שריפת נכס עקב אי קיום דרישות בטיחות אש

לגירסתה, לאחר הבקורת הראשונית במקום היתקבל דוח בסיסי בו מספר רב של דרישות ומטלות שלשם קיומן המלא נידרש זמן רב. לפיכך לא נקבעו במסמך מועדים לבצוע.

דיון והכרעה סעיף 58 לחוק קובע כדלקמן: "(א) הופרה בנכס הוראה לפי חוק זה בעיניין בטיחות אש והצלה, רשאי בית המשפט המוסמך לידון באישום בשל ההפרה, לצוות על הפסקה או הגבלה של השמוש בנכס, בסגירת החצרים או בכל דרך אחרת הנראית לו מתאימה בנסיבות העניין כדי להביא לידי הפסקה של ממש או הגבלה בשימוש בנכס (בחוק זה – צו הפסקה שפוטי), וכן ליתן כל צו עשה או אל תעשה אחר, בעיניין השמוש בנכס או בעיניין תיקון ההפרה.

כחלק מהערות המפקח נרשם בדוח, כי מדובר בשינוי מהותי למבנה קיים שהיה בעבר מוסך למשאיות והיום משמש למבנה איחסנה, וכי בין היתר נידרש לתכנן מערכת לפינוי עשן על ידי מהנדס, בהתאמה לתכנית בטיחות אש ולתקנות התיכנון והבניה ולהתקין עמדות כיבוי מלאות שיתנו מענה לכל שטח המקום כולל באוהל האיחסון.

בהנתן שבסעיף 4(א)(2) לחוק הוסמכה הרשות לפעול למניעת דליקות, באופן שהיא הגורם המקצועי מכוח המעמד שהוקנה לה בדין; משהאחריות לקיום ההוראות בעיניין בטיחות אש והצלה מוטלת על המשיבה, כחוכרת וכמחזיקה במיתחם (ס' 40-41 לחוק); משהמשיבה הפרה את צו ההפסקה המינהלי ואף הרחיבה את פעילותה במיתחם; ומשטענות הרשות בדבר קיומו של חשש מיידי ומוחשי לפגיעה בחיי אדם ורכוש לא הופרכו – אני רואה להעתר לבקשה.

...

בהינתן שבסעיף 4(א)(2) לחוק הוסמכה הרשות לפעול למניעת דליקות, באופן שהיא הגורם המקצועי מכוח המעמד שהוקנה לה בדין; משהאחריות לקיום ההוראות בעניין בטיחות אש והצלה מוטלת על המשיבה, כחוכרת וכמחזיקה במתחם (ס' 40-41 לחוק); משהמשיבה הפרה את צו ההפסקה המנהלי ואף הרחיבה את פעילותה במתחם; ומשטענות הרשות בדבר קיומו של חשש מיידי ומוחשי לפגיעה בחיי אדם ורכוש לא הופרכו – אני רואה להיעתר לבקשה.

טענות אלה מחייבות עריכת איזון ראוי בנסיבות, באופן שמחד גיסא יש להיעתר לבקשה, ומאידך גיסא יש להורות כי הצו יכנס לתוקפו באופן מלא תוך 14 ימים מהיום, כאשר בתקופת הביניים שמהיום ועד ליום 12/8/19 תוכל המשיבה להוציא סחורות מהמתחם, לפעול לפינויו וכן לפעול לביצוע עבודות לשם השגת מלוא האישורים הנדרשים מהרשות.

סוף דבר דין הבקשה להתקבל.

לטענתם, הבניין קיבל את כלל האישורים ו/או ההיתרים הנדרשים לצורך קבלת טופס האיכלוס מלבד אישור יועצת התנועה העירונית, בשל אי התקנתם של מכפילי חניה (ס' 10 לעתירה); במהלך חודש דצמבר 2016 ניהלו הצדדים מגעים במסגרתם נוכחו נציגי המשיבה, כי היעדרם של מכפילי חניה לא מהוה מפגע בטיחותי (ס' 15 לעתירה); מאחר שהמניעה היחידה לקבלת טופס האיכלוס היא אי התקנת מכפילי החניה, הובטח כי יימסר לחברה אישור איכלוס זמני המותנה בהפקדת ערבות בנקאית (ס' 17 לעתירה).

ד. ביום 09.01.17 נתקבלה במייל גם תגובתם של כיבוי אש, באמצעות קצין מניעת דליקות מאגף בטיחות אש וחקירות בנוגע לממצאים שצוינו לעיל, שם צוין, בין היתר, החשש שלו מהגובה הנמוך של חדר המדריגות במקומות מסוימים וכן הצורך בהשלמת בדיקות תוך הבהרה, כי הוא "מבקש לא לתת אישור איכלוס עד לבירור/תיקון הליקויים" (הדגשה במקור נספח ח' לתגובה הנ"ל).

דא עקא שהשימוש בו, כמתיר צעד קצוני ופוגעני, צריך שייעשה, לטענתם, במקרים "חריגים יוצאי דופן וקיצוניים" ורק במקרים בהם "נובעים סיכונים בטיחותיים ואפילו סיכונים מסויימים לרכוש מן המבנה שניבנה ללא היתר או בסטייה מהיתר ואין מצליחים לפנות את המתגוררים בו. ואולם שימוש בסנקציות חריפות אלה בנסיבות שכבר לא עולות סכנות מהסוג האמור צריך להיות שימוש זהיר מאוד ומצב של הפרה קיצונית מצד בעל הנכס" (מתוך עת"מ 1369/01, ארצי נ' ועדת ערר מרכז 21.2.02; ס' 21-23 לעתירה).

כך או כך, ומבלי לקבוע מסמרות באשר להבחנה האמורה, סבורני כי הליקויים שפורטו בהודעה מטעם המשיבה מיום 3.4.17: היעדרם של מכפילי חניה וקיום בורות בחצר והיעדר אישור אגף תנועה; גובה לא תקני של גרם המדריגות; חללים בקומת המרתף בסטייה מהיתר; פיר שיחרור עשן לא תקני; חסר של אישור כיבוי והצורך בבצוע ביקורת לאחר כל אלה – די בהם כדי להצדיק את המהלך של המשיבה.

...

עם זאת, סבורני כי בכל הנוגע להפעלת הסמכות – יש להבחין בין ניתוק של בניין המחובר חיבור של קבע משירותי חשמל ומים לבין ניתוק של בנין שלא ניתן היתר לאכלוסו והחיבור שלו לשירותים אלה הוא חיבור זמני שניתן לצרכי עבודות הבניה בלבד – כמו במקרה שלפנינו.

כך או כך, ומבלי לקבוע מסמרות באשר להבחנה האמורה, סבורני כי הליקויים שפורטו בהודעה מטעם המשיבה מיום 3.4.17: העדרם של מכפילי חניה וקיום בורות בחצר והעדר אישור אגף תנועה; גובה לא תקני של גרם המדרגות; חללים בקומת המרתף בסטייה מהיתר; פיר שחרור עשן לא תקני; חסר של אישור כיבוי והצורך בביצוע ביקורת לאחר כל אלה – די בהם כדי להצדיק את המהלך של המשיבה.

בה במידה אין להיעתר לעתירה ב' מה גם שלא הייתה כל מניעה מצד העותרים, להגיש ערר על ההחלטה, ככל שסברו וסבורים הם שזו הדרך, גם מבלי לפנות כלל לבית משפט זה בעתירה כלשהי.

אשר על כן, העתירה נדחית בכפוף לעיכוב ביצוע החלטת המשיבה מיום 28.12.16 ובאופן שלא יינקטו כל פעולות לניתוק אספקת החשמל והמים לבניין קודם ליום 1.8.17.

במסגרת תביעה שהגישה עריית אשקלון כנגד התובעת, הגיעו הצדדים להסדר פשרה ביום 13.6.2010, שבמסגרתו הוסכם שעיריית אשקלון "תפעל כמיטב יכולתה ובכפיפות להוראות כל דין לשם מציאת פיתרון למתן טופס 4 לנכס בגינו הוגשה התביעה." בעקבות הסדר זה פנתה התובעת פעם נוספת בבקשה, כי יונפק לה אישור לאיכלוס החנות, ומהנדס העיר אינג' דוד ירון, במכתבו מיום 21.5.2013, דחה פעם נוספת את הבקשה על יסוד נימוקיו של אדר' בר-ששת (ראו בסעיף 9 לעיל), והוסיף כי "נדרשים אישורי פיקוד העורף לעניין הממ"דים, אישור אגף מים וביוב ותיקון מפגעים בטיחותיים." (ראו נספח יב'2 לתצהירו של מר ניסימפור).

בית המשפט המחוזי בהחלטתו (כב' השופטת סלוטקי), מיום 7.10.2013, כתב כי "ממליצה לועדת הערר למצוא פיתרון הולם לבעיית העותר." על יסוד הסכמה זו הגישה התובעת ערר, ולאחר דיון החליטה ועדת הערר לתיכנון ובנייה מחוז דרום לקבלו ביום 5.2.2014 בקובעה "אנו מקבלים את הערר בחלקו, וקובעים כי המשיבה תיתן טופס 4 לנכס נשוא הערר, וזאת בכפוף להצגת אישור כיבוי אש עדכני." בחלוף שנה, ביום 10.2.2015 ניתן לתובעת אישור רשות הכבאות והצלה, ולפיו אין היתנגדות למתן היתר לרשיון עסק.

להטמיע בעובדים במקום על הפעילות הנדרשת בארוע שריפה ולהכשירם בהפעלת אמצעי הכבוי והתנהגות בעת שריפה.

אינני מקבל טענה זו. אמנם ייתכן הדבר, כי תהיה זו מדיניות ראויה, לציין בגוף כל החלטה, מהי הדרך החוקית לפעול כנגד ההחלטה שניתנה, אך בלא קיום מקור חובה לפעול בעיניין זה, ומבלי לקבל נתונים ביחס להקף ההחלטות המתקבלות מדי יום על-ידי הרשות המקומית, והמשמעות של הטלת חובה כאמור, על אף העידר חובה בדין, לא ניתן לומר, כי הועדה המקומית נהגה בתובעת שלא כדין בעיניין זה. הנזק התובעת עתרה בכתב התביעה לסעדים כספיים שונים, בגין נזקים שנגרמו לה על-פי הטענה עקב העיכוב בהנפקת אישור האיכלוס, ובכלל זה אובדן הכנסות (מעסק ומדמי שכירות), תשלומי ארנונה בגין הנכס, הוצאות לשפוץ הנכס.

...

סוף דבר התביעה כנגד הנתבעת מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת פיצויים בסכום של 59,250 ₪, בגין אובדן דמי שכירות.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת שכר טרחת עו"ד והוצאות בסכום כולל של 12,000 ₪.

על פי כתב התביעה, התנאים שנלוו להיתר הבניה הם דרישות רשות הכבאות בתוכנית הבטיחות.

כמו כן יש לציין כי בהסכם המכר צוין כי בעת מכירת הנכס לתובעת היה קיים אישור כיבוי אש בתוקף עד לחודש יולי 2014 (אישור זה צורף כנספח כ"ב להסכם המכר), כך שהדרישה לעמידת המבנה בדרישות כיבוי אש במסגרת תנאי היתר הבניה אין משמעותה שלא היה ניתן לקבל אישור כיבוי אש למבנה.

יש להבהיר כי במקרה שבפניי היתר הבניה נועד להכשיר בניה קיימת וזאת להבדיל מבניית מבנה שאינו קיים ולכן עצם מתן היתר הבניה הקובע כי המבנה תואם להיתר ובכך מכשיר את חריגות הבניה הוא העיקר ואילו השלמת הדרישות הנילוות להיתר הבניה, קרי דרישות כיבוי אש הן הטפל.

בשולי הדברים אציין כי מאחר שבהסכם המכר נקבע פיצוי מוסכם ספציפי בגין איחור וכן נקבע פיצוי מוסכם כללי בגין הפרה יסודית של ההסכם, ספק אם התובעת הייתה זכאית לכפל פיצוי בגין אותן הפרות, אך כאמור איני נידרשת להכריע בשאלה זו. נוכח התוצאה שאליה הגעתי איני נידרשת לטענות התובעת בנוגע לנזקים שנגרמו לתובעת בהערכת שווי הנכס בדו"חות הכספיים של החברה, חשיפתה לנזק בשל שריפה בהעדר כסוי בטוחי וכן חשיפה להעמדה לדין פלילי בשל קיומן של חריגות בניה, אך די בכך שאציין כי לא הוצגו ראיות המוכיחות נזקים אלו.

...

סיכום לסיכום ,מצאתי כי יש לדחות את התביעה.

המסקנה היא שלא ניתן לקבוע שלא היה בסיס להגשת התביעה.

כאמור התביעה נדחית וכל צד יישא בהוצאותיו.

יתרה מזאת, לגרסתם של אשל ורשות הכבאות, לא קיים קשר סיבתי בין אי פיקוח מצידם על תיקון רשימת הליקויים לבין ניזקי השריפה-מאחר שלא הוכח על ידי התובעת כי תיקונם המלא היה אמנם מונע את ניזקי השריפה; מה גם שהמומחה מטעם התובעת, פרופ' מר, קבע כי רק מערכת מתזים היתה יכולה למנוע את ניזקי השריפה, ואילו אי התקנתה של מערכת מעין זו ממילא לא צוינה ברשימת הליקויים.

ואולם, הדיון בסוגיה זו – שיש לה פנים לכאן ולכאן-התברר כחסר חשיבות בנסיבות המקרה, מאחר שסעיף 15.6 לנוהל דרישות בטיחות אש ומניעת דליקות בבתי מלון, שפורסם על ידי נציב הכבאות בחודש דצמבר 1993 (כשנה לפני מועד השריפה), קובע באופן שאינו משתמע לשני פנים כי "בתי המלון הקיימים יסיימו את התקנת המערכות בתקופה שלא תעלה על 3 שנים, דהיינו, לא יאוחר מ-1/10/96." ברי כי במצב דברים זה, על פניו לא קיים קשר סיבתי בין העובדה שרשות הכבאות לא דרשה מהארגון להתקין מערכת מתזים בבית לנ"י לבין ניזקי השריפה – שהרי גם אילו היה נידרש מהארגון להתקין את המערכת, סביר להניח כי במועד השריפה, שחל כשנתיים לפני תאריך היעד לסיום ההתקנה, הדבר עוד לא היה מבוצע; מה גם שאשל ציין בחקירתו כי התקנתה של מערכת מתזים כרוכה בעלויות ניכרות (ראו: עמ' 112 לפרוטוקול, ש' 11-12)-ואילו גלובוס מסרה בעדותה כי באותה תקופה לא היה לאירגון די תקציב אפילו לתיקון רשימת הליקויים (ראו: עמ' 48 לפרוטוקול, ש' 14-18).

סעיף זה דן בחובת הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר-על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה." (ההדגשה שלי – ע.ב.).

...

סוף דבר 23.

התוצאה היא שהתביעה נדחית, ומשכך גם ההודעה לצדדים השלישיים.

התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט, וכן שכר טירחת עורך דין בסכום של 20,000 ₪ לנתבעים 1 ו-2, לנתבעים 3 ו-5, ולנתבעת 4 (ובסה"כ 60,000 ₪) בתוספת מע"מ כדין.