תאונה בצומת ברמזור אדום עקב אירוע מוחי

בית משפט השלום ברמלה תא"מ 45889-07-17 קשר רנט א קאר בע"מ ואח' נ' בן מוחה ואח' תיק חצוני: בפני כבוד הרשמת הבכירה אביגיל פריי תובעת ונתבעת שכנגד קשר רנט א קאר בע"מ נתבעים ותובעות שכנגד תובעת שכנגד נתבע שכנגד 1.גולן בן מוחה 2.ישיר איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ הילה שושן שלום גילבוע פסק דין

כל אחד מן הצדדים טוען כי הרכב האחר הוא שחצה את הצומת באור אדום ולפיכך התאונה הנה באשמו של הנהג שכנגד.

בעדויות שנשמעו בדיון הסתבר כי הגל הירוק אליו מתייחסת חוות הדעת מופעל באמצעות גלאי מצומת חפץ חיים לכיוון צומת בני עייש, דהיינו מכיוון הנסיעה הנגדי לכיוון נסיעת רכב הרץ; כי במהירות נסיעה של 40 קמ"ש בה הוסע רכב הרץ בהתאם לעדויות הצדדים לא ניתן להגיע לצומת חפץ חיים מכיוון צומת בני עייש בסמיכות לזמן חילופי המופע ברמזור בהתאם לניתוח תוכנית הרמזורים; וכי נהג הרץ לא ראה את רכב ישיר עד ארוע התאונה עצמו ולפיכך הטענה כי רכב ישיר הגיע בנסיעה רציפה מהוה השערה בלבד.

...

פסק דינו של בית המשפט מושתת ונקבע על פי השאלה – האם הצליח התובע להוכיח תביעתו מעבר למאזן ההסתברויות, הרי שההחלטה שתינתן על ידי בית המשפט תהיה לצדו, ואולם באם לא הצליח התובע לעמוד בחובת ההוכחה שהוטלה עליו, הרי שתביעתו עתידה להידחות, ייתכן שהלכה למעשה גרסתו של התובע למערכת ההתרחשויות היא המתארת את המציאות בצורה האמיתית והקרובה ביותר, אך בעניין זה, כבולות ידיו של בית המשפט, ועליו להכריע בהסתמך על העובדות שהוכחו בפניו ולהתעלם מכל מה שלא הוכח, גם אם נטען בכתבי בי-הדין או בדיון.

אני קובעת שהעדות בעניין זה הינה בבחינת "עדות כבושה": זוהי עדות אשר עד או בעל דין "כבש" אותה בליבו אף שהיא בעלת קשר ורלוונטיות לדיון – והיה מקום להעלותה בשלב מוקדם - ולא גילה אותה אלא בשלב מאוחר.

למעלה מן הצורך אני מוצאת להעיר כי גם לו הייתי מקבלת את עדות הנתבעים כהוויתה עדיין אני סבורה כי לנהג ישיר אחריות לא מבוטלת לאירוע התאונה שכן על פי עדותו שלו ראה את רכב הרץ בנסיעה עוד בטרם נכנס לצומת ולא העיד כי הבחין בו כשהוא מאט או עוצר.

לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי לא התובעת ולא התובעים שכנגד הרימו את נטל הראיה להוכיח תביעתם ודין התביעות לדחייה הדדית.

התאונה אירעה ביום 5.01.12 שעה שרכב הנתבע ניכנס לצומת במופע רמזור אדום ופגע ברכב התובעת.

ברם, עדותו של בנו כי אביו אינו יכול להעיד כיום על התאונה נוכח האירועים המוחיים שעבר, מהימנה עלי.

...

ואולם בכך אין כדי להביא למסקנה כי לא ניתן להכריע בשאלה איזו מהגרסאות שמסרו הינה הנכונה.

מסקנה זו גם נתמכת מדברי ניסים במסגרת השיחה הראשונה.

יש גם לציין כי הנתבע חזר מגרסתו השקרית יממה בלבד לאחר שמסר אותה וגם בכך יש כדי להביא למסקנה כי אין תחולה לסעיף 25 לחוק (ראו: אליאס, בעמ' 999).

התוצאה היא כי התביעה כנגד הנתבעים מתקבלת וכן ההודעה לצד ג'.

לטענת התובע, בזמן שרכבו עמד לפני צומת לנוכח אור אדום ברמזור שבכיוון נסיעתו, לפתע רכב הנתבע שהיה לפניו, נסע לאחור ופגע בחלקו הקידמי של רכב התובע.

לטענתו, בזמן שרכבו הגיע לצומת ותוך שהוא מאט את מהירות נסיעתו עד כדי עצירה חש לפתע חבטה חזקה מאחור, ותוך כדי שהוא מנסה להיתאושש מעוצמת המכה חש חבטה נוספת ברכבו, והתברר לו כי רכב התובע פגע ברכבו מאחור כך שנהגת רכב התובע גרמה ברשלנותה לתאונה.

אבהיר כי אמנם, על יסוד חומר הרפואי אודות הנתבע שהוגש לתיק לא ניתן לקבוע כי ארוע לבבי או ארוע מוחי גרמו לנתבע לאבד את השליטה ברכבו, דבר שלו כיוון התובע והנהגת ברכבו.

...

לאחר שמיעת העדויות וטענות הצדדים ולאחר שעיינתי בכל החומר המונח לפניי, לא נותר לי אלא לדון ולהכריע בתובענה.

עם זאת, לאור עדותו הברורה והחדה של העד הניטרלי אני סבור כי הנתבע היה נתון במצב כלשהו שגרם לו להתנגש ברכב העד הניטרלי מאחור ולאחר מכן לנסוע לאחור ולהתנגש ברכב התובע.

סיכום הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים: 9.1.

הנתבע ישלם לתובע את שכר העד כפי שנפסק בדיון, על סך 300 ₪, וזאת תוך 30 יום.

בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט שלום בנתניה נכתב, בין היתר, כי התובע פגע ברכב הנוסף, שבוטח על ידי שירביט, תוך כדי נסיעה ברמזור אדום וכי כתוצאה מהעבירה ומהרשלנות של התובע נגרמו לרכב הנוסף נזקים כמפורט בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה של שירביט בסך של 43,300 ₪.

זה המקום לציין עוד כי בנוסף לתביעה שהגישה שירביט נגד התובע הוגשה כנגדו תביעה נוספת בבית המשפט לתביעות קטנות באשקלון (תיק 21916-05-11 בן שבת נ' סמדג'ה להלן - התביעה בבית המשפט באשקלון) על ידי הבעלים של הרכב הנוסף אשר תבע מן התובע תשלום של דמי ההישתתפות העצמית שבהם חויב לדבריו על ידי שרביט וכן תשלום פיצוי בשל "אובדן העדר תביעות". זאת מאחר ולטענת התובע (שם) התובע שלפנינו הוא האשם בהתרחשות התאונה בשל כניסתו לצומת באור אדום.

התובע הדגיש בהקשר זה כי באותה עת הוא סעד את אישתו אשר למרבה הצער עברה ארוע מוחי והייתה מאושפזת כחודשיים בבית חולים לצורך שקום (בחודש מאי 2012).

...

כמו כן אנו קובעים כי הניכוי משכר התובע של דמי ההשתתפות העצמית אינו עולה בקנה אחד עם הוראות חוק הגנת השכר התשי"ח 1958.

מנגד סבורים אנו כי גם התובע שקט על שמריו ואף התרשל בטיפול בעניינו וזאת, למרות "הנסיבות המקלות" שניתן לזקוף לזכותו עקב מחלת אשתו בחודש מאי 2011.

לאור האמור אנו קובעים אפוא כי על הנתבעת לשלם לתובע תוך 30 יום מן המועד שבו יומצא לה פסק דין זה סך של 14,000 ₪ בנסיבות העניין ועל רקע האמור לעיל אין צו להוצאות.

אין מחלוקת בין הצדדים לכך שרכב התובעת חצה הצומת ברמזור ירוק ואילו רכב הנתבעים חצה הצומת ברמזור אדום.

במהלך הדיון אישר הנתבע שבדיעבד הבין שחצה את הצומת באור אדום וכתוצאה מכך נגרמה התאונה.

הנתבע הפעיל שיקול דעת עצמאי בכך שזמן קצר לאחר הארוע המוחי הקודם שם עצמו בכסא הנהג ברכבו וזאת ללא כל בדיקה האם הנו כשיר לעשות כן. לראיה שבהתאם לעדותו של הנתבע, לאחר הארוע המוחי שארע בעת קרות התאונה נשוא התובענה דנא נשללה כשירותו של הנתבע מלנהוג ולדבריו עתה כשיר הוא לנהוג.

...

לאור האמור לעיל, הנני דוחה בזאת את טענת הנתבעים שהאירוע המוחי ממנו סבל הנתבע עובר לתאונה מהווה "גורם זר מתערב" שיש בו בכדי ניתוק קשר סיבתי.

לסיכומו של דבר הנני מקבל את תביעתה של התובעת בחלקה והנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 14,250 ₪.

איני מקבל את תביעתה של התובעת בראשי הנזק של השכרת רכב חליפי, הוצאות גרירה, הפסד ימי עבודה ועוגמת נפש כאשר אלו לא הוכחו על ידי התובעת.

כמו כן, הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בהוצאות התובעת בסך של 400 ₪.