תאגידים חבות אישית של נאמן

טענות המבקשים בבקשת רשות העירעור: לטענת המבקשים, היה על בית הדין האיזורי לדחות על הסף את התביעה כנגדם, נוכח העובדה שלאחר תיקון סעיף 6 לחוק החברות והפסיקה שבאה בעקבותיו, צומצמו המקרים בהם יוכרו נסיבות המצדיקות הרמת מסך; גם אם המשיבים 2 ו- 3 הם מנהלים בפועל של החברה, אין בכך כדי להקים עילה של הרמת מסך, שכן לאחר תיקון סעיף 6 לחוק החברות ניתן לחייב בעילה של הרמת מסך רק בעלי מניות, וניתן לחייב מנהלים רק על פי סעיפים 373 ו- 374 לפקודת החברות; הרמת מסך עשויה ליצור עילת תביעה כנגד איגוד הקהילות, שהוא בעל המניות עבורו מוחזקות המניות בנאמנות, אולם הוא אינו נתבע בהליך; הטענות בכתב התביעה בעילה של הרמת מסך נטענו באופן סתמי, ואינן מצביעות על נסיבות חריגות בהן מבוצעת הרמת מסך היוצרת חיוב אישי של בעלי המניות בחובות התאגיד; המבקשת 4 היא עמותה רשומה ואיננה ולא יכלה להיות דירקטורית של החברה; המשיב אינו רשאי לתבוע בבית הדין לעבודה את המבקשים בכובעם הנטען כמנהלים בפועל; אין למשיב עילת תביעה כנגד המבקשים בגין היותם "יזמים", וזאת נוכח הוראת סעיף 12 לחוק החברות, שלפיו עם הקמת החברה היא הפכה בדיעבד ליריבתו החוזית הבלעדית של המשיב לגבי היתקשרות אשר התחילה לטענתו בחודש יולי 2005, ובכל מקרה התביעה נגד המבקשים בגין תקופת היזמות (מחודש יולי 2005 עד חודש ינואר 2006) היתיישנה זה מכבר.

הנתבעים 2 ו- 3 הם "הבעלים והמנהלים בפועל של הנתבעת 1 והנתבעת 4, כשהם עושים בהן בטוב בעיניהם. הנתבעים 2 עד 4 מסתירים את הבעלות בנתבעת 1 ואת עניינם האישי במטרה לטשטש את החבות האישית שלהם, כאשר למעשה הם מנצלים מכשיר זה – התאגיד – כדי לחמוק מחובות אישיים ומבלי שהם עושים הפרדה בינם לבין הנתבעת 1 וכן הנתבעת 4". 6.4.

...

כך למשל, יש לבחון בהליך משפטי ראוי את טענות המשיב על כך שהמבקשים הם הבעלים והמנהלים בפועל של החברה; יש לבחון את טענות המשיב על כך שהמבקשים עשו שימוש לרעש במסך ההתאגדות של החברה, ואת הטענה שהם הפרו את חובת תום הלב ביחסי העבודה כלפי המשיב; בהתאם לפסיקת בתי הדין לעבודה ניתן להרים את מסך ההתאגדות כאשר בעל המניות אינו מתנהל בתום לב כלפי עובדיו ו/או עושה שימוש לרעה במסך ההתאגדות; טענות הצדדים מחייבות בירור עובדתי מעמיק ועל כן יש לדחות את הבקשה.

הכרעה: לאחר בחינת הבקשה וכלל החומר שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

עוד נקבע, כי יש להחמיר ביחס לחיוב אורגן כלפי נושה רצוני (במסגרת יחסים חוזיים בין הנפגע לבין החברה), באשר הלה קיבל על עצמו סיכונים, מרצונו החופשי, מעצם בחירתו את צורת ההיתקשרות וזאת לעומת הנושה הנזיקי, שברור כי אינו בוחר את הפוגע בו (עו"ד אבי זילברפלד אחריות אישית בתאגיד והרמת מסך דין, פסיקה ופרקטיקה (בורסי, 2004) כרך ב', עמ' 601).

לשיטתה, אי הדיווח על החשדות בנוגע לאחזקות רייפמן, לאור קיומה של מערכת כספית פרטית שאינה נוגעת לחברה, מהוה מקור נוסף להטלת חבות נזיקית אישית עליו ביחס לנזקיה.

בכתב התביעה המתוקן בתביעת Double U, לא צויין מכוח מה נובעת עילתו האישית של וויינהאוס, להבדיל מהעילה של Double U ונטען (בסעיף 10) כי הוא "ניהל את הליך ההיתקשרות של התובעת 1 עם אפיק ועם רייפמן". בחקירתו הנגדית, התברר כי עילת התביעה שלו נובעת מערבות אישית שנתן בגין העסקה, אולם זו לא הוצגה בפניי, הגם שהוריתי לב"כ וויינהאוס להביאה לישיבה הבאה (עמ' 110-109 לפרוטוקול המתומלל).

עו"ד אפיק הציג מצג שוא, כי המניות קיימות והעביר לוינטון העתק של מיסמך שהציג כאישור של הנומיני, לאחר השחרת פרטיו, מבלי שקבל את האישור בעצמו מידי נומיני כלשהו, אלא אישית מרייפמן, זאת בנגוד לסעיף 2.1.2 להסכם שקבע, כי קבלת אישור הנומיני להחזקת המניות על ידי עו"ד אפיק עצמו כנאמן, מהוה תנאי מתלה להעברת כספי ההלוואה ובנגוד לסטאנדארט הסביר המצופה מכל נאמן ועו"ד סביר.

...

תביעת וינטון נגד נפתלי שני – נדחית.

תביעת וינטון נגד נושאי משרה נוספים באמבלייז – נדחית.

תביעת וינטון נגד עו"ד גיצלטר והשותפות – נדחית.

כפי שנפסק על ידי בית משפט זה בעבר, אין מטילים אחריות אישית על נאמן כדבר שבשיגרה וזאת, בין היתר, בשל החשש מהרתעת יתר של בעלי תפקיד, הכבדה על הליכי חידלות הפרעון, הצפה בתביעות נגד הנאמן ופגיעה בשקול דעתו (ראו (ראו ע"א 4042/08 סגל נ' גרינברג, פיסקה 10 לפסק דינו של השופט י' דנציגר (22.4.2009) (להלן: עניין סגל).

לא למותר לציין כי מחדליו של הנאמן לאורך השנים בעריכת הדו"חות שהיה עליו להגיש על פי הוראות בית המשפט ועל פי הדין (ראו: תקנה 40(א) לתקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר), התשס"ב-2002; וגם: סעיף 7 לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979; סעיף 8 לחוק השליחות, התשכ"ה-1965; עמיר ליכט דיני אמונאות - חובת האמון בתאגיד ובדין הכללי 311-295 (2013)), מקשים אף הם עד מאוד על בחינת טענותיו ביחס לנסיבות שהביאו לאי תשלום חובה של לנדנר.

...

ואולם, בית המשפט מצא כי הדו"ח שהוגש על ידי הנאמן ב-2006 לאו דו"ח הוא ובוודאי שאין לראות בו דו"ח המסכם את הליך ההקפאה.

עוד מצא בית המשפט כי התנהלותו של הנאמן הייתה בלתי ראויה וכי לא ניתן על ידו הסבר כלשהו לכך שהכספים לא שולמו ללנדנר כנדרש בעת שלכאורה היו אמורים להימצא בקופת החברה אמצעים לביצוע ההסדר, בלא שהנאמן התריע בזמן אמת ובהודעה מנומקת כי ההסדר אינו ניתן לביצוע.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

החייבים אומנם היו בעלי מניות בחברה והחייב עצמו היה מנהלה, ואולם בתביעת החוב לא נטענה ולא נתבעה הרמת מסך ההיתאגדות וכן לא נתבע חיוב אורגן החברה באחריות אישית לחובות התאגיד.

אומנם אפשר כי מסקנתו של הנאמן תימצא אחר בדיקה מדוקדקת כנכונה וללא כל מתום, ואולם כאשר עסקינן במחלוקת עובדתית התלויה, בין השאר, בגרסאות שונות של הצדדים, כגון קיומה או אי קיומה של התחיבות אישית מצד החייבים לתשלום דמי השכירות במקרקעין, שומה היה על הנאמן להוסיף ולברר עם הנושה טענה זו, ולטעמי בנידון נידרש היה לזמן הצדדים עצמם ולשמוע טענותיהם העובדתיות ולהתרשם מטענותיהם מכלי ראשון.

...

כך נקבע בע"א 8765/07 פז חברת נפט בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני (2010): "הדעת נותנת כי הביקורת השיפוטית על החלטות נאמן מכל סוג ומהות תופעל במשורה ותוגבל למצבים של חריגה קיצונית מסבירות ותקינות הפעולה, תוך הותרת מיתחם שיקול דעת רחב לנושא התפקיד לאור היקף סמכויותיו, מומחיותו וחשיבותם של גורמי היעילות הדיונית הפועלים בעניין זה. השיקולים לענין זה דומים ביחס לפונקציות השונות שהנאמן ממלא, והכרעות הנאמן בתביעות חוב של נושים בכלל זה". יחד עם זאת, מעת שמצא בית המשפט כי בעל התפקיד לא נהג בבדיקתו את תביעת החוב במתינות ובזהירות הנדרשת ממנו, רשאי הוא לבטל הכרעתו או לשנותה או ליתן כל החלטה אחרת לרבות העברת בדיקת תביעת החוב לערכאה אזרחית או בדיקה חוזרת של תביעת החוב ע"י בעל תפקיד.

ומהדין נבוא לנדון – אחר שעיינתי עיין היטב בטענות הצדדים סבורני כי בנדון הנאמן לא דיקדק במלאכתו ולא השלימה עד תום.

בנסיבות האמורות, אני סבור כי הימנעות של הנאמן משמיעת הצדדים עצמם מצדיקה בחינה נוספת ומדוקדקת יותר של תביעת החוב שהוגשה ע"י המערער, ונשוב ונדגיש – אין באמור להביע כל דיעה באשר לאמיתותה ונכונתה של תביעת חוב זו. בנסיבות האמורות ועל מנת שלא יטען הטוען כי נתקבעה דעתו של הנאמן באשר לתביעת החוב הנדונה ראוי יהא למנות נאמן אחר לצורך בדיקתה שלה בלבד.

בפתח החלטתו עמד בית המשפט קמא על כך שהרכיב השלישי בתביעת אקסטרה הוא חריג, בשים לב להיקפו, בהיתחשב בכך שהוא מופנה רק כלפי הנאמן של מחזיקי האג"ח שכלל לא קיבל לכיסו מן התמורה העודפת, ונוכח טיבו של הסעד המבוקש המעורר שאלות כבדות משקל.

יחד עם זאת, ציין בית המשפט קמא כי הרמטיק מילאה תפקיד מרכזי ופעיל במשאים ומתנים לגיבושם של הסדרי הנושים השונים והעסקאות החלופיות, ועל כן לא מן הנמנע כי נוצרו לה חבויות אישיות במסגרת אלה.

כן מדגישות המשיבות כי כל אדם, לרבות תאגיד, חב באחריות אישית ונפרדת לפעולותיו שלו, ואין בעובדה שנאמן ביצע את פעולותיו כשלוח, ולא עבור עצמו, כדי לגרוע מאחריות זו. אשר לעילת עשיית עושר ולא במשפט, טוענות המשיבות כי בהנתן שהרכיב השלישי מגלה שלל עילות תביעה, מדובר בדיון תאורטי, וככזה איננו נידרש.

...

עמדת השופטים לוין ובך, בכל הכבוד, מקובלת עליי (וזאת בהיקש לזכות הנפגע לפיצויים.

סוף דבר מן המקובץ עולה כי הרכיב השלישי של תביעת אקסטרה, אפילו אם נכיר בכל העילות להן טוענת אקסטרה (וכמובן, שבשאלה אם יש לעשות כן אינני מביע כל עמדה), אינו יכול לבסס את הדרישה לסעד המתבקש בגדרו – העברת התמורה העודפת לידי אקסטרה – זאת לא מכוח דיני החוזים, לא מכוח דיני הנזיקין ואף לא מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

לאור כל האמור, אם תישמע דעתי, נקבל את הערעור ונורה על מחיקת הרכיב השלישי בתביעת אקסטרה.