ובהמשך עדותו: "אני אסביר. גם כתבתי, אבל אני אסביר לך במלוא הכנות. תראה, יש במכונית, יש בערך כימעט 30 חומרים שונים. אחד החומרים שיש זה אלומיניום. איפה הוא נמצא? הוא נמצא, בדרך כלל, ברדיאטור, באיזור של הרדיאטור ובאזורים אחרים, כן? יש כל מיני מקררים במכוניות של היום, אז כתוצאה, אלומיניום ניתך לפני נחושת, אין מה לעשות, זה הפיזיקה. זה חתיכה, טיפת אלומיניום שנחתה פה" (עמוד 5, שורות 39-34).
עוד טען חוקר השריפות, כי "לא ידועים מקרים קודמים של פריצת שרפות עקב תידלוק שגוי". מסקנתו הייתה, כי "סיבת השריפה היא כשל חשמלי בחיווט המצבר ככל הנראה עקב מגע רופף".
מומחה בית המשפט הבהיר מדוע אין לקבל חוות דעת זו (עמודים 8-3) עמדתי על נימוקים אלו לעיל, הן לעניין צבעה של "גולת הקצר". הן לעניין העידר אינדיקאציה לקצר ולכבל קטוע והן לעניין האפשרות שאדי דלק יגרמו לשריפה במגעם עם משטח חם.
חוקר השריפות מטעם התובעת הוסיף בחוות דעתו המשלימה, כי העובדה שחוקר השריפות מטעם הנתבעת מסכים לכך שנזקי השריפה כבדים "מגובה 0" מלמדת שהוא מאשר כי השריפה החזקה ארעה בכביש ומכאן "שמקורה בנוזל דליק שנזל על הריצפה ולא כשל חשמלי", כי סימני החיווט הקטוע שהמומחה מתייחס אליהם הם על מוליכי זרם בעלי חתך נמוך ואין ספק שנגרמו כתוצאה מפגיעת להבה וכי בעת פגיעת הלהבה היו המוליכים "תחת מתח 'חי'" ומכאן שלא הייתה בעיה במצבר, עוד היתייחס חוקר השריפות מטעם התובעת לכך שחוקר השריפות מטעם הנתבעת טעה בהתייחסותו לקוטב השלילי של המצבר, שהיה למעשה הקוטב החיובי ולכך שלא הוצג כל ממצא המעיד על חיבורים רופפים, לכך שלא נדלקה נורת חיווי של המצבר, ולכך שסימני השריפה, על פי תיאוריה זו, היו צריכים להיות חזקים יותר ומשמעותיים יותר באיזור המצבר ובכבלי הזרם הראשיים – דבר שלא קרה.
...
ביום 30.3.22 הגיש המומחה מטעם בית המשפט את חוות דעתו ומסקנתו הייתה: "לאור הממצאים וניתוח הממצאים שלעיל, אני קובע בסבירות גבוהה שכתוצאה ממילוי בנזין בתחנת דור אלון בבית דגן על ידי מתדלק של חברת דור אלון, בכמות מחושבת של 56% מסה"כ הדלק במיכל שהכיל סולר, נגרם כשל. הכשל נובע מתכונות הבנזין כפי שהוסבר לעיל . בשל זה גרם לדליפת הבנזין על משטח חם בתא המנוע של הרכב מדגם פולקסווגן קאדי בעל מ.ר. 13319102 ולשריפה תוך סיכון חיי הנהגת".
לבקשת הנתבעת המומחה מטעם בית המשפט אף זומן להיחקר על חוות דעתו ולאחר שנחקר ביקשו הצדדים לסכם טענותיהם בעל פה, ללא הגשת תצהירים וללא חקירת המומחים הנוספים (מטעם הצדדים).
לאור כל האמור, מצאתי לקבל את מסקנתו של המומחה מטעם בית המשפט, אשר לא נסתרה.
המומחה הבהיר מדוע הוא אינו מקבל את מסקנותיהם של מומחי הנתבעת ומצאתי לאמץ את מסקנתו גם בעניין זה.
לאור כל האמור, ומשמצאתי לבכר את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ואת עדותו, אני קובע כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה בהליך זה (מאזן ההסתברויות), להוכיח כי השריפה ברכב נגרמה בשל מילוי הבנזין בתא הדלק של הרכב.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת במלואה, לפיכך, אני פוסק כדלקמן:
הנתבעת תשלם לתובעת סך כולל של 110,975 ש"ח.
בנוסף תישא הנתבעת בהוצאות התובעת בסך של 5,732 ש"ח ובשכר טרחת עו"ד בסך של 16,500 ש"ח.
התובעת פטורה מתשלום מחציתה השנייה של האגרה.
