תאונה ללא ביטוח חובה בנסיעת מבחן במוסך מורשה

הנתבעת 2 טוענת בכתב הגנתה להיעדר כסוי בטוחי מאחר שמי שנהג בטרנזיט בעת התאונה לא היה הנהג הנקוב בשם בפוליסה והנהג הנקוב בשם בפוליסה לא היה בטרנזיט בעת התאונה בנגוד לקבוע בפוליסה.

ועוד נקבע: "התכלית הבסיסית של פוליסת סחר - לאפשר לעוסק בסחר בכלי-רכב לנהוג, במסגרת ולצורך עבודתו, בכלי-הרכב הנכנסים אל המאגר העיסקי ויוצאים ממנו, גם אם כלי הרכב אינם מבוטחים בביטוח-חובה. הצורך שעליו באה פוליסה כזו לענות הוא צורך עסקי בלבד, שעניינו מניעת התקורה והעלות הכרוכות בהשבתתם התכופה של כלי–רכב במאגר העיסקי עד לבדיקת ביטוחם ולהשלמתו במידת הצורך..." (סעיף 17 לפסק הדין).

התכלית של פוליסת סחר היא להגביל את הנסיעה רק למטרות הסחר ובכלל זה נסיעת מבחן, שנוע הרכב ממוכר לרוכש, תיקון הרכב במוסך, בתנאי שאלה נעשות בידי הנהגים הנקובים בשם.

מעיון ברשימת הפוליסה שצורפה לכתב ההגנה מטעם הנתבעת 2, עולה כי הפוליסה הופקה עבור מבוטח בשם "יעקב חנניה". עוד עולה מרשימת הפוליסה כי בפוליסה נקבע כי מי שינהג בטרנזיט המבוטח הוא נהג נקוב בשם "אריק כהן". מעיון בטופס ההודעה על התאונה מטעם הנתבעת 2 נרשם כך: "אני סוחר רכב נפתלי אהרון שמשתמש בפוליסה של יעקב חנניה. במועד הארוע הייתי נוסע עם הנהג אריק חמד שרצה לקנות את הרכב ובמהלך נסיעה בפקק תנועה משאית...פגעה ברכב המבוטח מאחור". כלומר, מטופס ההודעה על התאונה עולה כי מי שנתן לנתבע 1 לנהוג בטרנזיט לשם בדיקת נסיעה לפני רכישה היה סוחר רכב בשם נפתלי אהרון.

ללמדך, כי הן הנתבע 1 והן סוחרי הרכבים, ובניהם המבוטח, ידעו כי נהיגתו של הנתבע 1 על הטרנזיט לא הייתה מורשית על פי הפוליסה, והשלימו עם המצב.

...

לכן, איני מקבל את ניסיונו של התובע להכניס ראש נזק זה שוב במסגרת כתב התביעה המתוקן שנועד לצרף את הנתבע 5 כנתבע נוסף שהיה מעורב בתאונה.

משכך, דין התביעה להתקבל כנגד הנתבע 1 וכנגד הנתבעים 3 ו-4 ודינה להידחות כנגד הנתבעת 2 והנתבע 5.

התובע ישלם הוצאות משפט של הנתבע 5 בסך כולל של 1,250 ₪ אשר ישולם תוך 30 יום.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ע"א 49813-01-22 פלוני נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ לפני כבוד השופטת מיכל נד"ב, אב"ד כבוד השופטת חנה קיציס כבוד השופט גיא שני המערער פלוני ע"י ב"כ עו"ד ד"ר ערן אגו, עו"ד הילה בועז גבאי המשיבה התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ ע"י ב"כ עו"ד יונית לוי ועו"ד יעקב רהט פסק דין

סוגיה זו נדונה על-רקע העובדה שהמערער פתח מוסך בשנת 2009, מוסך שאיננו מורשה וכולל משטח הרמה ("ליפט") אחד.

בית המשפט שוכנע כי צבר הפגיעות של המערער השפיע על מצבו, "אם כי לא במידה שהתובע כיוון אליה בטענותיו". בהקשר זה ציין בית המשפט כי דרגת הנכות שנקבעה למערער משקפת את השינויים שחלו במצבו בשל התאונה, וכי בשים לב לכך שעבודתו היא עבודות כפיים, "אופי הנכות שנגרמה בתאונה מעיד על מידת ההשפעה על יכולת הבצוע של אותה עבודה". עם זאת, בית המשפט הדגיש שהמערער המשיך להפעיל את המוסך תוך שהוא מסתייע באחרים.

בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי אופי המיגבלות הנובעות מהתאונה אינו מצדיק קביעת נכות תפקודית גבוהה יותר מהנכות הרפואית.

לגבי יתר ראשי הנזק קבע בית המשפט קמא כדלקמן: סך של 30,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה וחניה; סך של 100,000 ₪ עבור עזרת הזולת; וסך של 49,224 ₪ עבור הנזק הלא ממוני (לפי המדדים של 31% נכות רפואית ו-12 ימי אישפוז).

הבחינה הערעורית מיתמקדת איפוא בשאלה אם "השורה התחתונה" הולמת את נסיבות המקרה, ובשאלה אם פסק-הדין מגלה טעות בולטת לגבי ראש נזק מסוים (ראו ע"א 3222/10 ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (28.6.2012)).

...

אשר על כן, ולאור המקובץ, איננו מוצאים לנכון להתערב בפיצוי בגין הפסדי השתכרות.

אנו סבורים כי יש מקום להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 200,000 ₪ לעבר ולעתיד, זאת חלף הסכום שפסק בית המשפט קמא בראש נזק זה (כדי לסבר את האוזן, סכום דומה מתקבל לפי חישוב המבוסס על ארבע שעות עזרה שבועיות, כממוצע לאורך תקופת העבר והעתיד).

סוף דבר הערעור מתקבל באופן חלקי, במובן זה שלפיצויים שנפסקו בבית המשפט קמא יתווסף סכום של 100,000 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15.2%.

ביום 4.5.16 הכניס המנוח את רכבו למוסך מורשה בתל אביב לצורך טפול בתקלה שאירעה ברכב ונימסר לידיו רכב חליפי.

רכב המנוח שימש אותו לבצוע עבודתו השוטפת ובין היתר לצורך גביית תשלום מלקוחות, הפקדת תשלומים והתנהלות בנקאית, הזמנת ציוד וחלקי חילוף, וכיו"ב. הטיפול ברכב לרבות תקונו ולקיחתו מהמוסך מהוה חלק אינטגראלי מהעבודה ולחלופין למצער, פעולה אינצידנטאלית לה, כפי שנפסק בעב"ל (ירושלים) 55-69 המוסד לביטוח לאומי נ' אלחנן גרובר, ע(1) 269 (31.12.69), להלן – עניין גרובר).

" בעת בחינת הקשר הסיבתי בין העבודה לבין התאונה לא די במבחן האלמלא (האם לולא העבודה לא הייתה התאונה מתרחשת במקום ובזמן שקרתה), הואיל ו"חסרונו בהיותו נוח מדי ורחב מדי, כך שאין כימעט תאונה שאי אפשר – במאמץ דיאלקטי קל – למצוא בה משהו הקשור לעבודה".

על כן נפסק כי דרושה "מעין זיקת חובה" בין העבודה ובין המצאו של העובד בזמן התאונה (עב"ל (ארצי) 27751-09-13 המוסד לביטוח לאומי נ' חמידו אלמכאווי (11.12.16) והאסמכתאות שם; עניין חזוט).

בהנתן העובדה כי הייתה הסכמה לכך שנסיעה לאיסוף הטלפון היא נסיעה שמבוצעת עקב העבודה, בית הדין הארצי לעבודה פסק כי אין רלוואנטיות לשעות בהן בוצעה המשימה: "הפרשנות שניתנה בפסיקה היא שמבחן הקשר הסיבתי הוא המבחן העקרי. תאונה שמתרחשת בשעות העבודה לא בהכרח תחשב תאונת עבודה אם לא היתקיים מבחן העקב. אולם תאונה שמתרחשת עקב העבודה ממילא מתרחשת תוך כדי עבודה:

מעשהו של התובע, לא זאת בלבד שהיה סביר לכשלעצמו אלא שהיה בו כדי לשרת את עניינו מעבידתו שכן כוונתו הייתה להמשיך מיד בנסיעותיו לחולום וצריפין" בדב"ע (ארצי) 64-0-נו המוסד לביטוח לאומי נ' יובל אלרואי, פד"ע לא (1998) 372 (11.7.96) דחה בית הדין הארצי ערעור על בית הדין האיזורי אשר הכיר בתאונת דרכים שארעה לעובד בדרכו לרכוש אופנוע שאמור היה לשמש אותו גם לצורכי עבודתו כתאונת עבודה.

...

כללו של דבר – שוכנענו כי התאונה אשר אירעה למנוח ובה מצא את מותו בנסיבות טראגיות התרחשה עקב עבודתו.

מצאנו כי הוכחה זיקה הדוקה בין הרכב הפרטי ששימש את המנוח לצרכי עבודתו אשר באה לידי ביטוי, בין היתר, אף בבוקר יום התאונה בו עסק המנוח בפעולות גבייה באמצעות הרכב החליפי שניתן לו. ההגעה למוסך נדרשה לצורך השבת רכבו החליפי וקבלת רכבו מתיקון ומשכך, יש להכיר בתאונה כתאונת עבודה.

מכל הטעמים המפורטים לעיל – התביעה מתקבלת.

כן צורפו לכתב התביעה חשבון שכר טירחתו של השמאי בסך של 1,170 ₪ ואסמכתא לגבי תיקון הנזק שניגרם לרכב במוסך.

במכתב הדחייה מיום 6.1.22 ששלחה הנתבעת לתובע, טענה הנתבעת כי מימצאי חקירה שערכה הנתבעת מעלים "חשד שארוע התאונה לא אירע כפי שנטען ו/או קיימת סבירות גבוהה שמדובר בארוע כי נהג בעת הארוע נהג שאינו מורשה עפ"י תנאי הפוליסה דבר המאיין את הכסוי הבטוחי לארוע התאונה". עוד נאמר במכתב הדחייה כי בדיקות שערכה הנתבעת העלו כי הנהגת בעת הארוע הנה גב' רונית עקיבא, בעוד הפוליסה מורשית לנהיגת נהגים הנקובים בשמם בפוליסה, שגב' עקיבא לא נמנית עליהם (הם התובע ואלפסי לירז).

בדו"ח החקירה נטען כי בשים לב לכך שהרכב חנה לפי הטענה לאורך מדרכה, כשחלקו השמאלי פונה אל הכביש, הנזקים שנגרמו לחלקו הימני קדמי של הרכב לא יכולים היו להגרם על ידי רכב צד ג' אשר נסע לאחור, אלא על ידי גורם אחר.

עוד נטען כי הודעה על התאונה נימסרה על ידי התובע לנתבעת רק ביום 16.11.21 בעוד שהארוע היתרחש לפי טענת התובע ביום 14.10.21, זאת בנגוד להוראות חוק חוזה הביטוח המטיל על המבוטח חובה לדיווח למבטח מייד עם קרות מקרה הביטוח.

בהערת אגב אציין כי בסוגיה זו עשויה להתעורר השאלה, האם בנסיבות בהן נהג שאינו מורשה לנהוג ברכב על פי הפוליסה החנה את הרכב שלא כדין ו/או באופן מסוכן ו/או באופן רשלני ו/או הגורם להסתברות גבוהה יותר להתרחשות תאונה, יש לייחס משמעות לזהות הנהג שהחנה את הרכב, לצורך בחינת תוקף הכסוי הבטוחי ותחולת החריג לפוליסה.

...

אם כן, משלא עלה בידי הנתבעת לסתור את עדותה של נהגת רכב התובע, אף לא בחקירה הנגדית, אני מקבלת את גרסתה לגבי התרחשות אירוע התאונה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענות ההגנה שהעלתה הנתבעת ומקבלת את התביעה.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 17,624 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 29.3.23 ועד היום.

תמצית טענות הצדדים בהודעתה לצד שלישי טענה הפניקס כי התאונה הנטענת התרחשה תוך שימוש ברכב בעסק של תיקון רכבי טאטוא, בסיומה של נסיעת מבחן, וכי נסיעת המבחן בוטחה על ידי כלל בפוליסת סחר ייעודית לנסיעות מבחן.

נסיבות התאונה והנסיעה אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים כי התובע נפגע בתום נסיעת מבחן שערך לרכב הטאטוא, בהיותו עובד במוסך תקוני רכבי טאטוא, שבבעלות מר זיבאי.

בפוליסה עצמה, אשר כותרתה "פוליסה לביטוח סחר – רכב חובה פוליסת "סחר" מסוג "שלט מבחן" לפי דרישות פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל – 1970)", מוגדר "מקרה הביטוח" כך: "תאונת דרכים שבה היה מעורב הרכב, בעת ששמש את המבוטח לאחת או יותר מהמטרות המבוטחות לפי תנאי הפוליסה, ושבה נגרם נזק גוף לנפגע..." "הרכב" מוגדר בפוליסה כלהלן: "כל רכב מנועי כהגדרתו בחוק הפיצויים שאינו רשום במשרד הרשוי על שם בעל הפוליסה...אשר נעשה בו שימוש על פי רישיון סחר, ובילבד שבעת השמוש בו נושא עליו הרכב לוחית זהוי מסוג 'שלט במבחן' שפרטיה בתעודת הביטוח" (עמ' 12 למוצגי כלל).

ככלל, בהתאם לפוליסות אלה מכוסים כלי הרכב המצויים בעסק כאשר מטרת הפוליסה היא לכסות את הנהג או בעל העסק המורשה לנהוג על פי הפוליסה, כדי לאפשר לו לנהוג באותם כלי רכב שבטיפולו, אשר אינם בבעלותו, ולכאורה אין לו ביטוח עליהם.

משאין מחלוקת, לפי הודאת התובע כאמור, כי במועד התאונה לא הוצבו על הרכב שלטי "במבחן", הרי שלא מולאו תנאי הפוליסה לצורך תחולת הפוליסה ומתן כסוי בטוחי (למסקנה דומה ראו גם ת.א. (נצ') 30218-11-20 סעיד בסול נ' מנורה מבטחים לביטוח בע"מ, (נבו 9.11.23), עמ' 14, ת.א. (נצ') 33026-09-16 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם 18.8.2017)).

...

משאין מחלוקת, לפי הודאת התובע כאמור, כי במועד התאונה לא הוצבו על הרכב שלטי "במבחן", הרי שלא מולאו תנאי הפוליסה לצורך תחולת הפוליסה ומתן כיסוי ביטוחי (למסקנה דומה ראו גם ת.א. (נצ') 30218-11-20 סעיד בסול נ' מנורה מבטחים לביטוח בע"מ, (נבו 9.11.23), עמ' 14, ת.א. (נצ') 33026-09-16 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם 18.8.2017)).

האם היה בכך כדי להשפיע על סיכון המבטחת-כלל? סבורני כי יש להשיב על שאלה זו בחיוב.

סוף דבר אשר על כן, לאור מסקנתי, כי לא קוימו תנאי הפוליסה ולפיכך, אין כיסוי ביטוחי לתאונה מושא התביעה בפוליסה שהוציאה כלל, ההודעה לצד השלישי שהגישה הפניקס כנגד כלל - נדחית.