רקע
בתאריך 11.5.18 , בחניון מיתחם הקניות "מול החוף" בחדרה, אירעה תאונת דרכים בין רכבה של התובעת מסוג טויוטה מ.ר. 61-267-10 (להלן: "רכב התובעת"), לבין רכבו של הנתבע מסוג קיה מ.ר. 63-991-33 (להלן: "רכב הנתבע").
גרסת התובעת וראיותיה
בעדותה בפני הדגימה התובעת את שהתרחש באמצעות מכוניות צעצוע, וסיפרה: "... עמדתי עם הרכב לאורך שורה של מכוניות חונות, המתנתי עד שמישהו יפנה את החניה, עמדתי בצד במאונך. הייתי עם שתי ילדות קטנות שלי באוטו, התעסקתי איתן אחורה, הן פתחו חגורות ואני הסתובבתי אליהן, ופתאום הרגשנו בום חזק ברכב בצד השמאלי שלו כי בצד הימני שלו היו כלי הרכב החונים ואז יצאתי וראיתי שהוא פגע ברכב שלי. הוא בא מאחוריי... כשאני עמדתי משמאל לרכבים החונים והנתבע הגיע לתוך מיגרש החניה שבו עמדתי, פנה ימינה מהכביש הראשי ימינה לכווני ואז פגע בחלק השמאלי של הרכב שלי. הוא עצר, יצאה מהרכב בחורה שצרחה עלי, היא אמרה לי שאני אשמה כי נסעתי רברס ולא נסעתי... ואז גם הוא יצא והטמבון האחורי של הרכב שלי נפל, החלק השמאלי האחורי נפל לגמרי, הוא היה מודבק ולא היה חדש, הרכב היה ישן, המכה הפילה אותו לגמרי...". לשאלתי באיזה מצב עמד רכבה במקום באותה עת, השיבה התובעת: "... הרכב היה מונע על פרקינג. לא הייתי ברברס...".
התובעת הוסיפה וטענה כי הנתבע לא מסר לה את פרטי פוליסת הביטוח שלו וגם בהמשך לא יצר עימה קשר למרות שהבטיח שיעשה זאת, וכן כי אביו שוחח עימה, בקש שלא תפעיל את פוליסת הביטוח שלה והתחייב לתקן את הנזק שניגרם לרכבה על חשבונו אך בסופו של דבר לא עשה כן.
לתמיכת גירסתה צירפה התובעת לכתב התביעה את תיכתובות הוטסאפ שהוחלפו בינה לבין הנתבע, את טופס הודעתה לחברת הביטוח, ואת הצעת המחיר לתיקון הנזק שניגרם לרכבה בסך של 3,514 ₪, ובמהלך הדיון בבית המשפט השמיעה שיחה מוקלטת שהתקיימה בינה לבין אביו של הנתבע, בה נשמע הלה מבקש מממנה לשלוח לו את צלום מיסמכי הביטוח שלה, טוען ש"לא היה לו זמן לסדר את זה עד עכשיו" ובסופה של השיחה אומר לה: "את תמסרי את הגרסה שלך והוא את שלו ויחליטו".
גרסת הנתבע וראיותיו
בכתב הגנתו טען הנתבע כי מיד לאחר שפנה ימינה אל איזור החניה שבו אירעה התאונה, הוא הבחין ברכב התובעת שהיה במצב של נסיעה לאחור ולכן צפר על מנת להסב את תשומת לבה של התובעת להמצאותו שם, אלא שהיא המשיכה בנסיעה לאחור והתנגשה בכנף הימנית אחורית של רכבו, חרף סטייתו שמאלה.
...
גרסת התובעת וראיותיה
בעדותה בפני הדגימה התובעת את שהתרחש באמצעות מכוניות צעצוע, וסיפרה: "... עמדתי עם הרכב לאורך שורה של מכוניות חונות, המתנתי עד שמישהו יפנה את החניה, עמדתי בצד במאונך. הייתי עם שתי ילדות קטנות שלי באוטו, התעסקתי איתן אחורה, הן פתחו חגורות ואני הסתובבתי אליהן, ופתאום הרגשנו בום חזק ברכב בצד השמאלי שלו כי בצד הימני שלו היו כלי הרכב החונים ואז יצאתי וראיתי שהוא פגע ברכב שלי. הוא בא מאחוריי... כשאני עמדתי משמאל לרכבים החונים והנתבע הגיע לתוך מגרש החניה שבו עמדתי, פנה ימינה מהכביש הראשי ימינה לכיווני ואז פגע בחלק השמאלי של הרכב שלי. הוא עצר, יצאה מהרכב בחורה שצרחה עלי, היא אמרה לי שאני אשמה כי נסעתי רברס ולא נסעתי... ואז גם הוא יצא והטמבון האחורי של הרכב שלי נפל, החלק השמאלי האחורי נפל לגמרי, הוא היה מודבק ולא היה חדש, הרכב היה ישן, המכה הפילה אותו לגמרי...". לשאלתי באיזה מצב עמד רכבה במקום באותה עת, השיבה התובעת: "... הרכב היה מונע על פרקינג. לא הייתי ברברס...".
התובעת הוסיפה וטענה כי הנתבע לא מסר לה את פרטי פוליסת הביטוח שלו וגם בהמשך לא יצר עמה קשר למרות שהבטיח שיעשה זאת, וכן כי אביו שוחח עמה, בקש שלא תפעיל את פוליסת הביטוח שלה והתחייב לתקן את הנזק שנגרם לרכבה על חשבונו אך בסופו של דבר לא עשה כן.
לתמיכת גרסתה צרפה התובעת לכתב התביעה את תכתובות הווטסאפ שהוחלפו בינה לבין הנתבע, את טופס הודעתה לחברת הביטוח, ואת הצעת המחיר לתיקון הנזק שנגרם לרכבה בסך של 3,514 ₪, ובמהלך הדיון בבית המשפט השמיעה שיחה מוקלטת שהתקיימה בינה לבין אביו של הנתבע, בה נשמע הלה מבקש מממנה לשלוח לו את צילום מסמכי הביטוח שלה, טוען ש"לא היה לו זמן לסדר את זה עד עכשיו" ובסופה של השיחה אומר לה: "את תמסרי את הגרסה שלך והוא את שלו ויחליטו".
גרסת הנתבע וראיותיו
בכתב הגנתו טען הנתבע כי מיד לאחר שפנה ימינה אל אזור החניה שבו ארעה התאונה, הוא הבחין ברכב התובעת שהיה במצב של נסיעה לאחור ולכן צפר על מנת להסב את תשומת לבה של התובעת להימצאותו שם, אלא שהיא המשיכה בנסיעה לאחור והתנגשה בכנף הימנית אחורית של רכבו, חרף סטייתו שמאלה.
מן התצלום נ/1 עולה כי על הפינה הימנית אחורית של רכב הנתבע נותרו סימני שפשוף לאורך – סימנים המתיישבים היטב עם המסקנה לפיה הלה לא הבחין ברכבה של התובעת בעת פנייתו ימינה לאזור בו ארעה התאונה, ו/או לא הבחין בו במועד ואז – במהלך נסיונו לעקוף את רכבה משמאל הוא שפשף את הפינה השמאלית אחורית שלו ובעשותו כן גרם להינתקות המגן האחורי של רכבה שהיה מודבק למקומו בעקבות תאונה קודמת (ר' נ/2).
התוצאה היא אם כן שהתביעה מתקבלת בחלקה.
הנתבע ישלם לתובעת פיצוי חלקי בסך של 2,000 ₪.
