שריטה ברכב במתקן שטיפת רכבים

התובע, בעל מתקן לשטיפת מכוניות, הגיש לביה"ד באמצעות ב"כ, תביעה להכיר באירוע חריג של היתרגזות בעבודתו שאירע ביום 29.4.10 בו לקה בליבו כפ"ע. התובע טוען כי בסמוך לשעה 12:00 פרץ בינו לאחד מעובדיו וכוח שגלש לצעקות רמות וחילופי דברים קשים.

בערך ב- 12:00 הבחין כי רכב שסיימו לעבוד עליו לא מוכן, והפוליש אפילו קילף חלק מהצבע עקב עבודה רשלנית, ואף נוצרו שריטות.

...

ולהכרעתנו – לא שוכנענו, כלל ועיקר, מטענת התובע, כביכול, כל מה שנרשם (או רוב מה שנרשם) ע"י החוקר בהודעתו – נרשם מ"דמיונו" של החוקר, או לא מדברים שאמר לו התובע! ראוי לציין כי בחלק מהעובדות שנרשמו בהודעה, לגביהן טען בעדותו כי אינן נכונות – לא יכול היה לציין עובדה נכונה (תחתיה)! או שאישש העובדה שנרשמה! או שטען יכול להיות שאמרתי לו .

בסופו של דבר טען כי הוא והתובע כשחזרו לעבודה דיברו ביניהם והגיעו למסקנה שאמרו אותו דבר ולא שיקרו והתובע אמר "חתמנו אז חתמנו". אח"כ אישר כי הבין שהחוקר שאל אותו, כי דיבר לאט, כי הוא מבין כשמדברים לאט, לא הכל, כי ענה בעברית.

סיכום לא שוכנענו כי ארע לתובע ארוע חריג ביום הנטען, ארוע של התרגזות חריפה בעקבות וכוח וצעקות בינו לאנדרי, לא בהשתלשלות הנטענת בארוע בעבודה ולא לאחריו.

לאור כל האמור - נדחית התביעה.

בכל שטיפה? בכל שטיפה צריך להרטיב את הרכב כדי שלא יהיו שריטות מהמכונה.

יחד עם זאת, לא נטען לקיומה של מחלה אשר נובעת מעמידה ממושכת על הרגליים ולכן אין מקום למנות מומחה בסוגיה זו. שטיפה פנימית בתצהיר התובע נאמר: "גם המעבר לניקוי פנימי של הרכב, לפני כשלוש שנים, עקב כאבים ברגל הדומינאנטית, אשר שימשה לדחיפת המכוניות למיתקן, לא שיפר את מצבי שכן נאלצתי להתכופף ולהתיישר אלפי פעמים ביום, בין היתר, לצורך נקוי הקנטים עם סמרטוטים". מדובר בתצהיר לאקוני שאינו מיפרט את אופן העבודה, כמה מכוניות ניקה בכל יום, אילו פעולות חוזרות על עצמן בעל נקיון של מכונית.

...

לאחר ששמעתי את העדויות אני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו לעניין אופן הפעולה ותדירות החזרה על הפעולה, בכל הנוגע לשטיפה החיצונית.

לאור האמור, אין מנוס אלא לקבוע כי התובע לא הוכיח קיומה של תשתית עובדתית בעילת מקרוטראומה.

סוף דבר, התביעה נדחית.

לפניי תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום סכום של 6,955 ₪ בגין ניזקי רכוש שנגרמו על פי הנטען, ביום 19.10.12 למכונת שטיפת הרכבים "מיקה" (להלן:"המתקן") השייכת לתובעת ונמצאת בקריית ביאליק (להלן: "התאונה").

תחילה אמר "חטף מכה בכנף. גם לא הלכתי לתקן" (עמ' 9 לפרוט' ש' 9) ובהמשך העיד שלא הייתה לו פגיעה ברכב תוך שאמר "הייתה שריטה אם איני טועה בפגוש משהו קל מאוד, מימין קדימה יכול להיות, אך שום דבר לא היה בכנף". (עמ' 10 לפרוט' שו' 2-3).

...

הנתבעים טענו בראשית כתב ההגנה, כי יש לדחות את התביעה על הסף נוכח העובדה שחובת הזהירות מוטלת על כתפי התובעת, שכן הנתבע 1 הינו בגדר מבקר בנכס שבבעלותה, ומלוא השליטה על נכס זה מצויה בידיה.

אני סבורה שחלוף הזמן והעובדה שמר ביטון הפסיק עבודתו אצל התובעת הקהו את זכרונו של הנתבע 1 ביחס לכך.

לאור כל המקובץ לעיל אני מוצאת לנכון לקבוע שהתובעת לא עמדה בנטל השכנוע להוכחת הנזק שאונה למתקן כתוצאה מהתאונה.

בנסיבות העניין אני מורה על דחיית התביעה ללא צו להוצאות.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי מתקן הרחיצה מופעל על ידי מר יוסי סעדה (להלן: סעדה), ואין לה כל מידע אודות הארוע הנטען ולטעמה אין כל יריבות בינה לבין התובע.

אפשרות זו עולה בקנה אחד עם תאור העדה שראתה "משהו פלסטיק או ברזל שנגרר על כל האוטו מקדימה לאחורה". מכתב חברת השרות של מכונת השטיפה כלל הערה לפיה מומחים הביעו דעתם באשר לאפשרות שהמכונה גרמה לשריטות ברכב ופסלו אותה על הסף.

...

בנסיבות אלה, אני קובעת כי בפועל, לא פחת מחיר הרכב בסכום המלא של עלות התיקון וירידת הערך הנוספת כפי שקבע השמאי.

אינני מקבלת את העתירה לפיצוי בגין טרחה, עוגמת נפש וטרטורים, או בגין אובדן ימי עבודה, מאחר ולא הוכחו הפסדים כספיים ממשיים בגין אלה.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

כתוצאה מכך נתלש ממנה מגב אשר שרט את המכוניות הבאות אחריה (הוא צירף דו"ח ממוחשב המראה כי באותו יום עבר רכב הפורד שטיפה וכי סופקו לו מגבים).

לטענתה הגרסה שהנזק לרכב נגרם ממגב הועלתה לראשונה בכתב התביעה וההגנה ודוקא הטכנאי שהעיד מטעם הנתבעת 1 מחליש טענה זו. גם מנהל המוסך העיד שלא נמצא מגב עד היום ושהמתקן הנו רכוש המוסך ומצוי באחזקתו וטיפולו וכי הנתבעת 3 אינה מורשית לבצע תיקונים או טיפולים במיתקן השטיפה.

...

התובע יכל לחקור את השמאי בנוגע לסוגיית אי הופעת מספר הרישיון על גבי חוות הדעת וכן באשר לטענות קשות אחרות שהעלה בסיכומיו אך בחר שלא לעשות כן. בפני בית המשפט לא הוגשו ראיות המונעות קבלת חוות הדעת או את פסילת המומחה ועל כן טענות התובע הכלליות בעניין זה נדחות.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: על הנתבעות 1 ו-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים הבאים: את הסך 83,784 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (11.2.2018) ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט הכוללות את אגרת המשפט במלואה וחלקו בשכר השמאי מטעם בית המשפט ושכר העדים כפי שנפסק, הכל בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכר טרחת עו"ד בגובה 12,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

התביעה נגד הנתבעות 3 ו-4 נדחית.

ההודעה לצדדי ג' נדחית.