שתיקת המעסיק בזמן ההעסקה בקשר לטענות נגד מעסיק

כן הודיע ב"כ התובע, במהלך הדיון המוקדם כי התובע חוזר בו מרכיב ההפרשות לפנסיה וכן חוזר בו מרכיב הנכוי מהשכר (בגין שימוש בטלפון) בכל הקשור לתקופה שהתיישנה.

עם זאת, הפסיקה הכירה בכך שלעיתים אין צורך בהסכמה או בדרישה מפורשת של המעסיק לבצוע השעות הנוספות ודי יהיה בכך שהייתה הסכמה שבשתיקה או על דרך היתנהגות של הגורם המוסמך (ראו למשל ע"ע 508/08 מדינת ישראל - הנהלת בתי המשפט -ארפי [פורסם בנבו] (30/6/10)).

כך, במסגרת הסכם ההעסקה מיום 1.3.2009 צוין ב'רחל בתך הקטנה', כי: "כעובד גלובלי תהיה זכאי/ת לתוספת ש"נ חודשית בסך 3,000 ₪, בלתי מותנית בגין 60 ש"נ, המצופה מעובד במעמד גלובאלי. מהתוספת הגלובאלית תפריש המעסיקה הפרשות סוציאליות (פנסיה, פיצויים וקרן הישתלמות)....". מכאן שמדובר בהסכמה חוזית לגבי ביצוע הפקדות פנסיוניות מתוספת גלובלית של שעות נוספות.

בהתאם להלכה הפסוקה, המעסיק אינו רשאי לבטל הטבה שניתנה לעובד והפכה לחלק מתנאי עבודתו המוסכמים רק בשל כך שאותו עובד הגיש נגדו תביעה.

ובלשון הסעיף: "מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד המועד האמור בסעיף 24(ג), בנגוד להוראות סעיף 24(א), או כי המעסיק מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בנגוד להוראות סעיף 24(ב), רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן - פיצויים לדוגמה), בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור;" המטרה של הסעיף היא למנוע מצב בו תלוש השכר מטעה את העובד, בין אם בהשמטת פרטים ובין אם בציון פרטים שגויים, ובכך מונע ממנו להבין, בזמן אמת, כי זכויותיו נפגעות.

...

הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד- בשים לב לכך שרכיבים שהתקבלו עומדים על כעשירית מסכום התביעה, אשר עמדה כזכור על סכום של קרוב למילון ₪, וכן בשים לב לאופן ניהול התובענה, על ידי התובע, לרבות תביעה של רכיבים המתייחסים לתקופה שהתיישנה וכן תביעה על רכיבים ששולמו תוך בקשה לייחס את התשלום לתקופה שהתיישנה (כאשר מרכיבים אלו חזר בו התובע רק בסיכומיו), החלטנו שיש מקום לחייב את התובע לשלם לנתבעת את הסכומים הבאים: סכום של 15,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד. סכום של 5,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

בנקודה זו נציין כי סברנו כי היה מקום לחייב את התובע לשלם סכומים יותר משפסקנו, בהתחשב בעובדה שהנתבעת נדרשה להתמודד עם תביעה בסדר גודל של כ - מיליון ₪ (על כל המשתמע מכך), אך בסופו של דבר החלטנו, מתוך התחשבות במצבו הבריאותי של התובע, לחייבו רק שקבענו לעיל.

עוד נציין כי במקום שהתובע ישלם לנתבעת את הסכומים שפסקנו לחובתו, יכולה היא להפחית סכומים אלו מהסכומים בהם חייבנו אותה, כך שתשלם לתובע 20,000 ₪ פחות והוא לא ישלם לה דבר.

מר בן וולך אף ציין לפניו כי אם הוא לא מסוגל לשתוק או לספק את הסחורה "שיניח את המפתחות". התובע הכחיש את כל הטענות שהועלו כנגדו.

נסיבות סיום העסקתו של התובע הנתבעות טענו שעלו שתי טענות עיקריות כלפי התובע בזמן העסקתו והן: כי עלו חשדות שהתובע קורא את תוכן המיילים של מעסיקיו ללא רשות, וכן כי הוא לא עומד במשימות שניתנו לו מבחינה מקצועית, ואף גורם נזק לחברה.

בחודש מאי 2015 עלו כנגדו טענות שלפיהן הוא לא סיפק את "הסחורה" מבחינה מקצועית, וכי ביצועיו "עלובים". כן נטען כלפיו כי הוא אחראי על תקלות של מתכנתים אחרים ואף בעקיפין על תקלות של חברות אחרות.

מר הראל הצהיר כי במהלך עבודתו של התובע מערכת ההרשאות לעובדים הייתה באחריותו (של מר הראל), והתובע ניסה כל העת לקבל הרשאות שיקנו לו גישה לחומרים שלא נדרשו לו, כמו קוד מקור של עובדים אחרים ואף מטריקות (סטטיסטיקות שימוש) של החברה שאינן קשורות לעבודתו בצורה ישירה.

כמו-כן, הטענות המקצועיות שהועלו כנגד התובע לא הוכחו אף הן. ואולם, הוכח כי התובע פעל בנגוד להוראות של מעסיקיו כפי שיפורט להלן.

...

לסיכום התביעה של התובע נדחית.

התובע ישלם לנתבעות פיצוי בלא הוכחת נזק בסך 20,000 ₪ לפי סעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות.

התובע ישלם לנתבעות הוצאות בסך 10,000 ₪.

עניינה של התביעה הקטנה שלפניי הוא בהסכם שכ"ט אשר נערך ונחתם בין הצדדים כאן ביום 18.1.19 בקשר עם ייצוג התובעת בהליך אשר היתנהל לפני ביה"ד האיזורי לעבודה כנגד מעסיקה לשעבר.

הינה כי כן, אני קובעת כי הנתבעת לא הוכיחה כי נערך הסכם נוסף, במסגרתו הסכימו הצדדים לתשלום שכ"ט נוסף מעבר לזה הנקוב בהסכם שכה"ט המובא מעלה, וממילא מטבע הדברים משמעות הדבר היא כי כל תשלום ששולם במהלך הייצוג ובקשר עם אותו ייצוג הוא תשלום ששולם על חשבון שכה"ט המוסכם.

לא למותר לציין כי הסכם שכה"ט שבין הצדדים שותק בכל הנוגע לפסיקת שכר על ידי ביהמ"ש, ואני סבורה כי יש לראות בשתיקה זו בנסיבות העניין, ובשים לב לכך שהסכם שכה"ט נוסח בידי הנתבעת, כמלמד על היעדרה של הסכמה לעניין תוספת שכה"ט הפסוק לישכה"ט המוסכם.

למעלה מן הצורך יובהר כי הדברים המתייחסים לכספים המוחזקים בקופת הפנסיה לא מופיעים בפרוטוקול הדיון, ולשון הסכם הפשרה מלמדת על כך שמלבד הסוגיות שהוכרעו על ידי ביה"ד שם (קרי, השלמת פצויי הפיטורין) אין למי מהצדדים כל טענה כלפי מישנהו בקשר עם תקופת העסקתה של התובעת על ידי המעסיק שם, ללמדך שלא היו בפי התובעת טענות המצריכות טפול משפטי בכל הנוגע לשיחרור כספי הפיצויים שבקופת הפנסיה, וממילא די בכך כדי לקבוע כי אין מדובר בסעד שניתן על ידי ביה"ד בקשר עם ייצוג התובעת על ידי הנתבעת.

...

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי יש לקבל את התביעה ולהלן טעמיי – כדי להבהיר את המחלוקת שלפניי אפתח בסקירה תמציתית של המחלוקת בין הצדדים בתיק שלפניי נערך הסכם שכ"ט בכתב.

א. לכתב ההגנה כאן –ולביה"ד אף לא ניתנה שם סמכות לדון בעניין זה. מכל אלו באתי לכלל מסקנה כי טענתה של הנתבעת, לפיה מדובר בכספים אשר הגיעו לידי התובעת בזכות ייצוגה על ידי הנתבעת כאן, אין בהם ממש.

סיכום ומסקנות - לסיכום הדברים עד כה אני קובעת כי הנתבעת היתה זכאית, בהתאם לשון הסכם הפשרה ופסה"ד שניתנו בהליך בו יוצגה התובעת על ידי הנתבעת (בביה"ד לעבוד) ובהתאם ללשון הסכם שכה"ט שבין הצדדים כאן, לשכ"ט בשיעור כולל של 5,078 ₪ (כולל מע"מ) בלבד, המהווים 20% ומע"מ כדין מתוך כלל הסכום שנפסק לטובת התובעת (21,702 ₪).

הנתבעת העבירה לידי התובעת סך של 8,173 ₪ בלבד, כפי שהתברר במעמד הדיון, ואת היתרה "ניכתה" על חשבון שכה"ט שלשיטתה מגיע לה. בנסיבות אלו אני קובעת כי מתוך כלל הסכום שנפסק לטובת התובעת על פי פסה"ד ואשר אמור היה להיות משולם באמצעות חשבון הנאמנות של הנתבעת, 21,702 ₪, היה על הנתבעת לנכות סך של 2340 ₪ על חשבון שכה"ט ולהוציא חשבונית מתאימה לידי המעסיק, וכן סך של 1,338 ₪ - יתרת שכה"ט כמפורט מעלה.

מנגד טוענים הנתבעים, כי בהתאם להסכמות בין הצדדים משנת 2016, התובעות זכאיות לעמלה בשיעור 2% לעיסקאות רווחיות בלבד ורק במקרה שמחזור המכירות של הנתבעת 1 עובד את הסך של 200,000 ₪ לחודש לפני מע"מ. בנוסף הצדדים חלוקים בשאלת זכאותן של התובעות לעמלות מכירה בגין מכירת מאיצים (ולא רק בגין מכירת מחשבים).

בנסיבות העניין בשתיקת התובעות לאורך שנות עבודתן, הצדדים למעשה שינו את החוזה בהתנהגותם.

יפים לעניין זה הדברים שנקבעו בדב"ע (ארצי) נד/3-86 יוחנן גולן נ' אי.אל.די. בע"מ, פד"ע כז 270: "המשיבה הפרה את חוזה העבודה כאשר שינתה את תנאי השכר, והמערער היה רשאי להגיש תביעה להפרשי שכר או להתפטר תוך שהוא זכאי לקבל פצויי פיטורים. אולם, המערער לא נקט באף אחת מהאפשרויות שעמדו לרשותו כתגובה להפרת חוזה העבודה על ידי המשיבה. המערער אכן מחה על השינוי בשכר, אך לא הגיש תביעה ולא התפטר. הוא עבד כשמונה חודשים על פי תנאי השכר החדש, והגיש את התובענה דנן רק כאשר פוטר בנסיבות שצוינו לעיל... האם המשך עבודתו של המערער אצל המשיבה מהוה הסכמתו לשינוי בתנאי העבודה או כריתת חוזה עבודה חדש? האם המערער ויתר על הסעדים שעמדו לרשותו כתוצאה מהפרת חוזה העבודה על ידי המשיבה? הכלל הוא, כי עיכוב של מספר חדשים בין הפרה יסודית של חוזה (ההורדה בשכר) לבין הגשת תביעה אינו מנתק את הקשר שביניהם, משום שטרם נקיטת צעד כזה יש לצפות מהעובד לבדוק את זכויותיו ולשוחח עם הממונים עליו. על-כן, עיכוב סביר בהגשת התביעה אינו מהוה ויתור של העובד על זכויותיו או כריתת חוזה עבודה חדש. עם זאת, עיכוב ארוך ובלתי סביר מצביע על השלמת העובד עם תנאי השכר החדשים". אשר על כן, בנסיבות עניינו, משלא הוצגה כל ראיה בגין ביצוע הפרשות עבור קרן הישתלמות במשך כלל שנות ההעסקה הארוכות של התובעת בנתבעת 1, ומשהתובעות לא הלינו על כך במשך השנים, הרי שלטעמי יש לראותן כמי שוויתרו על זכותן זו. כפי שצוין בפסיקותיי הקודמות, אני ערה לקושי הקיים בהגשת תביעה כנגד מעסיק במהלך קיומם של יחסי עבודה.

...

מעבר לכך, הנתבעים תבעו סעדים שונים הנובעים ברובם מהיותן של התובעות בעלות מניות בנתבעת 1 ולא בכובען כעובדות והתביעה שכנגד הוגשה ללא כל עיגון ראייתי וללא כל תימוכין באשר לחבות התובעות או לנזקים שנגרמו לכאורה לנתבעת 1 על ידי התובעות, משכך דינה להידחות.

סוף דבר תביעתן של התובעות מתקבלת בחלקה כמפורט לעיל.

התביעה נגד הנתבע 1 והתביעה שכנגד נדחות.

גם בתצהירו אין ד"ר קירש טוען טענות פוזיטיביות כלשהן בסוגיות שבמחלוקת אלא מסתפק בטענות המכחישות את גרסת התובע או בהעלאת טענות נגדו בקשר להתנהלות שאין לה קשר להליך דכאן .

השתיקה שבתצהיר ד"ר קירש בולטת גם בסוגיות משמעותיות ביותר.

גם אם משום מה , בית מרקחת זה שמוכר ע"י מכבי (כך גם עולה בבירור מהפרסומות לעיל) ממוקם בשטח שאינו בתחום ישראל, לא ברור הכיצד משפיע הדבר על העסקת התובע, ככל שעובד אצל מעסיקה ישראלית כנתבעת המתנהלת כטענתה שלה , לפי דיני מדינת ישראל? לא למותר לציין כי ד"ר קירש בעדותו העיד באופן מגומגם ביחס לכך- ולמעשה אישר שחלק מהבית שעליו בנוי בית המרקחת שייך לתחום ישראל (עמ' 32 ש' 3).

איננו יכולים לקבל גרסה זו. ראשית- היות והיא לא הוכחה- כאמור לעיל לא הובאה כל ראיה לענין זה (להבדיל מנסיונו של ב"כ הנתבעת לטעון לפרוטוקול חלף עדות במהלך העדויות), שנית- דוקא מתוך נסיונו של ד"ר קירש להוכיח שאין לנתבעת ולו עצמו כל קשר עם בית המרקחת (אלא לרזי או ג'מג'ום) מתחזקת המסקנה כי יש לנתבעת קשר שכזה שהרי לו לא היה קשר שכזה, היה פשוט להביא ראיות בענין.

...

(לענין זה הלינה הנתבעת על כך שהרוקחות לא זומנו על ידי התובע להעיד ואולם לטעמנו מי שהיה צריך לזמן את הרוקחות לעדות , בהיותן עובדות הנתבעת היא הנתבעת, גם אם אחת מהן בינתים סיימה עבודה שם ומכל מקום, בהעדר מחלוקת על כך שהרוקחות עבדו במונא וכי קבלו תלושים וגם שכר בשיקים, לא היה בעדותן כדי לתרום מהותית לענין זה).

איננו יכולים לקבל גרסה זו. ראשית- היות והיא לא הוכחה- כאמור לעיל לא הובאה כל ראיה לענין זה (להבדיל מנסיונו של ב"כ הנתבעת לטעון לפרוטוקול חלף עדות במהלך העדויות), שנית- דווקא מתוך נסיונו של ד"ר קירש להוכיח שאין לנתבעת ולו עצמו כל קשר עם בית המרקחת (אלא לרזי או ג'מג'ום) מתחזקת המסקנה כי יש לנתבעת קשר שכזה שהרי לו לא היה קשר שכזה, היה פשוט להביא ראיות בענין.

דמי חופשה שנתית- בהעדר תחשיב לא מצאנו מקום לפסוק דבר.