תאונה במתכוון עפ"י חוק הפלת"ד

נתבעת 1, "קרנית – הקרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים", הנה קרן סטאטוטורית לפצוי נפגעי תאונות דרכים, אשר הוקמה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית").

ברע"א 1117/09 קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נגד יעקב בלבן, קיבל ביהמ"ש העליון את ערעור קרנית על החלטת ביהמ"ש המחוזי ת"א, וקבע כי יש תחולה לחזקה הממעטת שבסעיף 1 לחוק הפלת"ד, לאחר שהגיע למסקנה כי מדובר בתאונה מכוונת.

...

לכך יש להוסיף ולציין כי לא נטען וכל שכן לא הוכח כי נהג הטנדר עשה ניסיון לבלום את הטנדר שעה שעלה על גופו של התובע, נתון המחזק אף הוא את המסקנה כי נהג הטנדר התכוון בנסיבות העניין ובאופן התנהלותו זו לפגוע בתובע, ולו על מנת למלט את עצמו ואת חמזה מזירת האירוע.

סוף דבר : מכל האמור לעיל אני קובע כי מדובר באירוע מכוון ולכן לאור החזקה הממעטת בסעיף 1 לחוק הפלת"ד לא מדובר ב"תאונת דרכים" ולכן דין התביעה להידחות.

כתוצאה נגזרת מכך הודעת צד ג ' נדחית.

וכך נקבע בסעיף 22 לפס"ד בעיניין פלונית: "אין למצוא הוראה דומה בחוק הפלת"ד. ס' 7 לחוק הפלת"ד קובע שורה של מקרים בהם הנפגע אינו זכאי לפצוי על פי החוק. מדובר במי שגרם לתאונה במתכוון, במי שנהג ברכב ללא רשות בעליו, במי שנהג ללא רשיון נהיגה או ללא ביטוח, וכיוצא בזה, אלא ששלילת זכאות בגין היתחזות, אינה נמנית על המקרים הללו. יצוין כי בפרשת בג"ץ 6215/12 ורדה באסטאקאר נ' שר האוצר (פורסם בנבו, 16.06.2015), הותיר בית המשפט העליון בצריך עיון את שאלת תחולתו של ס' 25 לחוזה חוזה הביטוח על תביעות לפי חוק הפלת"ד, אך הזהיר מפני החלה גורפת של הסדרים מחוק חוזה הביטוח על פוליסות של ביטוח חובה: "מנגד, ניתן לטעון כי התכלית הסוציאלית של מערך החקיקה המיוחד החל על נפגעי תאונות דרכים, עומדת בסתירה לתכלית העונשית-ההרתעתית שבבסיס סעיף 25 לחוק. אותיר את שאלת תחולת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח בצריך עיון, מאחר שאינו נושא העתירה שבפנינו. מצאתי לנכון להזכיר סוגיה זו, על מנת להדגים את הבעייתיות בהחלה גורפת של הסדרים מחוק חוזה הביטוח על פוליסת החובה באמצעות הצנור של סעיף 40 או 73 לחוק חוזה הביטוח."; ובסעיף 23 לפסק הדין באותו עניין, נקבע: "נוכח אופיו הסוצאלי של חוק הפלת"ד, דעתי היא שאין מקום לקרוא לתוכו בדרך של חקיקה שיפוטית, שלילת זכאות לפיצויים ממי שניפגע בתאונת דרכים באמצעות החלה של ס' 25 לחוק חוזה הביטוח"; בסעיף 24 לפסק הדין בעיניין פלונית, סוקר בית המשפט את מעמדו של ס' 25 לחוק חוזה ביטוח ביחס לחוק הפלת"ד, וקובע כדלקמן: "גם כב' השופט א' ריבלין, בספרו "תאונות הדרכים, תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים" (מהדורה רביעית, 2011) ע' 22, סבור כי ס' 25 לחוק חוזה הביטוח אינו חל על תביעות לפי חוק הפלת"ד: 'אירועים- שלגביהם חלות הוראות פקודת ביטוח רכב מנועי הקובעות, כאמור, כי תנאים מסוימים המחריגים את הכסוי הבטוחי הם חסרי תוקף כלפי צד שלישי- אין לגביהם תחולה להוראות חוק חוזה הביטוח התשמ"א- 1981.

...

יצויין שבתצהיר עדותה של התובעת, נתבקש פיצוי בראש נזק זה באופן כללי, ללא פירוט; לא הובאו ראיות או עדויות באשר לעזרה כאמור, היקפה ותוכנה; ממילא, לאור שיעורה הנמוך של הנכות האורתופדית, והעובדה שהנכות בתחום הפה ולסת קשורה במגבלה בפתיחת הפה, ומבלי להקל ראש בסבלה של התובעת גם בשל כך – אין בידי לקבל את דרישתה לפיצוי בראש הנזק של עזרת הזולת.

לפיכך – התביעה בראש נזק זה נדחית.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת בגין תאונת הדרכים מיום 3/9/2010 מושא התביעה, פיצוי בסך של 83,641 ₪.

תמצית ההכרעה לאחר עיון בכתבי בית דין על נספחיהם, המוצגים והמסמכים שהוגשו, שמיעת העדים מטעם הצדדים ועיון בסיכומי ב"כ הצדדים - אקבע כי לא עלה בידי התובע לעמוד ברף הדרוש ולשכנע שגירסתו לאירועים הנטענים יש בה כדי לבסס טענתו ל"תאונת דרכים" המזכה בפצוי על פי חוק הפלת"ד. מנגד, עלה בידי קרנית להוכיח במאזן ההסתברויות, ברף הדרוש וביישום הנידרש, כי יש תחולה במקרה זה לחזקה הממעטת לתחולת חוק הפלת"ד שעניינה תאונה במתכוון, ולפיכך דין תביעת התובע, כפי שהוגשה ולא תוקנה עד תום ההליך - להדחות.

...

בשים לב למהימנות הנמוכה שמצאתי לייחס לצד ג', ולנתון כי שוכנעתי שרכבו היה מעורב באירוע התאונה בניגוד לנטען על ידו בכתב ההגנה - הרי שלא יהיה צו להוצאות בהודעת צד ג'.

תביעת המל"ל בתיק 15632-04-18- נדחית.

עם דחיית התביעה בתיק 25227-01-17 נדחית מאליה גם הודעת צד ג' שהוגשה על ידי קרנית.

לטענת הנתבעת מדובר בתאונה "במתכוון" שאינה מזכה בפצוי לפי חוק הפלת"ד; על הנזק משום שהתובע, שניפצע כשהיה כבן 68 ומומחה העריך כי נותרה לו נכות בשיעור 6%, דורש פיצוי של לא פחות מ-1,335,819 ₪.

...

משנדחה ערעורו ביקש התובע לחקור את המומחה.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 58,982 ₪ בתוספת שכ"ט כדין והאגרה ששולמה.

בפני תביעת נזיקין עפ"י חוק הפלת"ד. התובע, יליד 1968, טוען שניפגע ביום 2.5.2018 מרכבו של צד ג' 2 בעת שנתבע 1 נהג ברכב ללא ביטוחים.

דיון והכרעה החזקה הממעטת, אשר בהגדרת "תאונת דרכים" בסעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975, קובעת, כי: "ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השמוש ברכב המנועי". החזקה הממעטת באה להציב "מבחן תחבורתי" בהגדרת תאונת דרכים.

למעלה מן הצורך אוסיף גם נקודת מבט של מדיניות שיפוטית ראויה: הפסיקה ראתה בחוק הפלת"ד מעין "חוק סוצאלי" הבא להיטיב עם נפגעי תאונות דרכים (במיוחד בכל הקשור להעדר צורך בהוכחת אשמה או רשלנות מצד ה"פוגע") ו"לפזר את הנזק" בכלל הציבור.

...

בסעיף 6 בפסק הדין בענין בלבן נקבע: " .. רצונו של הגנב להפיל את המשיב 1 כרוך בקיומו של רצון לפגוע בו באופן שאינו ניתן להפרדה. לאור מטרת החזקה הממעטת נשוא הדיון – הוצאת התאונה המכוונת מגדרו של חוק הפיצויים – ברי כי רצון להפיל אדם התלוי מבחוץ על רכב נוסע שקול לרצון לפגוע באותו אדם. המניע הסופי שעמד מאחורי התנהגותו של הגנב היה אמנם הימלטות עם הרכב, אך בסופו של דבר רצה הגנב לפגוע במשיב 1, ולו כאמצעי לקידום ההימלטות." ברע"א 6954/11 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' עזבון המנוחה זינו טל ז"ל (01.02.12) נקבע כי העובדה שהנהג הורשע בהליך פלילי אינה פוטרת מלבחון האם התאונה אירעה במתכוון בהתאם לפרשנות סעיף 1 לפלת"ד. בהמשך פסק הדין נראה כי בית המשפט המחוזי הבדיל בין ניסיון הפגיעה הראשון שבו הוכחה כוונה לפגיעה בלוי ובסינדר ע"י הטרקטורון של שיבלי לבין המשך האירוע ובו לא הוכחה כוונה לפגיעה בקהל או במנוחה אלא רק אדישות – דבר אשר הוביל לקביעה כי מדובר בתאונת דרכים ולא חלה החזקה הממעטת.

סבורני שבמצבים כמו הנדון בפניי אין כל מקום "למתוח" את חבל הגדרת "תאונת הדרכים" שבחוק מעבר להגיון הבריא (common sense).

התביעה נגד נתבעת 2 נדחית.

התובע ישלם לנתבעת 2 סך של 18,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. התביעה תודיע עמדתה בדבר המשך ההליכים בתיק נגד נתבע 1 על פי פקודת הנזיקין ועל הגשת חוות דעת מומחה מטעמה בתוך 15 ימים.