שר הפנים רשאי למנות ועדה למילוי תפקידי מועצה עירונית

במקרה דנן מתקיימים התנאים החריגים המצדיקים את אישור התובעת לתפקיד מנהלת המוקד העירוני בהתאם לתנאים שנקבעו בבג"ץ 415/19 משה לוי נ' שר הפנים (21.4.2020): קיומו של אינטרס צבורי להבדיל מאנטרס פוליטי – אינטרס צבורי הוא אשר הוביל ועודנו מוביל את ועדת המכרזים בבואה לקבוע את זהות המועמד המתאים ביותר לתפקיד.

אין ולא הובא בדל של ראיה כי אינטרס פוליטי מעורב בבחירת התובעת לתפקיד, ובכל מקרה, פרוטוקול ועדת השרות מלמד כי עניין זה לא נשקל בשיקולי הועדה; העדר חשש לפגיעה בטוהר המידות – הגם שאביה של התובעת כחבר מועצה, קובע מדיניות אשר עשויה להשפיע על עבודת המוקד העירוני (בשונה מעבודת התובעת), הרי שאין המדובר בקביעות אישיות בעיניינה של התובעת, אלא קביעות בנושאי מדיניות כלל עירונית.

טענות משרד הפנים: מינוייה של התובעת לתפקיד מנהלת המוקד העירוני לא ניכנס לתוקף שכן לא אושר ע"י מנכ"ל משרד הפנים, מכוח סעיף 122א לפקודת העיריות.

על פי פסיקת בג"צ (בג"צ 415/19 משה לוי נ' שר הפנים, ניתן ביום 21.4.20 - פורסם במאגרים האלקטרוניים) הורחב סעיף 122א והוא חל גם על חוזי העסקה עם קרובי מישפחה של חבר מועצה: "סעיף 122א לפקודת העיריות קובע איפוא לענייננו, כי חבר מועצה לא יהיה צד לחוזה או לעסקה, כולל חוזה העסקה, עם הערייה במהלך כהונתו, וכן במשך 18 חודשים נוספים מאז חדל מכהונתו כחבר המועצה. עם זאת, מועצת הערייה, ברוב של שני שלישים מחבריה ובאשור שר הפנים, רשאית להתיר היתקשרות כאמור, בתנאים שיקבעו". (שם סעיף 3).

עיון בעמדת מרכז השילטון המקומי מעלה כי לשיטתו חל סעיף 174א ולא 122א וכי קבלת פרשנות משרד הפנים ע"י בית הדין תימנע מעובדי ערייה ותיקים וטובים הממלאים את תפקידם להיתמודד במכרזים פנימיים וחיצוניים כאשר קרוב משפחתו הוא חבר מועצת עיר.

...

סוף דבר על דעת רוב חברי המותב, התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת 2 שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.

נוכח עמדת הנתבעת 1 שעלתה בקנה אחד עם עמדת התובעת, לא מצאנו מקום לפסוק הוצאות לטובתה.

ענייננו בהפעלת סמכותו של שר הפנים לפי סעיף 143 לפקודת העיריות, מכוחו רשאי השר, במקרים המנויים בו, "להורות על בחירת ראש עיריה חדש או מועצה חדשה או שניהם כאחד, ולקבוע את תאריך הבחירות, למנות ראש עיריה ומועצה או למנות מועצה בלבד, מתוך אנשים הכשירים להיות חברי מועצה, או למנות ועדה למילוי תפקידי ראש העיריה והמועצה או למילוי תפקידי המועצה בלבד". כפי שנפסק, סמכויותיו אלה של שר הפנים "נותנות ביטוי לתפקידו של השילטון המרכזי במדינה כמפקח על היתנהלותו הנאותה של השילטון המקומי ויוצרות מעין נקודת איזון בין זכות היסוד של תושבי הרשות המקומית לבחור את נציגיהם לבין הצורך בקיום שילטון מקומי תקין ומתפקד" (עניין חאג', פסקה 4).

בצד האמור, צודק המשיב כי הטענה הועלתה בשיהוי אובייקטיבי מסוים: הטענה הועלתה לראשונה בעתירה, שהוגשה לאחר שהתקבלה החלטת שר הפנים, מונתה ועדה אשר החלה לפעול, וחל שינוי בתמונת הניהול העירוני.

...

כל אלה מובילים למסקנה כי עוצמת החשש לניגוד עניינים היא בדרגה של "אפשרות ממשית" (בהתאם למבחן המחמיר שנקבע בפסיקה, כמבואר לעיל).

הוראה כאמור ניתנת, במקרים הראויים, משום שהאיזון בין השיקולים השונים הכרוכים במקרה, מוביל למסקנה כי ראוי שהמצב הקיים יימשך עוד פרק זמן מסוים (בג"צ 9232/01 "נח" ההתאחדות הישראלית של הארגונים להגנת בעלי חיים נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נז(6) 212, 263-264 (2003); בג"צ 6652/96 האגודה לזכויות האזרח נ' שר הפנים, פ"ד נב(3) 117, 142 – 143 (1998)).

לפי המסקנה אליה הגענו, נפל פגם בהחלטתו של שר הפנים.

על בסיס אלה סבר מנהל המינהל כי "בין חברי המועצה לבין ראש הערייה, התגלו חילוקי דיעות, בכל הנוגע לסדרי העדיפות הערוניים, כאשר חברי המועצה בקשו לבצע הסטות של סכום קטן מהתקציב לצרכים שונים וזאת בלא לפגוע במסגרת התקציב. חילוקי דיעות אלו נגעו להקצאת כספים ולקביעת סדרי עדיפות אשר הנם הבסיס לתקציב ולדרישת המחוקק כי אישור תקציב הערייה, יופקד בידי המועצה. כפי שעולה מכלל הדוברים במהלך השימועים שנערכו ואף מטיוטת ההסכם הקואליציוני, לא היתה מניעה מבחינה מעשית ומקצועית – אף לדעת ראש הערייה – לבצע לפחות חלק מהשינויים שהתבקשו. למרות האמור, החליט ראש הערייה כי אינו רואה מקום לכל פשרה מוסכמת עם חברי המועצה שהתנגדו לתקציב ושב והגיש את התקציב בלא לבצע בו כל שינוי, בבחינת הכל או לא כלום. זאת ועוד, ראש הערייה לא ראה לקיים כל פגישה והידברות עם חברי האופוזיציה טרם הישיבה האחרונה ולאחר קבלת הארכת המועד". על רקע דברים אלה סבר מנהל המינהל כי "על רקע תכלית הסעיף ומטרתו, עולה כי כלל חברי המועצה ובכללם ראש הערייה, לא השכילו למלא את תפקידם ולהביא להסכמה בדבר סדרי העדיפות הערוניים ועיגונם בתקציב הערייה. בנסיבות אלו האחריות לאי אישור התקציב מוטלת על כלל חברי המועצה וראש המועצה בכללם" ולפיכך המליץ שלא להשאיר את העותר בכהונתו.

טענה זו נדונה בעבר באחת הפרשות, וכך נקבע שם: "קבלת טענה לפיה משחלפו אותם 14 ימים לא רשאי עוד שר הפנים לעשות שימוש בסמכותו עלולה לפגוע קשות בתיפקוד הרשות המקומית וביכולתה להשתקם. זאת, במיוחד בהיתחשב בעובדה שעם חלוף המועד לאישור התקציב פיזור מועצת הרשות נעשה באופן 'אוטומטי' ועל כן העידר סמכות למנות ועדה למילוי תפקידי המועצה משעבר המועד יוביל, למעשה, להיווצרותו של רִיק שילטוני. נוכח תוצאה קשה זו יש לראות את המועד של 14 ימים הקבוע בסעיף 206(ב1) לפקודת העיריות כמועד מנחה ולא כמועד מחייב, אם כי אין צורך להכריע בעיניין במקרה שלפנינו" (דברי השופטת (כתארה אז) ד' ביניש בעיניין חאג', פסקה 8).

...

עם זאת, סבורים אנו כי אין לקרוא את הוראת סעיף 145(א) לפקודה כשוללת את תקפו של מינוי יושב-ראש ועדה ממונה בנסיבות אלה.

סיכום סוף דבר – לא ראינו להתערב בהחלטת שר הפנים להורות על הפסקת כהונתו של העותר בתפקיד ראש עיריית ערד.

העתירה נדחית.

עתירה זו מכוונת אל שר הפנים (משיב 1) ליתן טעם, מדוע לא יורה על הדחת מר משה שמיר (המשיב 3) מראשות המועצה האזורית "תמר" (המשיבה 2, להלן-המועצה האזורית), ומדוע לא יורה על פיזורה של המועצה האזורית ועל מינוי ועדה למילוי תפקידה של זו עד לקיומן של בחירות במועצה האזורית.

הועד המקומי "ראה איפוא כי טוב ואין הוא גובה השנה מתושביו תשלום עבור ארנונה עירונית". מאז שונתה הגדרת נוה-זוהר ממרכז איזורי ל"ישוב", חלות החובות לגביית המסים ולמתן שירותים לתושבים על הועד המקומי של היישוב.

מימצאיה של הוועדה יאפשרו למשיב 1 לשקול, אם נתמלאו התנאים שבסעיף 38(2) לפקודת המקומיות [נוסח חדש], המצדיקים מינוי ועדה קרואה, כשם שיהא רשאי למנות עדה קרואה, אם ועדת החקירה "מצאה כי המועצה או ראש המועצה אינם עשויים למלא את תפקידיהם כראוי והמליצה לפני השר על פיזור המועצה", כאמור בסעיף 38(3) לפקודה הנ"ל. מן הראוי להוסיף, כי מינוי ועדה קרואה (אם יתברר כי יש להקימה) לא יפגע, במקרה זה, בזכות היסוד של תושבי האיזור לבחור את נציגיהם למועצה.

...

נוכח תוצאה זו גם תוכן החלטתנו מיום 8.8.88 שלא להעתר לבקשות שהוגשו לפנינו (בבשג"צ 262/88 ובבשג"צ 249/88) לצרף משיבים נוספים לעתירה.

כן החלטנו בשעתו שלא לקבל תצהיר נוסף שבקש העותר 3 להגיש לפנינו (בבשג"צ 297/88), שכן בקשה זו הוגשה על דעת עותר זה חרף עמדתו הנוגדת של בא-כוח העותרים, וטעם נוסף לסירובנו הוא, כי גם החומר הנוסף יוכל להיות מונח לפני ועדת החקירה שתקום.

משלא נעתרנו לקבל את תצהירו הנוסף של העותר 3, לא ראינו גם מקום להיעתר לבקשתו של בא-כוח העותרים לשחררו מלהמשיך לייצגם, אותה נימק בכך שהעותר 3 העמידו בפני עובדה מוגמרת בהגישו את בקשתו האמורה.

העותר טען בעתירה, כי בחירתה של המשיבה הייתה בלתי חוקית, מאחר ואיננה עומדת בתנאי הסף הקבועים בחוזר ונוהל מנכ"ל משרד הפנים 2/2014, ותנאי המיכרז לבחירת יועץ משפטי קבוע למועצה מקומית (להלן: הנוהל ), בכל הנוגע לניסיון המקצועי הנידרש לתפקיד זה. עוד טוען העותר כי הוא הופיע בפני הוועדה, נישאל שאלות כלליות מתוך הבנה, כי ניסיונו המקצועי ובקיאותו המקצועית מוכחים בשים לב לתקופה בה שימש בתפקיד זה. העותר טוען, כי לאחר שקבל את פרוטוקולי הוועדה חשכו עיניו, והוא גילה כי מדובר בועדה מונחית, בלתי מקצועית, וחסרת שיקול דעת סביר.

המועצה טענה בתגובתה, כי עד לפירסום הוראות החוזר תפקיד היועץ המשפטי היה נחשב למשרת אימון, כאשר ראש הרשות המקומית היה מוסמך למנות או לפטר את היועץ כל פעם שחוות דעתו לא נעמה לו. על מנת להפחית את התלות ולתת לתפקיד משמעות של שומר סף לרשות, פעל משרד הפנים להסדיר בנוהל את בחירת היועץ המשפטי, תוך קביעת תנאי סף לבחירת המועמד, כאשר המרכיב האיכותי יהיה המרכיב המכריע.

בהתאם להוראות סעיף 3(ב) לחוק הייעוץ המשפטי, יועץ משפטי של עיריה יהיה עובד העיריה וכך לגבי מועצה מקומית שקבע לגביה שר הפנים.

ביתר המקרים רשאית המועצה המקומית למנות יועץ משפטי חצוני, ולגבי תהליך מינוי יחולו הוראות הנוהל.

תפקידו של היועץ המשפטי למועצה הוא, בין היתר, להיות שומר סף. לכן לצורך שמירה על נייטראליות ואבייקטיביות ולהמנע ממצב של חשש למשוא פנים במילוי תפקידו, מחבר הנוהל התוה את הכלל שאין זה ראוי שמתמודד בבחירות למועצה יגיש מועמדות לראשות המועצה.

"הראציונאל העומד בבסיס חובת הפירסום (הקבועה בתקנה 22(ב) – א.כ.), הנו לאפשר למציעים לכלכל את צעדיהם בהכנת הצעתם ובהגשתה למכרז, ואף להעריך בצורה טובה יותר את סכוייהם לזכות במיכרז, דבר ה'מונע מהם מלהוציא הוצאות שוא בהכנת הצעה למכרז, שסכוייהם לזכות בו הם נמוכים' (ראו: עע"מ 7357/03 רשות הנמלים נ' צומת מהנדסים תיכנון תיאום וניהול פרויקטים בע"מ פ"ד נט(2) 165 (2004)" (ראו: עע"מ 4607/16 Alstom Transport SA נ' נת"ע נתיבי תחבורה ערוניים בע"מ [פורסם בנבו, 18.4.2017]).

...

החלטתי לאמץ את ההמלצה הסופית של הוועדה תוך התעלמות מדירוג המועמדים.

וכך נפסק: "במקרה זה צירוף כלל הנסיבות מצביע על כך שהחלטת ראש המועצה עומדת במבחן הסבירות. כפי שהובהר לעיל ובהתאם לנוהל, ראש המועצה אינו חייב לקבל את המלצת הוועדה המקצועית, שהרי אחרת הוועדה המקצועית הייתה זו שמחליטה מי מתאים למשרה. זה אינו המקרה. המלצת הוועדה המקצועית היא המלצה בלבד. כפי שעולה ממכתב ראש המועצה למנכ"ל המועצה וממסמך הפרוטוקול שנמצא רק לאחרונה, בראיון בלשכת ראש המועצה הגיע ראש המועצה למסקנה כי העותר אינו בעל הידע והניסיון המתאימים למילוי התפקיד ולכן החליט שלא לקבל את המלצת הוועדה. המועצה אף הצביעה בטיעוניה על נושאים שבהם העותר לא עסק קודם לכן ודרושים לעבודתו של היועץ המשפטי למועצה, כפי שפורט אף בתנאי ההליך שפורסם. ככל הנראה, עניינים אלו לא נבחנו לעומק בעת קיום הריאיון בפני הוועדה המקצועית. על כן, בנסיבות העניין, למרות הפגם שנפל בכך שנימוקי ראש המועצה לא נמסרו לעותר במועד, אינני מוצא כי ההחלטה שלא לבחור בעותר לתפקיד היועץ המשפטי למועצה היא בלתי סבירה באופן שמצדיק התערבות של בית המשפט לעניינים מנהליים. " דברים אלו נכונים ויפים גם לענייננו בכל הקשור להוספת נימוקים מעבר להמלצת הועדה.

התוצאה בשים לב לנימוקים דלעיל דין העתירה להידחות.