תאונה בתנועת נוער עקב רשלנות העירייה

כפי שנפסק בע"א 7130/01, סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' יגאל תנעמי, פ"ד נח(1)1 [2003] (עמ' 19-20, פסקה 17): "האשם התורם מהוה הגנה למזיק לא מפני עצם האחריות בנזיקין גופה, אלא מפני החובה לפצות את הניזוק על מלוא ניזקו... בקביעת קיומו של אשם תורם יש תחילה לבחון אם בנסיבות העניין נהג הניזוק כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה (מבחן האדם הסביר), ואם נמצא שלשאלה זו יש להשיב בשלילה, כי אז תחולק האחריות לפגיעה על-פי מבחן האשמה המוסרית, דהיינו הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד". בהתאם לקביעת בית המשפט העליון בע"א 57/56 בנימין מורדקוביץ נ' מנחם מנחם, פ"ד יא: 602, 605 [1957], כך: " אומרים לו לתובע, כי היה בידיו להמנע מן התאונה אילו נקט אמצעים שאדם סביר היה נוקט באותן נסיבות והואיל ולא עשה כן, הרי הוא שותף לנזק; כלומר הנזק הוא תוצאה גם של משגהו שלו." בתצהיר עדותו של התובע אין כל היתייחסות לשאלה אם יכול היה התובע למנוע את התאונה.

בפסקי דין מהשנים האחרונות, במקרים בהם נפגע הולך רגל ממפגע בולט בדרך, נקבעו ערכים שונים של אשם תורם: בת"א (שלום חי') 18642-05-14, סוזן כהן נ' עריית קרית ים [16.06.2016], נקבע אשם תורם בשיעור של 25% במקרה של קשישה שקיצרה את דרכה דרך איזור גינון ונתקלה בצנור בולט; בת"א (שלום חי') 50374-11-13, ד.מ נ' אולמות המילניום בע"מ [20.03.2016], נקבע אשם תורם בשיעור של 30% לנפגעת שהחליקה במדריגות לולייניות, כאשר המפגע לא היה בולט אולם התובעת היתה יכולה להזהר יותר בלכתה; בת"א (שלום י-ם) 12824-05-11, מיכל קורנברג נ' עירית ירושלים [24.11.2015} יוחס לנפגעת אשר נתקלה בתא בזק שבלט מהמדרכה אשם תורם בשיעור של 40%; בת"א (שלום פ"ת) 3026-11-10, רחל פולת נ' יעל אלמור [08.03.2015], נדון מקרה שבו הוטלה אחריות על אדריכלית שתכננה מדרגות מסוכנות בבית מגורים, שם יוחס לנפגעת אשם תורם בשיעור 50% בשל רמת ידיעתה על השינוי במספר המדריגות; בת"א (שלום נצ') 35763-12-11, קוסי קווידר נ' עריית נצרת עילית [10.12.2014] נקבע אשם תורם בשיעור של 20% לנער בן 13, שנתקל בגדר קרועה, המהוה מפגע בולט לעין.

פרופ' אנגל קבע כי התובע נותר עם מיגבלה בתנועות שורש כף היד, הגבלה בתנועות האצבעות ופגיעה עצבית אשר בגינן נקבעו נכויות כדלקמן: 30% נכות בגין פגיעה עצבית, 20% נכות בשל פגיעה גידית, 5% נכות בגין הגבלה בתנועות שורש כף היד ו- 5% נכות בשל הצלקות שנותרו בידו השמאלית.

עזרה זו נועדה לסייע לתובע ולהקל עליו בעת מצוקה ולא לפטור את הפוגע מחובתו לפצות פיצוי מלא מי שניפגע בגין רשלנותו.

...

משלא נעשה הדבר, המסקנה המתבקשת היא שלא מדובר בהוצאות משמעותיות בסכום ניכר.

עם זאת, לנוכח אופי הפגיעה ומשך הטיפולים שניתנו לתובע, אני מקבלת את האפשרות שנדרשו הוצאות מסוימות לשם נסיעה לטיפולים, וכן להשתתפות (אגרה) בבדיקות, טיפולים ותרופות על פי חוק בריאות ממלכתי.

ריכוז סכומי הפיצויים סך הפיצוי המגיע לתובע : עזרת הזולת (עבר ועתיד) 140,000 ₪ הוצאות מיוחדות 15,000 ₪ כאב וסבל 200,000 ₪ סה"כ 355,000 ₪ בניכוי 30% אשם תורם 106,500 ₪ יתרה לתשלום 248,500 ₪ סוף דבר אני מחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובע פיצוי בסך כולל של 248,500 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 58,149 ₪ ואגרת בית משפט (בשערוך להיום) בסך 721 ₪.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 21573-05-14 ד.ס. נ' עירית חולון ואח' לפני כבוד השופט יובל גזית התובע: ד. ס. ע"י ב"כ עו"ד אלישע אטיאס הנתבעת: 3. פסגות הקרח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד עזרא האוזנר פסק דין

התובע יודע היטב להצביע על הגורם שהביא לתאונה, דהיינו הגעת המדריך במהירות לכיוונו וכפי שנטען בכתב התביעה אף בנגוד לכיוון התנועה, מה שהוביל לפגיעה בו ולאיבוד שיווי משקל.

בנסיבות אלה, די בכך על מנת לקבוע כי אין מקום לתחולת הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודה, החל רק בנסיבות בהן "לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק". לפיכך, דין טענת התובע להדחות, ונטל ההוכחה נותר עליו להוכיח כי התאונה ארעה עקב רשלנותה של הנתבעת.

ראה עוד: ע"א (ת"א) 2027/00 מרכז הספורט קנדה נ' גם חנה, [פורסם בנבו], 9.12.02,; ע"א (חי) 2791/04 ג'ומעה נ' מרכז קנדה לנוער תרבות וספורט בע"מ, [פורסם בנבו], 16.6.05; ת.א.(חי) 17495/01 יבגני בסין נ' מרכז קנדה, [פורסם בנבו], 23.11.04; ת.א. (פ"ת) 5005/00 אפלטוני חיים נ' המרכז לספורט תרבות ונופש מטולה, 6.12.04; ת.א. (חי) 13270/01 הרט טלי נ' מרכז קנדה בע"מ, [פורסם בנבו], 7.8.05; ת.א. (ת"א) 120534/00 זיתון עמוס נ' המרכז לנוער תרבות וספורט במטולה בע"מ, [פורסם בנבו], 20.9.04.

...

שוכנעתי כי הנתבעת אכן נקטה באמצעי זהירות סבירים על מנת להגן על מבקריה, ובהם התובע, ולהזהירם בשלל דרכים מפני הסכנות הטמונות בשימוש באתר, ובכלל זה התקנת שלטי אזהרה והוראות בטיחות, הפעלת מערכת כריזה, הצבת משגיחים על המשטח ועוד.

לפיכך, עם כל הצער על הפגיעה שנגרמה לתובע, אשר על קיומה אין חולק, ומאחר שלא הוכחו במקרה שלפניי נסיבות שיצרו סיכון בלתי סביר מעבר לסיכונים הצפויים הטמונים בעצם ההחלקה על הקרח, שהינה פעילות מסוכנת היוצרת מעצם טיבה סיכונים, ולאור העובדה שנפילתו לא נגרמה על ידי גורמים חיצוניים אחרים, הנני קובע כי נפילתו של התובע אינה מקימה אחריות על הנתבעת.

וכפי שהגדיר זאת השופט חשין בע"א 371/90 חמוד סובחי נ' רכבת ישראל פ"ד מז ב (3) 345, 349 (10.6.93), "אכן, סיכוני חיים ובריאות אורבים לפתחנו כל העת, ובהולכנו אל מקום פלוני לא נדע אם נגיע אליו. לכל נזק יש שם ברפואה, אך לא לכל נזק יש שם של אחראי במשפט. לא כל נזק שניתן לצפותו (באורח תיאורטי), המשפט מטיל בגינו אחריות נורמאטיבית (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח')". סוף דבר: אשר על כן אני דוחה את התביעה.

בעיניין שלבי כפי שצוטט בעיניין אמארה צוינו דברים אלו: "ולענייננו – אילו לא הייתה כל עילה בנזיקין נגד המעביד, והנזק נגרם רק מחמת היפר הוראות בחיקוקי הנוער כי אז היה חל הפטור שבפוליסה. כגון אילו נגרם הנזק רק מחמת עייפות הנער לאחר העסקתו בשעות אסורות על פי חיקוק הנוער (למשל, התובע היה נרדם על משמרתו מחמת עייפות זו ורק בגלל כך היה נגרם נזק), הייתה המגן יכולה לחסות בצל סעיף הפטור. מאידך גיסא, אילו לא עבר המעביד על שום הוראה מחיקוקי הנוער, והתאונה הייתה נגרמת מחמת רשלנות המעביד אין חולק שהביטוי היה חל. עכשיו שהתאונה נגרמה גם מהפר חיקוקי הנוער וגם מחמת רשלנות בנזיקין, אין שום סיבה לפרש שבגלל עבירה על חיקוק הנוער, תיפטר המגן גם בנזיקין שהיא עילה נפרדת ובלתי תלויה". ודוק: בכל המקרים שהובאו, דובר באותן נסיבות ובאותו נוסח ממש של הסייג.

מצד אחד חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט נושאת משקל של ממש ובית המשפט ייטה לאמצה; אך מן העבר השני בית המשפט הוא הפוסק האחרון גם בעניינים שבמומחיות ואין בחוות דעת מומחה, ובכלל זה מומחה מטעם בית המשפט, כדי להגביל את שיקול דעתו (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי, פסקה 4 (פורסם בנבו, 31.12.1988) (להלן: עניין ניימן); ע"א 5509/09 מסארוה נ' עיזבון המנוח אבראהים חסן מסארוה, פסקה 14 (פורסם בנבו, 23.2.2014); ע"א 402/85 מרקוביץ נ' עריית ראשון-לציון, פ"ד מא(1) 133, 139 (1987)).

המומחה צין כי ערך בדיקה של אפקט "טינודזיס" במסגרתה מתבצע יישור של שורש כף היד ותצפית על יכולת התנועה של האצבעות, וכי בדיקה זו נמצאה תקינה מה שמלמד שאין בעיה ביכולת התנועה של האצבע השלישית (עמ' 25 ש' 21-18).

...

סיכומם של דברים שלא שוכנעתי כי קביעותיו של המומחה שגויות או כי יש למנות מומחה נוסף או לקבוע אחרת בעניין הנכות הרפואית שלא כעמדתו של המומחה.

לאחר ששקלתי את השיקולים לכאן ולכאן, סבורני כי יש להעמיד את הנכות התפקודית ואת הגריעה מכושר ההשתכרות בהתאמה לנכות הרפואית.

לאחר שהוצבו את הנתונים הרלוונטיים, נעבור לחישוב הנזקים: נזק לא ממוני: בשים לב לפגיעתו של התובע, הטיפול הרפואי שקיבל, גילו, שיעור הנכות וימי האשפוז – אני קובע כי הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני עומד על סך של 60,000 ₪.

בית משפט השלום בירושלים ת"א 8571-03-16 פלוני נ' נירית ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט אלעד פרסקי תובע פלוני נתבעות 1. יישוב נירית 2. מנורה מבטחים ביטוח בע"מ מקבל תנועת הנוער בני המושבים התובע באמצעות ב"כ עוה"ד מאיה בן-לולו הנתבעות באמצעות ב"כ עוה"ד דני ברודי הצד השלישי באמצעות ב"כ עוה"ד רג'א השול פסק דין

ראו למשל: ת"א (י-ם) 730/94‏ בלויא נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון‏ בפסקה 28 (22.9.1999): "דומה שיקשה להשלים עם התוצאה לפיה כל עבירה שבוצעה על-ידי מסיג הגבול, תהא מידת חומרתה קלה ככל שתהיה, לרבות עבירה טכנית בלבד, ואפילו אין כל קשר בין העבירה לבין זכותו של המחזיק, שעליו באה החסינות להגן, תביא לשלילת זכות הנפגע לפצוי. כדי למנוע תוצאות קשות ובלתי סבירות כאלה נראה כי אין מנוס ממתן פרשנות מצמצמת לחסינות לפי סעיף זה." ראו עוד: ע"א 6686/13 הר ציון לוינסקי נ' רוזנברג (29.12.2013); ע"א (י-ם) 3197/09  עירית ירושלים נ' נשיא (2.9.2009).

הישוב התרשל בסגירת אתר הבניה מפני כניסת נערי הישוב והתובע ניכנס לאתר בניה ולאחר מכן טיפס על מכשיר מכני.

התנועה אינה אחראית לתאונה.

...

הכרעה עובדתית - לאחר שקילת הראיות שפורטו מסקנתי היא כי מסתברת יותר האפשרות שבחלק האחורי של האתר היה שער מאשר האפשרות שחלק זה היה סגור בצורה הרמטית.

אחריות התנועה אינני מקבל את טענת התנועה כי בהיות התובע מתנדב שאינו חבר, התנועה אינה אחראית כלפיו.

אינני מקבל עמדה זו. לאחר שהתובע עזב את המגרש, התנתק הוא מפעילות התנועה.

הודעת צד ג' שהגישו הנתבעות כנגד התנועה נדחית.

ד"ר ולן מצא בבדיקתו כי "כף רגל שמאל בסיבוב חצוני ביחס לכף רגל ימין". עוד נמצא כי בקרסול שמאל קיימת צלקת ניתוחית לא רגישה בפן הפנימי ולא מכערת ולכן אינה בגדר נכות, וכי "הגבלת טווחי תנועה וכוח גס בשרירי שוק שמאל תקין". על יסוד זה קבע המומחה לתובע נכות של 10% לפי פרט 48(3)(א) לתקנות מל"ל. נוכח הפער בין חוות הדעת מטעם הצדדים, מינה בית המשפט את האורתופד, ד"ר יחיאל אורן, כמומחה מטעם בית המשפט.

האם הרכיבה בתנאי השלג במועד התאונה עולה כדי התרשלות מצד הנתבעת? לטענת התובע, בשים לב לתנאי השלג באיזור, שהתאפיינו בריבוי שלוליות ובמסלול מחורץ, לא היה מקום לצאת לרכיבה על אופנוע השלג באותו מועד.

ככל שמדובר בסיכונים שהם טבעיים ורגילים לפעילות שבנידון, לא תקום בגינם אחריות (ראו למשל ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 126 (1982); ע"א 715/79 ****י נ' אורט ישראל, נתניה, פ"ד לה(2) 764, 773 (1981); ע"א (מחוזי נצ') 2176/02 חברת מרכז תרבות נוער וספורט בע"מ נ' אוטמזגין (2003); ת"א (חי') 12760/07 ג'נדר נ' המכללה לחינוך גופני ולספורט ע"ש זינמן (2.4.2012)).

לעניין זה ניתן להציג ראיות סטטיסטיות-כלליות, שאינן מתייחסות למקרה הקונקרטי או מספקות הוכחה אינדיבידואלית, ושעל בסיסן ניתן לקבוע כי לאור ניסיון החיים, במרבית המקרים נזק מהסוג שארע נגרם בשל התרשלות הנתבע (ע"א 1071/95 עיזבון המנוח אמין פואד אלעבד נאצר נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(4) 337, 363 (2006); ע"א 4152/03 חסונה נ' בית חולים ביקור חולים, פסקה 8 לפסק דינו של השופט ריבלין (3.2.2005)).

כמו בטיפול הרפואי, כך גם כשמדובר במתן הדרכה, על המדריך להציג בפני הגורם שנחשף לסיכון את מינעד הסיכונים הסבירים הקיים, לחדד בפניו את התרחישים השונים, וכן להזהירו ולהדריכו בדבר דרכי ההתמודדות (ראו ע"א 1068/05 עריית ירושלים נ' מימוני, פסקה 5 (14.12.2006)).

...

מכל מקום, איני נדרש להכריע בעניין זה במקרה דנן, משעה שכך או אחרת, כמפורט לעיל, דין התביעה להידחות.

סוף דבר   על יסוד כל האמור, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת שכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪, את עלות חוות דעת המומחה מטעמה ואת חלקה בחוות דעת מומחה בית המשפט, כנגד אסמכתאות, וכן את שכר עדי הנתבעת כפי שנפסק.