תאונה באתר בנייה עקב נפילה ממשטח מוגן

באותה ריצפה ניבנה פתח – הפתח שדרכו נפל המנוח והיה עליו להיות מוגן מפני סיכון של נפילת אדם.

בחוות דעתו (ת/30) תאר העד את פרטי התאונה, את עסוקו הנטען של המנוח עובר למותו, את העובדה שעבודת הבנייה בוצעה בלא שמונה לה מנהל עבודה, כדין, את מקום התאונה, את מימדי הפתח שנפער בריצפה בפלטות הגבס, והגיע למסקנות הבאות: "תאונת העבודה הנ"ל נגרמה בשל נפילת עובד כאשר עבד במקום לא מגודר ללא שימוש בציוד מתאים. עקב העידר עדי ראיה למהלך נפילתו של המנוח לא ניתן לקבוע בודאות את פעולה ספציפית שביצע סמוך התאונה. ובכל זאת, אפשר להניח שהמנוח עלה על חגורת הבטון לבצע מטלה כלשהיא, או מסיבה אחרת והחליק או איבד שיווי משקלו ונפל דרך הפתח. לו היו מדריכים את הפועל על הסיכונים הקיימים בעבודה שאותה הוא נשלח לבצע והיה מבצע את העבודה בהנהלתו הישירה של מנהל העבודה, וכן היו מספקים לו רתמת בטיחות או אמצעי בטיחות אחרים, או הייתה תכנית לבצוע עבודה מסוכנת, התאונה הייתה נמנעת". באופן דומה, העיד במשפט (עמוד 20 שורות 17 – 28 + עמוד 32 שורות 11 – 20).

כך, למשל, לא בדק את עובי משטח הגבס (עמוד 34 שורה 20), לא בדק האם הוא מסוגל לשאת משקלו של אדם (עמוד 34 שורה 24 והלאה), לא מדד את הפתח שנפער, שממנו נטען כי המנוח נפל מטה (עמוד 35 שורה 11) לא קיבל את תכניות המבנה (עמוד 38 שורה 11), לא בחן את יומנו של נאשם 2 (עמוד 38 שורה 18), הסתפק בכך שנאשם 2 הצביע לו על מקום התאונה מבלי לברר פרטים נוספים ממקורות מידע אחרים ולהצליבם (עמוד 39 שורה 2) ועוד כהנה וכהנה ליקויים.

פרשת ההגנה - דיון: מתוך גרסאותיהם השונות של הנאשמים עולה המסקנה בדבר מעשיהם ומחדליהם הרשלניים אשר הובילו לתאונה ולמוות: נאשם 1: עדות: נאשם 1 העיד כי עסוקו בניהול פרויקטים (עמוד 46 שורה 16), במועד הרלוואנטי ניהל את הפרויקטים של החברה, ובכלל זה האתר המדובר, בתוך כך נהג להגיע אל אתר הבנייה "בין פעם לפעמיים בשבוע, תלוי בצורך" (עמוד 46 שורה 20 + עמוד 50 שורות 27 – 32).

...

אני קובע שעד זה לא מסר עדות בעלת משקל לחזית המריבה, והוא אינו יכול ללמד כיצד בדיוק התנהל נאשם 3 באתר בדרך כלל, ומה הייתה התנהלותו מול נאשם 2 ואם ניתן לגזור מעדותו מסקנות, הרי שהן דווקא לחובתו של נאשם 3.

אני קובע, שעד זה, אשר נכח יחד עם נאשם 3 בזירת התאונה, עבד יחד עמו, לא יכול היה לזכור את אותה שיחת טלפון נטענת, בין נאשמים 2 ו – 3, שבמסגרתה, הורה בדחיפות, נאשם 2, לפי הטענה, לנאשם 3 לרדת מטה לבצע עבודת תיקון ריצוף, ומעבר לכך, הוא העיד שכלל לא שמע את אותה שיחה, אלא שהירידה מטה בוצעה, כפי הנראה, באופן מתוכנן מראש, במיוחד נוכח המצוין ביומן (ת/15).

תוצאה: לאור כל האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשמים בעבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

על מנת למנוע את הנפילה נאחז התובע באבני המדריגות, אך האבנים בהן אחז התמוטטו והוא נפל עם האבנים והמשטח, נחבט בעוצמה בריצפה ונפגע ביד ימין (להלן: "התאונה").

על המעביד לספק לעובד כלי עבודה מתאימים לצורך ביצוע עבודתו, לוודא כי סביבת עבודתו מוגנת ככל הניתן, כי הוא עושה הלכה למעשה שימוש בכלי עבודה מתאימים המיועדים לעבודה הנדרשת וכי הוא מפקח עליו.

עוד הסביר, כי מקום העבודה היה מלוכלך בהיותו למעשה אתר בניה, כי אינו יכול לעבוד באופן זה, ואף ביקש ממעבידו שטרקטור יגיע למקום וינקה אותו.

...

לסיכום 28.

        על יסוד כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע סך של 87,619 ₪.

כל סכום מעבר לסך הנ"ל, תשלם הנתבעת 2.

מטעם הנתבעות נטען בהודעה לצדדים שלישיים שהוציאו לצדדים השלישיים 1 ו-2, סולל בונה ושיכון עובדים, כי ככל שתיקבע אחריות לתאונה הנטענת (שהיא: "לטענת התובע נפל מפיגום" – ס' 2 להודעה), הרי היא מונחת לפתחם; בין היתר: היזמית של הפרויקט שנוהל באתר הבניה בו נפגע התובע (להלן: "הפרויקט") שיכון עובדים, ו/או הקבלן הראשי, סולל בונה; וזאת - בגין אותן טענות שהתובע טוען נגד המעסיקה.

אמנם אמירה מפורשת, מפי התובע, לגבי העדר מעקה לפיגום נאמרת לראשונה בתצהיר הנסיבות, שכאמור – הפך חלק מכתב התביעה; אך, כאמור, עצם הנפילה מפיגום וקיומם של מחדל ב"מלהתקין פיגומים מוגנים" ו"לבנות פיגומים בטוחים" ומחדל "מלמגן ולגדר את הפיגום הגם שידעה כי בבצוע העבודה באורח זה כרוכה סכנה בטיחותית חמורה של נפילה" - נטענו כבר בכתב התביעה בהגשתו [ב-ס' 8 בעמ' 3 ו-4]; ומכל מקום, אני מוצא כי הודעותיו של התובע למל"ל מלמדות שמבחינה פיזית לא היה כל מחסום (מעקה, מאחז) שיחסום את התובע מלמעוד או לאבד שיווי משקל בקצה הפיגום בנפילה לתוך התהום (פער הגבהים שבין משטח הפיגום לבין הקרקע).

במקום זה, ב-ס' יא' לתצהירו מוצא המנכ"ל כי: "מתצהיר התובע עולה כי התובע טוען שנפל בשל ליקוי בפיגום או בהתקנתו". לפי תצהירו הפיגומים הוזמנו מהצד השלישי 4, לוי עופר, וכל טענה של ליקוי בענין הפיגום - היה על התובע להפנות ישירות אליו.

בענין בו נפל מגובה מנהל של קבלן משנה של סולל בונה (שהיה קבלן ראשי באתר) ממשטח דריכה במדריגות בשל העדר גידור (שהוסר) [ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1), 1 (פורסם; 1.10.03) (להלן: "ענין תנעמי") נקבע כי [ס' 20 בעמ' 24]: "הדאגה לסביבת עבודה בטוחה, בכלל, וההקפדה על גידור הפודסט, בפרט, הן בראש ובראשונה חובתו של הקבלן הראשי, שבתור מבצע הבנייה שומה עליו לקיים פקוח מקצועי ויומיומי על אתר העבודה ולהשכיל לקדם פני סכנות על-ידי נקיטת אמצעי בטיחות ראויים (ע"א 655/80 הנ"ל [16]; ע"א 600/86 הנ"ל [27])". אחריות וחבות הקבלן הראשי; ואחריות וחבות קבלן הפיגומים בעניינינו לפי עדויות התובע והנתבעות היה לאתר מנהל העבודה [ג.] שמונה מטעם וביוזמת הקבלן הראשי לפרויקט, סולל בונה.

...

ההודעה לצד השלישי שהוציאו הנתבעות, כמודיעות - לצדדים השלישיים 2, 3, 4 ו-5 - נדחות.

הנתבעות ישלמו, ביחד ולחוד, לצדדים השלישיים 3 ו-4 בגין הוצאות משפט - שכר טרחת עו"ד בשיעור 19,000 ₪.

הסכומים לעיל שהנתבעות ישלמו, ביחד ולחוד, ישולמו בתוך 30 יום; שאם לא כן, יישאו ריבית והצמדה כדין, מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

בס' 5 - 7 לתצהיר העדות הראשית נכתב כי "תוך כדי פעולת הורדת המשטחים החלה אזעקת "צבע אדום", מאחר ובאותה עת המשטח שהורדתי כבר הגיע לקרקע, שחררתי במהירות שתי רצועות של המנוף מהמשטח, כדי שאוכל להחזיר את המנוף, בלי המשטח, למשאית, ולהגיע לשטח מוגן.

" בחקירה הנגדית הרחיב התובע את התאור: "פרקתי. במשטח האחרון, העשירי, הורדתי לרצפה, התחילה האזעקה, הורדתי לרצפה,... יש ארבע חגורות וארבע לולאות ששמים... זה שטח פתוח ואין איפה להסתתר כי בונים שם הרחבה, שמתי את המשטח אמרתי רק רציתי לשחרר את המשטח מהמנוף, הורדתי שתי רצועות, שתי לולאות מתוך הארבע, והם נתפסו במשטח למטה, אני הייתי עם הגב, הוא אמר לי להזהר אני קפצתי... באתי להחזיר את המנוף, אבל החגורות כנראה תפסו את המשטח..." (עמ' 4 ש' 13 – עמ' 5 ש' 1) במהלך החקירה הנגדית הציג ב"כ הנתבעת לתובע שתי הודעות שמסר למל"ל. הראשונה, נ/1, היא "הודעה על פגיעה בפעולת איבה", ובה נכתב כי "תוך כדי פריקה, נשמעה אזעקה. הורדתי במהירות את משטח השיש והטעות הגדולה מאוד שהיה מתוך לחץ הורדתי את משטח השיש על רגל שמאל." הגרסה השנייה נימסרה לועדה רפואית של המל"ל והיא ש"תוך כדי אזעקה נפל משטח על רגל שמאל.

אשר על כן, אני קובעת שהתובע נפגע כאשר סיים לפרוק לוח שיש בעזרת מנוף המשאית, אולם נוכח אזעקת צבע אדום, וחששו של התובע להשאר חשוף באתר בניה בו אין מקומות להסתתר, החל להרים את המנוף לפני שהסיר את כל הרצועות הקושרות את לוח השיש, הלוח שנותר קשור באופן חלקי למנוף התחיל להתרומם, אולם אז נשמט ונפל על רגלו.

לטענת התובע, התאונה ארעה "עקב ניצול הכח המכאני של כלי רכב שלא שינה את ייעודו המקורי". הנתבעת אינה חולקת על הטענה לפיה אם לוח השיש נפל עקב הרמת זרוע המנוף, הרי שמתקיימות בנסיבות המקרה החזקה המרבה.

...

הצדדים הסכימו שאם ייקבע שחל על האירוע חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ד – 1975 (להלן "חוק הפלת"ד"), תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בסך 120,000 ₪, מעבר לתגמולי המל"ל. הנתבעת חולקת על חבותה לפצות את התובע בשתי טענות עיקריות, הראשונה נוגעת להיות האירוע "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק, והשנייה נוגעת להיות התובע "נפגע" כהגדרת מונח זה בחוק.

שנית, ואף שכאמור לעיל אני סבורה שהתאונה שבפני היא תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד, ההחלטה בעניין חממי עוסקת בנזק גוף שנגרם עקב התהפכות רכב.

במצב דברים זה, ואף שכאמור ייתכנו מצבים נדירים בהם אדם יהיה זכאי לפיצוי על פי שני החוקים, אני סבורה שכיוון שהתובע קיבל תגמולים על פי חוק התגמולים, יש לשלול את תחולת חוק הפלת"ד עליו.

תוצאה זו מונעת גם את תחושת אי הנוחות הנוצרת מהעובדה שהתובע הצהיר בפני המוסד לביטוח לאומי שהוא נפגע מפעולת איבה וקיבל פיצוי על סמך הצהרתו זו. ר' לעניין זה בפס"ד אילוז שנזכר לעיל: "יש לדעתי לייחס חשיבות ומשקל לעובדה שהמבקש הגיש תביעה לביטוח הלאומי כנפגע איבה; כשלעצמי סבורני, כי ככלל אין אדם בהצהרותיו יכול לאחוז בחבל בשני קצותיו.... לדידי יתכן לומר, שיש בנסיבות, במובן הרחב, מצב הקרוב להשתק שיפוטי (ראו רע"א 4224/04 בית ששון נ' שיכון עובדים, פ"ד נט(6) 625) בכל הנוגע לדרך שבה נקט המבקש." לסיכום במהלך פריקת לוח שיש ממשאית באמצעות מנוף שמותקן עליה, נשמעה אזעקת צבע אדום, התובע נבהל, טעה באשר לאופן הפעלת המנוף, ולוח השיש נפל על רגלו.

לפיכך, דין התביעה להידחות.

א. שומרי הנגב בע"מ ע"י ב"כ עו"ד שאדי שאבח מנורה חברה לביטוח בע"מ – ניתן פסק דין - התביעה נדחתה פסק דין התובע 1 (להלן: "התובע"), יליד, 16.10.71, תושב הרשות הפלסטינית, נפגע בארוע מיום 04.04.12, במהלך עבודתו כטפסן, עת נפל מגג מבנה באתר בנייה בו עבד (להלן: "התאונה").

הנתבעת 3 מדגישה כי מסביב למשטח הגג היה טפסנות בגובה כ – 110 ס"מ ששמש גם כמעקה, בכך לטענתה מילאה את חובתה להבטיח תנאי עבודה הולמים למניעת נפילת עובדים אולם אין בכך כדי למנוע את כלל הנפילות, שעה שהתובע התרשל, כאשר עמד מיוזמתו על המעקה ומשך את חבילת הברזלים כשהוא לא קשור וחשוף לנפילה, בנגוד לנהלים ולהוראות הבטיחות שהונהגו באתר.

התובע לא היה מוגן באמצעי מיגון כלשהם, לא סופקה לו הדרכה מתאימה באשר לסיכונים ואמצעי הבטיחות שיש לנקוט בעבודה, ולפיכך המסקנה כי הנתבעות חבות בנזיקין כלפי התובע.

...

אני מחייב את הנבעת 1 לשלם לתובע הוצאות משפט (כולל אגרת משפט) בסך כולל של 4,000 ש"ח. אני דוחה את התביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעת 3 (המעביד).

אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת 3 הוצאות שכר טרחת עו"ד בגין ניהול ההליך בסך של 5,850 ₪.

ביחס לתביעת התובע 2 נקבע כדלקמן: א. אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע 2 סך של 72,352 ₪, לפי התחשיב הבא: 72,352 = 37.5% X 75% X 257,250 ₪ שיעור הנזק אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע 2 שכ"ט עו"ד בסך של 5,850 ₪ וזאת בהתחשב בכך שהתובע 2 הצטרף לתביעה בשלב מאוחר ביותר לאחר שהתיק היה מוכן ובשל לניהול.