התובע מבקש לחייב את הנתבעת לשלם לו מכוח הפוליסה והוראות חוק חוזה ביטוח את הנזקים בשווי הרכב בסכום של 19,410 ₪ בהתאם לחוות הדעת שצורפה וכן לחייבה לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד. התובע צירף רישיון רכב, פוליסת ביטוח, הודעה על תאונת דרכים, אישור הגשת תלונה, חוות דעת שמאי לפיה הרכב נועד לפירוק וכי ערך הרכב הוא 19,410 ₪ , מכתב הודעת דחיה מטעם הנתבעת.
הנתבעת טענה כי הכסוי הבטוחי כפוף לתנאי הפוליסה והחוק וכי במקרה דנן אינו חל.
הנתבעת טענה כי במסמך שירותי כבאות והצלה נרשם כי המישטרה חושדת כי בנו של התובע היה זה שהצית את האש ואף עצרה אותו.
ראשית, כאמור לתיק הוגשה "חוות דעת חקירת דלקה – חוות דעת של מומחה" מטעם שירותי כבאות והצלה (להלן "חוות הדעת"), מומחה אשר הגיע לזירת הארוע באותו יום 21.8.2015 בשעה 8:24 (ראה סעיף 1 כללי בחוות הדעת) ובעובדות בחוות הדעת קבע כי "לאחר בדיקה עם גלאי פחממנים, לא נימצאו סימני חומר מאיץ בעירה ברכב ובסביבה". בנוסף, בפרק המסקנות נקבע כי "לאור העובדות, העדויות והממצאים, אין אני יכול לקבוע בודאות את סיבת פרוץ הדליקה" וזאת לאחר שנבדקו כווני חקירה של הצתה בזדון וגם כשל חשמלי.
...
איני מקבלת גרסה זו של העד, הגם שלטענתו לא היה לו נעים לדבר ליד האבא, העד לא מסר כל סיבה מוצדקת , מדוע אחר כך לא דיווח למשטרה ומדוע בבית המשפט כן היה מוכן להעיד כי הבן היה במקום וברח, גם בנוכחות האבא.
אולם, ובהתאם למסקנה שאליה הגעתי לעיל, לא מצאתי כי התהיות שהיו בעניין זה מהווה סתירה מהותית.
סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה ואני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 19,410 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל .
