הדיון בשאלת החבות
בהתאם להחלטת בית המשפט הגישה התובעת תצהיר נסיבות, בו תארה את התאונה באופן דומה למתואר בכתב התביעה (סעיפים 5-3 לתצהיר), ובסעיף 6 הוסיפה כך:
"דלת הרכב כבדה ובשל החניה בשיפוע הדלת כל הזמן נטרקת. בזמן שחגרתי את הילד החזקתי את דלת הרכב בגופי, ברגע שסיימתי לחגור את הילד והרחקתי את גופי מהדלת, ובעודי מושכת את ידי החוצה, הדלת נטרקה על כף ידי השמאלית ותפסה לי את האצבעות."
ביום 19.6.2023 עמדה התובעת לחקירה על תצהירה.
לשיטתה, המדובר בפעולה שכל אדם סביר שיישאל לגביה יראה אותה כחלק מ"הכניסה" לרכב של מי שמתעתד לנסוע ברכב וכחלק מכניסתו שלו לרכב, כהגדרה הפשוטה והיומיומית של "תאונת דרכים".
בדומה סבר כב' השופט דאוד מאזן בת"א (קריות) 41081-04-12 דוד יעיש לוגסי נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ [20.4.2014], כי סיוע לנכה בכניסה לרכב על ידי מי שנוסע אף הוא ברכב, לרבות פעולת קיפול כיסאות כחלק מהליך כניסת הנכה לרכב, מתוך כוונה להמשיך בנסיעה, ניכנס לגדר "שימוש" ברכב ואינו בבחינת פעולת לוואי.
...
ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו, כי דין גרסתה של התובעת לאירוע התאונה להידחות, בהיותה עדות יחידה של בעל דין, ללא ראיות מסייעות כלשהן.
מכל האמור לעיל אני מקבלת את גרסתה של התובעת לאירוע התאונה וקובעת כי זו אירעה בעת התרחקותה של התובעת מהרכב, לאחר חגירת בנה לכסא הבטיחות, כאשר דלת הרכב נסגרה על כף ידה השמאלית שהונחה על מסגרת הדלת, כשבכוונתה היה להגיע אל מושב הנהג לצורך נסיעה.
סיכומו של דבר: סבורתני כי יש לקבוע, כי הכנסת תינוק למושב הרכב וחגירתו בכסא בטיחות הינן חלק אינטגרלי מכניסתו של הנהג עצמו לרכב לקראת נסיעה; אין באפשרותו להתחיל בנסיעה בטרם ישלים פעולות אלו.
אשר על כן, אני קובעת כי האירוע בו נפגעה התובעת הינו "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק, וכי הנתבעת חבה בפיצוי התובעת מכוחו.
