תאונה בעת חיבור כבל גרירה

לכתב הגנתן צורפה חוות דעת מומחה לשיחזור וחקר תאונות דרכים, מר משה הירש (להלן – "המומחה"), שלפיה הנזקים שראה השמאי בהסתברות גבוהה לא יכולים היו להגרם כתוצאה מהורדת הרכב מכננת הגרר.

הסברו של פואד כי אין אפשרות להוריד רכב מן הגרר ללא נוכחות אדם השולט בהגה ובבלם היד (בזמן שנהג הגרר שולט בכבל המחובר לרכב) הוא הסבר הגיוני וסביר.

...

אציין כי, בנסיבות העניין, לא מצאתי קושי בכך שהמומחה לא בדק את הרכב אלא כתב את חוות דעתו בהסתמך על חוות דעת השמאי ונתונים אחרים שהוצגו לו. בסופו של עניין חיווה המומחה את דעתו המקצועית, בהסתמך על ניסיונו והכשרתו, על עובדות המקרה והגיע למסקנה שהגיע.

על כל האמור לעיל יש להוסיף כי מצבו של הרכב טרם הוזמן הגרר יכול בהחלט להצביע על מקור אפשרי אחר לנזק שנגרם לגחונו.

מכל האמור לעיל עולה כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להראות כי הנזק שהיה ברכבו נגרם באמצעות פעולה רשלנית של פואד, ומכאן שדין התביעה להידחות.

מונחת בפני תביעה בסר דין מהיר לתשלום סכום של 11,322 ₪, שעניינה בתאונה שארעה ביום 4.11.15 בעת שרכב הנתבעים, מסוג גרר (להלן: "הגרר") הגיע למקום התאונה על מנת ליגרור את רכב התובעת ובעת הגרירה אונה לו נזק (להלן: "התאונה").

לצורך הגרירה חיבר נהג הגרר את כבל הכננת לוו הגרירה המצוי ברכב התובע ובשל ליקוי של וו הגרירה ו/או בשל פגם בייצור או בליא של וו הגרירה , נישבר הוו, דבר אשר גרם לניתוק הרכב מכבל הכננת ולניתוקו מן הגרירה.

...

ג. נראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה.

אני סבורה שבמקרה דנן התנאים השני והשלישי לא הוכחו על ידי התובע.

אני משכנעת שבמקרה דנן לא עלה בידי התובעת להוכיח שהנזק אירע עקב התרשלות הנתבעים ולכן אני מורה על דחיית התביעה, תוך חיוב התובע בהוצאות הנתבעים בסך של 1,500 ₪, וכן שכר עדים כפי שנפסק במהלך הדיון.

התובע טען כי התאונה אירעה עת התנתק כבל ה- SPT, המחובר למכונת הקדוח ופגע בו. לטענתו מכונת הקדוח הוצבה על גבי זחל שכלל אינו מורשה לנוע בכוחות עצמו על גבי כבישים והוא מוזז בעצמו על ידי גרר ומכאן כי לא מדובר בכלי תחבורתי ככוונת החוק.

...

" לאור עמדת הפסיקה אני סבורה כי לא יהיה משום המועיל בעיכוב ההליך ונכון יהיה להתחיל בשמיעת ראיות באשר לסיווג התאונה.

לכן, לאחר התלבטות אני סבורה שלא מתמלאות הדרישות על פי הפסיקה לעיכוב הדיון בתובענה במקרה זה. כך או כך נדרש לקיים דיון בשאלת סיווגה של התאונה ומכאן שאין מדובר בניהול סרק ובזבוז זמן שיפוטי.

על כן, ראיתי לקבל את בקשת התובע ואני מורה על פיצול הדיון והגשת ראיות רק בשאלה האם מדובר בתאונת דרכים בהתאם לחוק אם לאו, כדלקמן: התובע יגיש עדויותיו הראשיות בתצהירים עד ליום 21.1.21 ויעביר העתק ליתרת הצדדים.

טוענת המערערת בעמ' 7 לעיקרי הטיעון מטעמה, כי עצם החיבור בין שני הרכבים באמצעות כבל הגרירה עובר לתאונה עונה על דרישת המגע ולכן יש לראות את הרכב הכבד (משאית הגרר) כמעורב בתאונה, ואולם אין בידינו לקבל טענה זו. לדעתנו, יש לראות את הוראת סעיף 2 (א) של הצוו (כמצוטט לעיל), כקשורה בטבורה לסעיף 3 (ב) של חוק הפלת"ד: ".... רואים כלי רכב כמעורב בתאונת דרכים אם בעת התאונה היה מגע בינו לבין כלי רכב אחר או בינו לבין הנפגע" בצדק הסתמך בית משפט קמא בענין זה על האמור בע"א 1675/06 אררט בע"מ נגד מנורה בע"מ, מיום 31.10.02: "הוראת סעיף 3 לחוק בוחנת את "המעורבות" בתאונה במשקפי "המגע" אלא שבכך אין כדי לייתר את דרישת הקשר הסיבתי.

...

משהמסקנה אליה הגיע בית משפט קמא הינה שמשאית הגרר לא היתה מעורבת בתאונה ממילא גם אין תחולה להוראת סעיף 2 (א) של הצו.

התוצאה מכל האמור לעיל היא שאין להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, ולפיכך אנו דוחים את הערעור.

אנו מחייבים את המערערת לשלם למשיבה שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק דיננו, שאם לא כן ישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

עיון בראיות מעלה כי התובעת ו/או המבוטח, לא ידעו בעת היתרחשות התאונה מה הביא להידרדרות הנגרר מהגרר, ואף לא הייתה להם כל יכולת לדעת זאת.

בתוך כך אמר כי במהלך ההתדרדרות לא היה הנגרר מחובר לכננת וכי גם לאחר התאונה לא ראה כבל המחבר בין רכבו ובין הכננת.

...

בתוך כך צריכה המסקנה להיתחשב, בין היתר, בשכל הבריא ובניסיון החיים הכללי.

מאליו יובן כי בהתאם נדחות טענותיו של ב"כ הנתבע להעדר יריבות והעדר עילה.

כאן המקום להדגיש כי היות שהנתבעת אינה בבחינת אישיות משפטית, הרי שברי כי החיובים המפורטים להלן יחולו על הנתבע, מכח היותו בעליו של העסק "גרר בני סלים עבד אל חלים". הנה כי כן, הנתבע ישלם לתובעת סך של 11,946₪, אשר ישא הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.