מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

שפיטות בנושא הלאום

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

ולמעלה מהצורך וכדי שלא ייוצר הרושם שמאבק אידיאולוגי לשפור פני החברה והמדינה הוא פסול או חסר תועלת יש להדגיש שבדמוקרטיה לא רק שמאבק כזה איננו פסול אלא הוא רצוי כל עוד הוא נעשה במסגרת החוק אך לא כל נושא במחלוקת אידיאולוגית או פוליטית הוא נושא שפיט, לא כל מחלוקת הנובעת מהבדלי השקפות מקנה סעד וגם אם כוונת התובע, על פי תפישתו ואמונתו, כוונה טובה היא, תביעה זו ובודאי כפי שהוגשה, איננה יכולה להצמיח לו סעד ויודגש, אין התביעה מעידה על הכלל אלא היא מקרה קונקריטי כאשר הכרעה זו מתייחסת אליו ואליו בלבד.
זה המקום לחזור לחדד את עמדת הפסיקה שאומצה בכמה וכמה מפסקי הדין לפיה ערכיה של מדינת ישראל ובמיוחד כמדינה יהודית, לא רק שאינם מעודדים הפליה על בסיס לאום או דת אלא אף אוסרים על כך ומייצרים חובה לשויון בין הלאומים והדתות במדינה.
...
מדובר במוצרי קמח שונים המיוצרים תחת השם "מנחת הארץ". התובע טוען כי זמן קצר לאחר שהחל למכור את מוצרי הנתבעים, פנו אליו לקוחות והפנו אותו לכיתוב על גבי אריזת המוצרים שם נרשם "נטחן בטחינת רחיים באהבה, טרי שכולו עבודה עברית". התובע טוען כי הכיתוב "כולו עבודה עברית" מהווה משום הפליה אסורה ולמסקנה זו הגיע גם לאחר שפנה לנתבעים ע"מ לברר את פשר הדבר ונענה כי הכוונה היא שאין הם מעסיקים ערבים וסחורתם "נקייה" מכל מה שאיננו עברי.
משכך, דינה של כל התביעה לפי חוק איסור הפליה להידחות.
התובע לא הביא עד היכול להעיד על כך שהנתבעים פעלו כנגדו וגרמו לו נזק הניתן לכימות בכסף וכאמור נזק מיוחד-ממוני לא נתבע, התובע לא יכול לעשות שימוש בדף הנחיתה/דף השער של אתר עסקו בביטוי "פועלים עבריים" ולבקש לבסס שימוש דומה בביטוי "עבודה עברית" כעוולה המקנה לו סעד כספי באופן אישי וגם התביעה הנזיקית דינה להידחות.
לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה וזאת ללא צו להוצאות.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2013 בעליון נפסק כדקלמן:

טרם סיום אדגיש כי המירב שניתן לומר בהקשר לעמדת המערערים בוטא בפסקה המסיימת בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד (מפיו של חברי, השופט נ' סולברג (כמעמדו אז)), שקבע: "אין בדברי פסק דין זה כדי לומר שאין בנמצא לאום ישראלי – בנפשו של אדם, במצעה של קבוצת אנשים, אצל מיגזר כזה או אחר במדינה. אדרבה, פרופיסור עוזי אורנן – כמוהו כשאר המבקשים – מאמין כי הוא בן הלאום הישראלי. אמונה זו ראויה לכיבוד ולהערכה על-ידי השותפים לדעתו ועל ידי המתנגדים לה". כאן הוסיף חברי, השופט נ' סולברג, כי: "אמונה זו אינה זקוקה לגושפנקא משפטית", ואילו אני סבור, כאמור, כי על פי המצב המשפטי הנתון – הנושא שפיט, ואולם דרישות המערערים – אינן ניתנות לעיגון בדין הקיים.
...
אינני נכנס פה לשאלה אם ניתן להיות בעל "לאום כפול" (כמו: "אזרחות כפולה") ובאילו מקרים בדיוק ניתן להיות "אדם אוניברסאלי" חסר לאום כלל, מעמד שטען לו ישעיהו שי"ק והדבר ניתן לו. מעבר לכל האמור עד הנה אני סבור שמסקנתו של הנשיא אגרנט בפסק דינו המונומנטלי בהלכת טמרין, אליה הצטרפו שאר חברי ההרכב באותה פרשה, על פיה, כדברי השופט כהן שם: "לא הוכח שמשפטית קיים 'לאום ישראלי' ואין זה מן הראוי לעודד היווצרותם של 'רסיסי' לאום חדשים" – כוחה עדיין עמה.
טרם סיום אדגיש כי המירב שניתן לומר בהקשר לעמדת המערערים בוטא בפיסקה המסיימת בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד (מפיו של חברי, השופט נ' סולברג (כמעמדו אז)), שקבע: "אין בדברי פסק דין זה כדי לומר שאין בנמצא לאום ישראלי – בנפשו של אדם, במצעה של קבוצת אנשים, אצל מגזר כזה או אחר במדינה. אדרבה, פרופסור עוזי אורנן – כמוהו כשאר המבקשים – מאמין כי הוא בן הלאום הישראלי. אמונה זו ראויה לכיבוד ולהערכה על-ידי השותפים לדעתו ועל ידי המתנגדים לה". כאן הוסיף חברי, השופט נ' סולברג, כי: "אמונה זו אינה זקוקה לגושפנקא משפטית", ואילו אני סבור, כאמור, כי על פי המצב המשפטי הנתון – הנושא שפיט, ואולם דרישות המערערים – אינן ניתנות לעיגון בדין הקיים.
העולה מכל המקובץ מלמד שלעת הזו עדיין אזרחות לחוד ולאום לחוד במצב המשפטי הנוהג.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2004 בעליון נפסק כדקלמן:

כיצד נוכל לטעון איפוא כי יהדותה של המדינה מחייבת את רישום פרט הלאום? מרשם האוכלוסין, תעודת זהות, אמונות ודעות מאז ראשית ימיה של המדינה מיתדפקות על דלתו של בית-המשפט, שוב ושוב, עתירות הכורכות את נושא מרשם האוכלוסין – המרשם בסיפרי המדינה והמירשם בתעודות הזהות – עם זהותה של המדינה ועם זהותם של העותרים.
נורמה במשפט פרי רוחנו היא וכמותה היא ההכרעה בשאלת השפיטות.
...
כל אלה מוליכים את העותרת למסקנה כי "תיקון התקנה כפי שנעשה על ידי שר הפנים ובאישור ועדת חוקה, חוק ומשפט אינו נכון, אינו ראוי ובודאי שאינו סביר, בהיותו סותר ערכי היסוד עליהם כוננה מדינת ישראל...", העותרת טוענת אפוא לאי-חוקיותה ולאי-סבירותה של ההחלטה על מחיקת פרט הלאום מתעודות הזהות, בעיקר בשל הסתירה החריפה שבין מעמדו של הלאום היהודי במדינת ישראל לבין הטעמים הפוליטיים שהובילו למחיקת פרט הלאום מתעודות הזהות.
סוף דבר חוק המירשם קבע את תעודת הזהות כמיסמך-של-זיהוי, וגם אם בעיני העותרת – ואפשר בעיני אחרים אף-הם – תעודת הזהות היא מיסמך בעל משמעות מרחיקת-לכת – וכהשקפת העותרת: מיסמך של זהות יהודית או הצהרה של המדינה על זהותה היהודית של העותרת – אין בתחושות סובייקטיוויות אלו כדי לשנות מתכליתה של תעודת הזהות כבת לחוק טכני-סטטיסטי.
אנו מחליטים לדחות את העתירה.
בתיתנו דעתנו למצבה של העותרת החלטנו שלא לחייבה בהוצאות.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2002 בעליון נפסק כדקלמן:

(א) במירשם האוכלוסין יירשמו הפרטים הבאים הנוגעים לתושב וכל שינוי בהם: (1) שם המשפחה, השם הפרטי והשמות הקודמים; (2) שמות ההורים; (3) תאריך הלידה ומקומה; (4) המין; (5) הלאום; (6) הדת; (7) המצב האישי (רווק, נשוי, גרוש או אלמן); (8) שם בן-הזוג; (9) שמות הילדים, תאריכי לידתם ומינם; (10) אזרחות או אזרחויות, של עכשיו ושקדמו; (11) המען; (12) תאריך הכניסה לישראל; (13) התאריך שבו נהיה לתושב כאמור בסעיף 1(א).
נושא השפיטות הוא התחום יוצר-המתח בין הרשות השופטת לבין שתי אחיותיה הרשויות האחרות.
...
סבורני שאין להימנע עוד מן ההגדרה, שראוי שלא תיעשה בהכרעה של בית המשפט, אלא כתוצאה של עיון מעמיק בכל הדעות והאמונות, של כל הזרמים בציבור, ומתוך מאמץ משותף להגיע להסכמה רחבה.
אעיר כאן, כי לא מקובלת עלי המסקנה שלומד הנשיא מבג"ץ 6168/92 האגודה ההומניסטית החילונית בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד נא(4) 289, לפיה "התפישה הרחבה הינה, כי היהודים אינם נתפסים כעדה דתית אחת" (סעיף 31 לחוות דעתו של הנשיא).
סבורני כי לאור שינוי ההלכה שאני מציע - שהוא, ללא ספק, קיצוני - אין להחיל את תוצאת השינוי עליהם, אלא להורות את ההלכה החדשה רק מכאן ולהבא (השוו בג"ץ 1715/97 לשכת מנהלי ההשקעות בישראל ואח' נ' שר האוצר ואח', פ"ד נא(4) 367, 415).

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 1988 בעליון נפסק כדקלמן:

אומר השופט לנדוי, בעמ' 530: "הנושא של מהות הלאום היהודי אינו בלתי-שפיט מטבעו, והחלטת בית-המשפט הזה בעיניין 'רופאיזן', תוכיח. ההימנעות מלפסוק, בה אנו מצווים לנהוג בעתירה זו, אינה נובעת מחוסר השפיטות של הנושא, אלא מחוסר יכלתנו לשאוב תשובה משפטית לבעיה מאחד ממקורות המשפט, שמהם אנו נוהגים לקבל את השראתנו". על הגישה הנורמטיבית למושג השפיטות חזר השופט זילברג בבג"צ 222/86, המ' 15/69 בעמ' 158 אומר השופט זילברג, ביחס לטענת "אי השפיטות": "בפסק-דיני במשפט אופנהיימר (בג"צ 295/65 הנ"ל) שפכתי את מרי שיחי על כל המושג, ואמרתי כי 'איני יודע מה טיבו של עובר מונסטרואוזי זה'.
...
הנידון בשאלה לגופה, או שמא דין העתירה להדחות בשל העידר מעמד לעותרים או בשל אי-שפיטותה? ואם נדון בה לגופה-האם דחיית השרות היא כדין? העובדות 1.
כאמור, אין מקום למסקנה, כי שר ביטחון, הפועל כיום, תוך המשכיות ורציפות, על-פי שיטה שעברה משר לשר ומממשלה לממשלה במשך תקופה רבת שנים כאמור, פועל בחוסר סבירות קיצוני החורג ממיתחם הסבירות.
פירושם של דברים הוא, כי מה שאנו קובעים עתה לגבי תוקפו המשפטי של ההסדר, כאשר הוא מועבר לראשונה בשבט הביקורת השיפוטי הענייני, איננו בא לפטור את הרשות המבצעת מן החובה להוסיף ולבחון ולשוב ולבחון מעת לעת את המשמעויות של הענקת פטור למספרים הולכים וגדלים של יוצאי צבא.
בכפיפות להערות אלו החלטתי להצטרף לתוצאה, אשר אליה הגיעו חבריי הנכבדים.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו