המדינה לא עמדה בחובת הזהירות שלה, לא הקפידה על הנהלים, לא סיפקה לדיירים "הסכם קבלן" הכולל הוראות בטיחות לקבלן וחובה לערוך ביטוח מתאים, ולא הדריכה את הדיירים ביחס לכל סיכון אפשרי במהלך העבודות.
טענת התובעים שהפסקת הבניה הייתה מאלצת את הדיירים להגיש בקשת להיתר, ואז הייתה סבירות רבה כי הוועדה הייתה מחייבת לצרף הצהרת מהנדס בדבר מצב תשתיות הבניין לרבות בהיבט הבטיחותי – מהוה שרשרת הנחות שלא הוכחו, ולפיכך מופרכת.
כל העדים שהתייחסו לזכוכית תיארו אותה כזכוכית משוריינת עם חוטי ברזל בפנים, זכוכית מרושתת הנחזית להיות תקינה (ראו "סיכום תיק החקירה" מתיק המישטרה, מיום 26.9.04; עדותו של רפי סממה, פרו' מיום 31.12.14, עמ' 420, שו' 17-16; עדותו של מאיר בלולו, שם, עמ' 521; עדותו של כפיר בלילטי, פרו' מיום 30.12.14 עמ' 228, שו' 1; עדותו של מתן כהן, שם, עמ' 238, שו' 13-9; עדותו של אושרי בן חמו, עמ' 265, שו' 5-1; עמ' 269, שו' 7-2).
בע"א 600/86 עמיר נ' קונפינו, פ"ד מו(3) 233, 247, 317 (1992) הבהיר בית המשפט העליון את החשיבות של מנהל העבודה, ופסק כי קבלן ראשי שלא מינה מנהל עבודה נושא באחריות ישירה לתאונה שקרתה גם בשל מחדל זה.
בחוזה ההיתקשרות עם הדיירים מיום 2.9.03 הוסכם, כי שירותי הקבלן "יבוצעו באחריות וברמה מקצועית נאותה ובהתאם לנוהלי עבודה הקיימים במשרד הבינוי והשיקום (כך במקור – א' פ') ועל פי כל דין". בכתב יד הוסף: "וכן לפי הוראות המפקח מיכאל ורשוב". בחוזה אין סעיף בנושא אחריות הקבלן על נזקים, אולם עליו לבצע את העבודה "באחריות" ו"במקצועיות", על פי נוהלי העבודה, הוראות המפקח ובהתאם לכל דין.
בפסק הדין בעיניין ועקנין, נידרש בית המשפט לשאלת רשלנותו התורמת של תובע-קטין וכך קבע:
"האם נער רגיל בגילו של המערער היה נזהר יותר ממנו? נראה לי, כי התשובה על כך היא בחיוב. יש לידרוש מנער בן 15, בעל תבונה וידע רגילים, לחוש בסכנה, הטמונה בקפיצת ראש למים רדודים, תוך הקדמת ריצה לקפיצה. עם זאת, בחלוקת האשם בין הניזוק לבין המזיקים, עיקר האשם רובץ על האחרונים. נראה לי, על-כן, כי יש לייחס למערער אשם תורם בשיעור של 33%".
(ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 151-150 (1993)).
פסיקה נוספת של בתי המשפט (בתיקים שאינם נדונים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים) מצביעה על כך שרף הפצוי בגין כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים (שניהם יחדיו) לאנשים צעירים שמצאו את מותם בשל מעשה רשלנות הוא לערך מיליון₪ (ת"א (שלום ראשל"צ) 3350/07 עזבון המנוחה לריסה לינדבור ז"ל נ' בית החולים לניאדו, (31.8.2010); ת"א (מחוזי ירושלים) 1289/98 עזבון המנוחה טלי ויס ז"ל נ' חמל (1.10.2002); ת"א (מחוזי נצרת) 2542/04 עזבון המנוחה יוליה יאנקולין ז"ל נ' חוף התכלת (3.3.2010); ת"א (מחוזי ירושלים) 1247/98 עזבון המנוחה חן יצחק נ' טביב (15.2.2007).
...
סוף דבר
לאור כל האמור אני מחייב את הנתבעים 1 (המדינה), 4 - 5 (הקבלן), 6 - 81 ופרזות (הדיירים, ביחס לפי חלקו של כל אחד מהם ברכוש המשותף), ביחד ולחוד, לפצות את התובעים בסך כולל של 2,202,638 ₪.
התביעה נגד הנתבעות 2 – 3 נדחית.
כל הודעות צד ג' שנשלחו נדחות אף הן.
ברי, כי המבטחות של מי מהנתבעים יישאו בחלקו של כל נתבע עד לגובה פוליסת הביטוח שבידו.
