תאונה ללא ביטוח עקב רשלנות סוכן ביטוח

ככל שמסרה נתבעת 2 לתובע כי הרכב החדש מבוטח, על אף שהפניקס לא ערכה ביטוח בגינו ואפילו לא התקבלה אצלה הצעה לביטוח, הרי שהיא חרגה מסמכויותיה ו/או נהגה ברשלנות רבתי.

ביום 26/11/12 פנתה נתבעת 2 באמצעות מייל לצד השלישי (סוכנות החיתום) וביקשה ממנה לבצע את החלפת פרטי הרכבים בפוליסות והעבירה את המסמכים הרלבאנטיים לצורך כך (דבר שלא בוצע ע"י סוכנות החיתום), אלא שביום 28/1/13 התרחשה תאונה בין הרכב החדש לרכב צד שלישי על שם מר איאד אחמד (בהיעדר כסוי בטוחי לרכב התובע).

האם התובע הוכיח את הנזקים הנטענים והקשר הסיבתי בינם לבין התרשלות הנתבעות? בתביעתו טוען התובע כי כתוצאה מהתרשלות הנתבעות (אי הנפקת פוליסת ביטוח צד שלישי לרכבו החדש), וכתוצאה ממעורבות רכבו החדש בתאונת דרכים מיום 28/1/13 (בעת שהיה ללא ביטוח צד שלישי בתוקף), נגרמו לו נזקים בהקף כספי כולל בסך 49,549 ₪, המורכבים מסך כל החיובים בהם חויב בפסק הדין מיום 13/11/17 בסך 36,549 ₪, סך של 3,000 ₪ בגין "הוצאות הכנת והגשת מסמכים וטלפונים", וסך של 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

...

שתי הערות לסיום בטרם סיום אעיר כי בכל הקשור לטענת הפניקס בכתב הגנתה כי דין התביעה נגדה להידחות על הסף מאחר ואין זיקה בינה לבין התובע (לטענתה לפי המסמכים שצורפו לתביעה, כל התיעוד נוגע לאשת התובע ולא לתובע בעצמו), הרי שדין טענה זו להידחות, הן מאחר וטענה זו נזנחה ע"י הפניקס במסגרת סיכומיה, והן מאחר ותביעת התובע נגד הפניקס אינה מכוח פוליסה, אלא בעילה נזיקית (טענה לנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהתרשלות סוכנת הביטוח/חברת הביטוח).

אחרית דבר התביעה נדחית.

הודעת צד ג' וכן הודעת צד ד' נדחות בהתאם.

לטענתו, כאשר רכב לא מתוקן במוסך ע"י חברת הביטוח ואין תשלום לצד שלישי, אין כל חובה על המבוטח לשאת בתשלום דמי הישתתפות עצמית לפי הפוליסה.

היתיישנות התביעה כאמור, התובעת טוענת כי רכבה היה מעורב בתאונת דרכים עם רכב צד שלישי ביום 17/4/2005 וכי עקב התרשלותו של הנתבע נגרמו לה נזקים, שעיקרם הגשת תביעת שבוב נגדה ופתיחת תיק הוצל"פ ע"י חב' הביטוח שביטחה את רכב צד שלישי (הכשרת היישוב), וזאת כתוצאה מהתרשלות הנתבע שגרם להיעדר כסוי בטוחי מקיף לרכבה בעת התאונה.

לכאורה, התובעת הייתה אמורה להיות מודעת להיעדר תוקף הכסוי הבטוחי לרכבה כבר בסמוך לאחר התאונה, וכן מודעת להתרשלות הנתבע כסוכן ביטוח (כנטען לעיל).

...

לכל האמור לעיל ניתן להוסיף שתי הערות הקשורות לדיני ראיות: האחת, התובעת הינה העדה היחידה בתיק, ולא ניתן לקבוע תשתית עובדתית התומכת בגרסתה רק על סמך עדותה היחידה.

סוף דבר הן מחמת התיישנות והן לגופו של עניין – אני מורה על דחיית התביעה.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות בסך 2,500 ₪ תוך 45 יום מיום קבלת פסק הדין.

כלל ידוע הוא כי בטענה להעדר כסוי בטוחי נטל ההוכחה הוא על המבטחת.

לאור כך על שמעון היה להוכיח כי התעודה הוצאה באיחור רק בשל רשלנות חברה הביטוח או הסוכן מטעמה.

כמו כן נסתרה טענתו כי לא סבר שצריך לשלם כי לחברת הביטוח יש את פרטי האשראי שלו שכן אלו ניתנו על ידי רעייתו לסוכן הביטוח ביום התאונה (לאחריה).

חרף זאת, על אף העובדה, שאין חולק עליה, כי מר יוסטר (מוכר הרכב) ביטל את הפוליסה כבר ביום 3/5/17, הרי שסעיף 24 לפקודת רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל 1970 ( להלן:" פקודת הביטוח") קובע כדלקמן: "מבטח לא יהיה חייב לשלם לפי סעיפים 19 או 21(א) בקשר לחבות, אם לפני המאורע שגרם למוות או לחבלת הגוף שמהם נובעת החבות בוטלה הפוליסה בהסכמה הדדית או בתוקף הוראה שבפוליסה; אולם לא יהיה לביטול תוקף כלפי הניזוק או שאיריו אלא כעבור עשרים ואחד יום לאחר שניתנה לבעל הפוליסה הודעה בכתב על הביטול" עיון בסעיף 24 לפקודת הביטוח מעלה, כי לביטול פוליסה לא יהיה תוקף כלפי הניזוק או שאריו אלא כעבור 21 יום לאחר מתן הודעת ביטול הפוליסה.

...

אני סבור כי הפגיעה בעמ"ש צווארי אינה משמעותית עד מאוד אך בשל גילו של התובע יתכן כי היא בעלת השפעה במידה מסוימת במיוחד (אך לא רבה) לאור עברו של התובע כעובד בעבודה פיזית.

בנסיבות אלה, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע בגין רכיב זה (כולל רכיב הפסדי פנסיה לעתיד) סך של 20,000 ₪.

באשר למשככי הכאבים, התובע צרף קבלות שחלקן אינו קריא, וחלקן האחר אינו ברור מה נרכש ועבור מי. לאור האמור אני מחייב את הנתבעת בתשלום גלובלי בסך 1,500 ₪ בגין רכיב זה. סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובעת סך של 30,400 לפי הפירוט הבא: בגין הפסד השתכרות בעתיד - 20,000 ₪ בגין הפסד השתכרות בעבר - 5,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות ונסיעות- 1,500 ₪ בגין כאב וסבל- 8,900 ₪ סה"כ 35,400 ₪ בנוסף, הנתבעת 3 תישא בהוצאות התובע וכן בהוצאות שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21%.

סוכן הביטוח, שהנו בגדר השליח של הנתבעת 1, לעניין מתן הודעה על התאונה, התרשל משלא דאג להפעלת הכסוי הבטוחי לרכב בהתאם לפוליסה, ולא דאג שהנתבעת 1 תגיש כתב הגנה מטעם התובע.

בית המשפט העליון חזר וחידד בע"א 2167/16 Sanofi נ' אוניפארם בע"מ (12/07/2021), כי: "להבדיל מטענות עובדתיות חדשות. בהקשר זה נקבע כי טענה משפטית שלא נזכרה באופן מפורש בכתב התביעה, אך היא נובעת מן העובדות הפרושות לפני בית המשפט והצד-שכנגד – ניתן להדרש אליה" ער אני לכך שהתובע לא טען בתביעתו, וגם לא בסיכומיו, ולו כטענה חלופית, כי הנתבעת 2 התרשלה בכך שמסרה לשימושו רכב ללא ביטוח המכסה אחריותו כלפי צד ג'.

יפים לענייננו הדברים שנקבעו ע"י בית המשפט העליון ב-ע"א 4493-05 ירושלמי נ' פולריס יבוא כלים בע"מ , פ"ד סב(2) 1 (2007) (להלן: "עניין ירושלמי"), נפסק כי: "הינה כי כן, כל מקרה צריך שייבחן על פי מאפייניו ועל פי מכלול השיקולים הצריכים לעניין, ובכלל זה שיקולים של סבירות ההיתנהגות, צפיות הנזק, ויחסי קירבה והסתמכות בין המזיק לניזוק. החשש מפני פריצת גבולות עוולת הרשלנות איננו צריך להכריע את הכף בכל מקרה ומקרה. זהו שיקול שיש לבחון את תוקפו ואת משקלו בהתאם לנסיבות. יתר על כן, נראה כי יתכנו סיטואציות מסוימות שבהן יהא זה מן הראוי להכיר בעילת רשלנות עקב אי-עריכת ביטוח. כך למשל, השיקולים כנגד הטלת אחריות בעוולת הרשלנות מאבדים מכוחם מקום בו קיימת חובה חקוקה לערוך ביטוח (ראו והשוו: LaClair v. Silberline Manufacturing Co., Inc. 379 Mass. 21 (1979); ת"א (מחוזי ת"א) 2474/86 נצר נ' כנפונית חברה למטוסים זעירים בע"מ, פ"מ תשנ"ד(2) 441, 476-478 (1994); על הזיקה בין חובה חקוקה לבין עוולת הרשלנות ראו: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 139 (1982); ע"א 2906/01 עירית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, תק על 2006(2) 2504, פסקות 17, 23, 27 (2006)). כמו כן, בנסיבות שבהן מתקיימים בין המזיק לניזוק יחסי קירבה והסתמכות, עשויה לקום חובת זהירות מצד המזיק כלפי הניזוק לשמור על טובתו הכלכלית. יתכן שבנסיבות כאלה ניתן יהיה לראות באי ביטוחו של הניזוק על ידי המזיק מחדל רשלני. יחסי קירבה והסתמכות כאמור עשויים להתקיים, בין היתר, מקום שבו צד אחד הבטיח מפורשות לאחר לערוך עבורו ביטוח או מקום בו מתחייב הדבר מנוהג בין הצדדים. לעומת זאת, מקום שבו בחר הניזוק להיות מעורב בפעילות מסוכנת בשל טובות ההנאה שהיא מצמיחה לו יתקשה לטעון, בהעדר סיכום מפורש, כי הסתמך על אחר לעניין ביטוחו". ההלכה בעיניין ירושלמי לעיל יושמה גם במקרה בו מסר המעביד רכב לשימוש העובד, ותוך כדי עבודתו גרם לתאונה בעקבותיה נגרמו ניזקי רכוש לרכב.

...

טענות הנתבעת 1 בתמצית דין התביעה להידחות מחמת התיישנות.

על-כן, דין התביעה לפיצויי בגין לשון הרע להידחות.

סוף דבר סיכומו של דבר, התביעה נגד הנתבעת 1 נדחית.

הנני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובע סך של -.

חברת הביטוח סירבה לשאת בתשלום הסכום האמור בטענה להעדר כסוי בטוחי (להלן: "התביעה").

לאחר שהבהירה סוכנת הביטוח לתובע כי הפוליסה שתופק לא תכסה את ארוע התאונה, הפיקה סוכנת הביטוח, לבקשת התובע, פוליסת ביטוח בחברת הביטוח "הפניקס". אין לתובע להלין אלא על עצמו עת בחר שלא לבטח את רכבו בתקופה הרלבנטית, ועליו לשאת בנזקים שנגרמו לו כתוצאה מכך.

אשר על כן, ונוכח כל האמור לעיל, מצאתי לקבוע כי סוכנת הביטוח התרשלה, והפרה את חובת הזהירות הקונקרטית כלפי התובע עת לא פעלה להפקת הפוליסה ולא באה בדברים עם חברת הביטוח לצורך הקמתה של הפוליסה, ולא מסרה לחברת הביטוח את אשר נידרש לצורך אישורה של ההצעה לכדי פוליסה, והכל ללא ידיעת התובע וללא קבלת הסכמתו.

אשם תורם בד בבד עם קביעתי לגבי רשלנות סוכנת הביטוח, לא ניתן להיתעלם מרשלנותו של התובע, שכן מעדותו עלה כי הוא קיבל לידיו עותק מהצעת הביטוח עוד קודם לתאונה (עמ' 11 לפרוטוקול, שורה 11), כך שיכול היה לראות שהמדובר בהצעה בלבד, בשים לב לכך שצוין על גבי טופס ההצעה כי המדובר ב - "הצעה בלבד אין כסוי בטוחי". בנסיבות אלה, היה עליו לפנות בהקדם לסוכנת הביטוח על מנת לברר מה עלה בגורל ההצעה.

...

טענות סוכנת הביטוח בתמצית דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות או שיהוי רב, בשים לב לכך שהתביעה הוגשה בחלוף 4 שנים ממועד האירוע הביטוחי, ולאחר שפג תוקף הביטוח האחריות המקצועית במסגרתו הייתה מבוטחת סוכנת הביטוח.

דין הטענה להידחות שכן לא הייתה מוטלת על התובע כל חובה שבדין לצרפה להליך.

התביעה כנגד חברת הביטוח נדחית.

התובע ישלם לחברת הביטוח הוצאות משפט הכוללות שכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪.