הבריאותי ועברה התעבורתי המקל, אני דנה את הנאשמת לעונשים הבאים: הנני דנה את הנאשמת למאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים.

הנני דנה את הנאשמת לתשלום פיצוי למתלוננת בסך של 20,000 ₪.

לאחר התייצבות הרכב בנתיב פגע בו רכב מבוטח התובעת מאחור עקב אי שמירת רווח מספיק.

גם כאן, מצופה היה ממר מזרחי, שהיה נוכח בתאונה, וחזקה עליו שהיה מודע לעמדת בת זוגו כפי שהוצגה בכתב ההגנה המקורי והמתוקן - כי יידע לציין מי לדעתו אשם בתאונה.

...

לטענת התובעת, התאונה נגרמה מרכב שלנתבעת הייתה שליטה עליו ואירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת התרשלה מאשר עם מסקנה אחרת ולפיכך נטל הראיה להוכיח היעדר רשלנות רובץ על הנתבעת.

שאלת הנזק כאמור, בכל הנוגע לתביעת ההשבה של התובעת המתייחסת לסכום של 9,016 ₪ ששולמו לטענתה לנתבעת בטעות, משהנתבעת התייחסה בכתב ההגנה המתוקן להחלטת כב' המותב הקודם מיום 22.1.19 לפיה הסכום בסך 9,016 שולם בטעות, משהנתבעת לא חלקה על קביעה זו, לא ערערה עליה, ולא ביקשה לזמן מי מנציגי התובעת בהקשר זה, וגם לנוכח החלטתי מפרוטוקול הדיון – הטענה כי העברת התשלום מהתובעת לנתבעת בגובה הסכום האמור נעשתה בטעות – הוכחה.

לאור האמור, אני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל להוכחת הנזקים שנגרמו לה בעקבות התאונה שבענייננו.

סיכום הנתבעת תשלם לתובעת סך של 53,896 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום, אגרת בית משפט מלאה, שכר בטלת עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 6,360 ₪.

בת"ד (צפת) 2370-10-12 מדינת ישראל נ' שלום, מיום 23.2.14, הורשעה נאשמת בנהיגה רשלנית ובקלות ראש בשל אי שמירת רווח מספיק בין כלי רכב, סטייה מנתיב ועקיפה בדרך לא פנויה בניסיון למנוע התאונה.

...

בעפ"ת (ב"ש) 11367-10-13 בריגה נ' מדינת ישראל, מיום 28.11.13, שהוגש על-ידי ב"כ הנאשם, נדחה ערעורה של נאשמת שהורשעה בנהיגה רשלנית וגרימת תאונת דרכים.

מהמקובץ עולה, כי מתחם הענישה בתאונת דרכים בה הורשע נאשם בגרימת חבלה של ממש בנסיבות דומות נע בין פסילה של כשנה לפסילה ממושכת של מספר שנים ועד 7 שנים ברף של רשלנות גבוה, ויכול לכלול גם עונש של מאסר על תנאי או מאסר בפועל של מספר חודשים מאחורי סורג ובריח, כמו גם קנס ופיצויים לנפגעים בתאונות.

החלטתי שלא להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל ואיזנתי עונש זה עם פסילת רישיון ארוכה ושל"צ בהיקף משמעותי.

בת"ד (צפת) 2370-10-12 מדינת ישראל נ' שלום, לא פורסם (מיום 23.2.14) הורשעה נאשמת בנהיגה רשלנית בשל אי שמירת רווח מספיק בין כלי רכב, סטיה מנתיב ועקיפה בדרך לא פנויה – בנסיון למנוע התאונה, ובנהיגה בקלות ראש.

...

בית המשפט לא קבל טענת הנאשם כי אף הוא סובל מטראומה כתוצאה מהתאונה, ודן את הנאשם ל- 8 חודשי מאסר בפועל, 8 חודשי מאסר על תנאי, פסילה בפועל ל- 3 שנים וקנס בסך 3000 ₪.

איני מקבלת את עמדת ב"כ הנאשמת כי משלא הוטל על הנאשמת עונש פסילה מנהלית או פסילה עד לתום ההליכים בתיק זה או בתיק תאונת הדרכים השני, אין מקום להשית עליה פסילה ארוכה.

משכך אני סבורה שאין למצות את הדין עם הנאשמת ברף הגבוה ביחס לעונש מאסר ואולם יש להשית עליה עונש פסילה משמעותי וארוך.

לפיכך, אני דנה את הנאשמת לעונשים הבאים: תשלום קנס בסך 2,000 ₪, אשר ישולם ב-5 תשלומים חודשיים, החל מיום 6.9.2016.

ב"כ המבקשת הדגיש, כי מדובר בתאונה שהתרחשה בגלל אי שמירת רווח מספיק מהרכב שהיה לפני רכבו של המשיב, על אף שיכלי רכב אחרים שהיו לפני רכב המשיב בנתיב נסיעתו, עמדו בפקק והתקדמו לאט לפרקים בשל רכב אחר, שנשרף והיה כברת דרך לפניהם.

...

נחה דעתי, שניתן היה לזרז את הגורמים חיצוניים, שסייעו לרשות החוקרת לקבל השלמות חקירה.

בהקשר זה ראו דברי כב' השו' ט. חיימוביץ בבע"ח (באר שבע) 50909-07-13 סהא אלעוברה נ. מ"י, שאישרה החלטה לפסילה עד תום הליכים על אף שיהוי בן 6 חודשים בהגשת הבקשה לפסילת הרישיון וכתב האישום וכך נקבע: "אין גם במחצית השנה שבה לא הוגש כתב אישום, כדי ללמד על כך שהמדינה סוברת, שאין העוררת מסוכנת לשלום הציבור, אלא כדי ללמד על העומס בו היא נתונה, הגם שהדעת אינה נוחה מהתנהלות זו, כפי שקבע בית משפט קמא. אוסיף, כי להבדיל מבקשת מעצר עד תום ההליכים, הנטל בהליך זה הוא על הנאשם להוכיח העדר מסוכנותו, ולא על התביעה להוכיח מסוכנות. לפיכך, גם אם יש לעיכוב בהגשת כתב האישום משמעות ביחס לעמדת המדינה באשר למסוכנות, עדיין אין בכך כדי להפריך את החזקה, ואין בכך כדי להסיר את הנטל מכתפי הנאשם להפריכה". סוף דבר יש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנהג.

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל מורה על פיסלת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים.