תאונה בתחנת אוטובוס תביעת נזיקין

מדובר בתביעה מעורבת שבה תביעת תיחלוף (שבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנידון.

· מן המרחק שנראה בתמונה בין מקום התאונה לבין מקום תחנת האוטובוס (ממנה התחיל האוטובוס בנסיעה עובר לתאונה) עולה, שסביר כי האוטובוס אכן היה כבר בתנועה בזמן שבו הפרטית החלה לפנות שמאלה לתוך נתיבו, שאחרת, לו מצב הדברים היה כפי הגרסה הבסיסית והראשונית של התובעות, הרי שאין כל סבירות בכך שנהג האוטובוס (נהג מקצועי) היה מתחיל לנסוע קדימה תוך היתעלמות מרכב פרטי שחוסם את נתיבו ואף ממשיך ומתנגש בו, משל היה שקוף.

...

שוכנעתי עפ"י מכלול הראיות, כי התאונה התרחשה בשל כך שנהגת הפרטית ביצעה פנייה בלתי זהירה שמאלה לכיוון מתחם החנייה שבמקום, תוך שחתכה וחסמה את נתיב נסיעה האוטובוס, שלא היה בעמידה בזמן הפנייה, אלא בתנועה קדימה ביציאה מתחנת האוטובוס.

סיכום התביעה נדחית.

מדובר בתביעה מעורבת שבה תביעת תיחלוף (שבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנידון.

גרסת התובעות באשר לנסיבות היתרחשות התאונה בסעיף 5 לכתב התביעה נרשם כך: "בתאריך 01/02/2016 או בסמוך לכך, בשד' בן גוריון רמת גן, הרכב הפוגע יצא מתוך תחנת אוטובוס באופן מסוכן וחסר זהירות ו/או הישתלב לדרך בחוסר תשומת לב ו/או לא נתן זכות קדימה ופגע ברכב הנפגע". גרסת הנתבעים באשר לנסיבות היתרחשות התאונה בסעיפים 3+2 בכתב ההגנה נרשם כך: "סעיף 5 לכתב התביעה מוכחש. הנתבעים יטענו כי האוטובוס היה בנסיעה ישרה ואיטית בנתיב הימני ורכב התובעים נסע מאחוריו בנתיב השמאלי. לפתע סטתה הפרטית ימינה וחדרה אל תוך נתיב נסיעת האוטובוס ופגעה עם המראה הימנית ועם הכנף הקדמית ימנית בפינה האחורית שמאלית של האוטובוס, שכאמור לעיל נסע מימין לרכב הפרטי לפניו". הראיות שהציגו הצדדים · כתבי הטענות, על נספחיהם.

...

לא שוכנעתי כי עלה בידי התובעות להטות את מאזן ההסתברויות לטובתן, כלומר התובעות לא הצליחו להוכיח כי גרסתן, העולה מן העובדות שהוכחו, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבעים [ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 9.5.11)].

סיכום התביעה נדחית.

התובעות ישלמו לנתבעים הוצאות משפט בסך 450 ₪ (כפי שכר עד ההגנה שנפסק) וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.

פתח דבר עסקינן בתביעת נזיקין על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק") שהגיש התובע לפצוי בגין נזק גוף, אשר נגרם לו, על פי הנטען, ביום 8.11.11 כרוכב אופניים בתאונת "פגע וברח". על פי הנטען, פרטי הרכב הפוגע וזהות הנהג, אשר המשיך בנסיעה, אינם ידועים לתובע ועל כן הוגשה תביעתו כנגד "קרנית" – קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "הנתבעת"), זאת מכוח הוראת סעיף 12(א)(1) לחוק.

ביום 27.11.11, כשלושה שבועות לאחר ארוע התאונה הנטענת, פנה התובע לתחנת המישטרה ומסר "הודעה על תאונת דרכים". על פי ההודעה אירעה התאונה ביום 8.11.11 בשעה 08:00 ב"שכונת גילה ירושלים", שעה שהתובע רכב על אופניו לכיוון תלפיות, "רכב ירוק פרייווט פגע בי באופניים הועפתי בכביש. כשקמתי מהכביש ראיתי את הרכב ממשיך בנסיעה ונעלם. שברתי את מרפק יד ימין ושתי הבירכיים השתפשפו בצורה חמורה. לא יכולתי לראות את מספר הרכב ולמרות שהיו הרבה אנשים בתחנת אוטובוס סמוכה, אף אחד לא רשם את המספר. אנשי התחנה רצו אלי לעזור לי. פוניתי לבית החולים על ידי רכב שהיה שם..." (נספח 2 לתצהיר התובע).

...

בחוות דעתו של השופט א. רובינשטיין, שהצטרף (יחד עם השופט י. דנציגר) לזו של המשנה לנשיאה, השופט ריבלין, כונה שילוב זה בכינוי "אובסובייקטיבי". יישומו המעשי מחייב בחינת הסבריו של הנפגע לגבי אי-ידיעתו, בסופו של דבר, את פרטי הנהג הפוגע.

נראה לי כי יש לבחון את התנהגות הנפגע ואת הסבריו במשקפיים מציאותיות ותוך מתן משקל ראוי למצוקה הסובייקטיבית שבגינה הוא לא השכיל או הצליח לברר את פרטיו של הנהג-הפוגע " (פסקה 15 - הדגשה לא במקור).

סוף דבר לאור מכלול הראיות, כמפורט לעיל, ובשים לב להלכה הנוהגת, לפיה יש להקפיד ולבחון בתשומת לב את גרסת התובע הטוען לפגיעה על ידי רכב עלום, סבורני כי התובע לא הרים את הנטל המוטל על כתפיו ברמה הנדרשת, כי נפגע בתאונת "פגע וברח" ומשכך, דין התביעה להידחות, וכך אני מורה.

בהמשך לאותה ישיבה הגישו הנתבעים התמונות הנ"ל ושני הצדדים הגישו התייחסותם הנ"ל. מדובר בתביעה מעורבת שבה תביעת תיחלוף (שבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א– 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנידון.

גרסת התובעים באשר לנסיבות היתרחשות התאונה בכתב התביעה נטען כי בזמן שפנה נהג הסיטרואן שמאלה לתוך הרחוב שבו ארעה התאונה, הגיחה המאזדה ממפרץ תחנת אוטובוס שבימין הרחוב, סטתה לנתיב הסיטרואן ופגעה בכל חלקה הימני של הסיטרואן.

...

מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת התובעים על פני גרסת הנתבעים, כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעים לקרות התאונה.

· שוכנעתי כי סביר שאם אכן ביקשה הסיטרואן לפנות ימינה לתוך מפרץ החנייה, מצופה היה שגם חזית הסיטרואן תיפגע או שגם החלק הקדמי ימני בסיטרואן ייפגע, מאחר שאלו החלקים הראשונים בסיטרואן שאמורים לבוא במגע בעת פניה ימינה לעבר המזדה.

סיכום התביעה מתקבלת במלואה.

בתשובה לשאלה אמר הנהג הנתבע, כי התאונה אירעה במקביל לתחנת האוטובוס, הנראית בנ/2, לפני הצומת.

מכיוון שבעניין אמיגה דובר בתביעה מתחום הנזיקין, היה על המזיק לשפות את הניזוק כך שיושב מצבו לקדמותו, כלומר למצבו לפני התאונה שבה ניזוקה המכונית.

...

בית משפט זה שותף, במלוא הכבוד, למסקנה זו. עוד מבקש בית המשפט לקבוע, ששוויה של מכונית שניזוקה יכול להמדד במצבו של שוק המכוניות המשומשות, אך לאו דווקא רק בכך.

לאור כל האמור לעיל, פוסק בית המשפט שעל הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכום של 9,689 ₪ (הנזקים ללא מע"מ; מדובר במונית).

כמו כן ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות משפט בסך 1,200 ₪.