המשיב החזיק במפתחות האופנוע ואף מסר לחוקר המערערת שקבל את האופנוע מבעליו במטרה לרכוש אותו וכי נימנע מלבטחו בביטוח חובה, משום שהחליט בסופו של יום שלא להשתמש בו לצרכי עבודתו ולמכור אותו.
תחילה, דן בית משפט קמא במחלוקת העובדתית שנתגלעה, לאור הסתירות בין עדותם של המשיבים לבין תצהיר הנהג וחקירתו של המשיב וקבע את המסד העובדתי כדלקמן:-
-משיב 4, נגדו ניתן פסק דין בהיעדר הגנה, היה בעליו של האופנוע בעת התאונה.
-בעל האופנוע השיב לנהג בשאלת קיומו של ביטוח חובה, כי "הכל בסדר עם האופנוע".
-הנהג ידע שלאופנוע אין ביטוח חובה, בעת התאונה ובכל זאת החליט לרכוב עליו.
למסור" לנהג "על העדרו של ביטוח או למנוע ממנו ליטול את האופנוע מידיו." וכי היה מצופה מהנהג לברר אם לאופנוע ביטוח בתוקף, לאור העידר יחסי קרבה משפחתיים או יחסי עובד-מעביד בינו לבין בעל האופנוע.
סוף דבר
אחר כל האמור לעיל, אציע לחברותי לקבל את העירעור, לבטל את פסה"ד בכל הנוגע לדחיית ההודעה לצד שלישי נגד המשיב ולקבוע כי המשיב, בעל האופנוע והנהג חייבים לשפות את קרנית ביחד ולחוד בגין מלוא סכום הפיצויים ששילמה לנפגעת בסך של 161,000 ₪ בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מיום פסה"ד ועד התשלום בפועל.
...
לכן, משקבעתי כי יש מקום לקבל את ההודעה לצדדים שלישיים נגד המשיב, לאחר עיון ושקילת קביעותיו העובדתיות של ביהמ"ש קמא באשר למעורבותם ואשמתם של המעורבים בתאונה, סבורני כי יש להטיל על המשיב אחריות בשיעור של 15% ובהתאם יש להפחית את אחריותו של בעל האופנוע לשיעור של 55%, שיעור האחריות של הנהג בגובה של 30% עומד בעינו.
סוף דבר
אחר כל האמור לעיל, אציע לחברותי לקבל את הערעור, לבטל את פסה"ד בכל הנוגע לדחיית ההודעה לצד שלישי נגד המשיב ולקבוע כי המשיב, בעל האופנוע והנהג חייבים לשפות את קרנית ביחד ולחוד בגין מלוא סכום הפיצויים ששילמה לנפגעת בסך של 161,000 ₪ בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום פסה"ד ועד התשלום בפועל.
אורלי מור-אל, שופטת
התוצאה
הערעור מתקבל.
