שעות נוספות בשבת בעבודה בבית כלא

ברמזור בבית כלא נתניה.

] בעונת החורף שישה ימים בשבוע ו-2 שבתות בחודש 12.5 שעות מדי יום[footnoteRef:16]; [16: סעיף 11 לכתב התביעה.

בשולי הדברים נוסיף, כי משמקובלת עלינו גרסת הנתבע על מתכונת העסקתו של התובע, כפי שזו משתקפת בתלושי הנוכחות, הרי שגם אם דוחות הנוכחות בתקופה שעד לחודש נובמבר 2013 אינם עומדים בדרישות הרישום על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, עומד הנתבע בנטל שמטיל עליו החוק להוכחת גירסתו לעניין הקף העסקתו של התובע בשעות נוספות, באופן שדין תביעת השכר להדחות.

...

אשר על כן התביעה שכנגד שעניינה החזר הוצאות שהוציא הנתבע לטובת רכישת מזון וכרטיסי חיוג – נדחית.

אני מאשר שהמספר שלי במכולת הוא 3316 ולגבי החוב, אני לא זוכר את הסכום, אבל אני זוכר שאני חייב.

סוף דבר: לאור המקובץ, על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פדיון ימי חופשה - 7,392 ₪; הפרש דמי הבראה - 2,416 ₪; דמי כלכלה - 5,404 ₪; מענק - 5,824 ₪; פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן פנסיה - 31,992 ₪.

הנתבעת 2 (להלן:"אגמון") הסבירה את אופן ההסכמה וחישוב השכר והתלוש: שכר בסיס בחוזה, במכפלת שעות עבודה רגילות; בתלוש מצוינות ש"נ (מתוכנת נוכחות שעוברת לתוכנת שכר) ותמריץ, כשהפנסיה וכל התנאים הסוצאליים מחושבים בהתאם.

לא זו אף זו, לפי ניסיוננו בהליכים השונים, עסקינן בעלות של מאות בודדות של שקלים (ולא שחלילה מזלזלים אנו בסכום כאמור), אך בכף השניה של המאזניים, מצוי הבטחון כי מבין עד את שנשאל ותשובתו מובנת אף היא! ב. נדמה כי הדברים ברורים ומובנים מאליהם משתי דוגמאות נוספות: בדיון המוקדם עתר התובע בהקשר למסרונים (שצורפו עוד להגנה) והתובע עצמו ציין כי יש לו בבית טיוטת הסכם שקבל מהמזכירה, תוך שטען מה כתוב בו וכו'.

עיון בהודעה (א' להגנה; נחתמה ע"י התובע ב-20.1.16) מלמד כי צויין במפורש כי שכר שעה הוא 27 ₪ נטו וכי בכל מקרה מתחייבת הנתבעת כי שכר שעה, בצרוף הבראה, נסיעות, ש"נ/שבת – נטו, לא יפחת מ-35 ₪ נטו.

ודאי כך, כשטען כי "במשך כל תקופת העסקתו" לא קיבל הודעה – מה שהוכח כלא נכון! כך, מחשב הוא על בסיס טענתו את תלושי השכר – אך מיתעלם מההודעה, ומכך כי מדובר על שכר מוסכם נטו ("בַּייד") לשעה ומכך, שככל שלא פחת שכרו (ברוטו) משכר המינימום, כולל רכיבי ש"נ וזכויות נילוות ששולמו – הרי אין בכך כל פגם, ודאי לא, כשש"נ שולמו, כאמור ב-% המקובלים.

נזכיר עוד כי התובע בחישוביו נסמך אך על מספר השעות הנוספות שצוינו בכל תלושיו, לא חישב באופן שונה את דוחות הנוכחות (כולל לא עפ"י טענותיו בתצהירו, "עפ"י ייעוץ משפטי").

...

הודעה על תנאי עבודה + תלושים כדין נדחית טענת התובע כביכול, לא קיבל הודעה על תנאי עבודתו בשפה המובנת לו. ראוי להזכיר בהקשר זה , כי אם טען שתצהירו הוסבר לו והבינו, כשהוסבר לו בשפה העברית , וכשטען ברישא עדותו כי הוא מבין עברית – ודאי וודאי לא ראויה היתה טענתו זו שבתביעה.

הנה כי כן –  נדחית טענת הקיזוז.

נדחית טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת.

לאחר ששקלנו הטענות כולן, התרשמותנו מהעדויות,  העלמותו של התובע (שאף לא טרח לפנות לנתבעת ולטעון לזכאות כלשהי מאלה שתבע, בטרם תביעתו) קביעותנו ותוצאת פסה"ד מול התביעה – יישא כל צד בהוצאותיו.

התובע, אשר עבד כשומר בנתבעת, הגיש תביעה על סך 130,015 ₪ בגין הרכיבים הבאים: הפרישי פ"פ, שעות נוספות, שעות עבודה בשבת, הפרשה להשתלמות, הפרשות ע"ח פ"פ, הפרשות לפנסיה, דמי הבראה, פדיון חופשה ודמי חגים.

לטענת הנתבעת, גירסת התובע לעניין מתכונת עבודתו והיקפה נמצאה כלא אמינה ולא מבוססת, כמו גם חישוביו ביחס לזכויותיו הכספיות המתבססות עליהן.

התובע לא נידרש להיות מרותק למקום המגורים שהוקצה לו. עוד עלה, כי לא היה צורך "להקפיץ" את התובע כאשר לא היה במשמרת, וכפי שהעיד נציג הנתבעת "לא הייתה נידרשת כוננות מסוימת אלא אם חל מצב חרום של סכנת חיים והיה צריך להעירו כדי לנוס על נפשו או להלחם, כמו שאם כעת תהיה שריפה בבית הדין נצטרך כולנו לצאת...". מכל האמור לעיל עולה, כי על יחסי העבודה חל צו ההרחבה בענף השמירה.

...

כבר בפתח הכרעתנו נציין, כי דין התביעה לתשלום שעות נוספות ושעות שבת, להדחות.

לסיכום, התובע זכאי לתשלום בגין הרכיבים הבאים: הפרשות מעסיק לקרן פנסיה 4,029 ₪ הפרשות מעסיק לקרן פנסיה ע"ח פ"פ 138 ₪ .

סה"כ 4,167 ₪ אחרית דבר הנתבעת תשלם לתובע סך של 4,187 ₪ תוך 45 ימים מיום המצאת פסק הדין.

לאור התוצאה אליה הגענו, ובשים לב לסכום התביעה אשר עמד בתחילה על 130,000 ₪, ישלם התובע לנתבעת הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ תוך 45 ימים מיום המצאת פסק הדין.

בתקופת עבודתה במב"ן ניתנה לתובעת דרגה נוספת כתגמול עבור עבודתה בכלא דבר שהגדיל את שכרה ומטבע הדברים את גובה הגמול בגין עבודת שעות נוספות (ר' סעיף 10 לכתב ההגנה).

(בג"ץ 104/87 ד"ר נעמי נבו נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מד(4) 749, 768) בעניננו, לא טענה התובעת כי יש לפסול את הוראות ההסכם הקבוצי אשר ארגון העובדים צד לו ונוגעות לאופן חישוב השעות הנוספות, אלא טענה כי היה על הנתבע לשלם את שכרה על פי חישוב תעריף נכון של שעת עבודה ומכפלת השעות בהן הועסקה, לרבות תשלום גמול שעות נוספות, גמול עבודה בשבת וחג ועוד (ר' סעיף 9 לתצהירה).

...

חוות הדעת של רו"ח פרייטג לשנת 2008 מבוססת, כך עולה מהערת אגב בסיפת חוות הדעת, על בסיס הנחות וקודי תעריף שכר לשנת 2010 מאחר ונתוני 2008 שהומצאו לו לא כללו "טבלת קודי העברה לשכר". מכאן, כי יתכן וחוסר הדיוק באופן החישוב הביא לתוצאה שגויה ולא ניתן לאמץ את חוות דעתו של רו"ח פרייטג אף מטעם זה. מכל הטעמים שהובהרו לעיל, היות והתובעת עבדה שעות נוספות והוכח בפנינו כי לא שולם לה, במספר חודשים כנבדק על ידנו וכפי שהעיד מר סקיף, גמול שעות נוספות כדבעי, ומשלא ניתן לאמץ את מסקנותיו של רו"ח פרייטג בחוות דעתו שצורפה לכתב התביעה, אנו מורים על מינוי מומחה, מטעם בית הדין, אשר יערוך את חישוב השעות הנוספות המגיעות לתובעת.

אולם מאחר והנתבע טען בכתב ההגנה, כי הוראות ההסכם הקיבוצי מיטיבות עם התובעת ביחס להוראות החוק וכי "יש ליישם ולפרש את ההסכם הקיבוצי כמכלול" (ר' סעיפים 51-50 לכתב ההגנה) מצאנו מקום לחזור ולהזכיר כי מושכלות ראשונים לפיהם בית הדין ממעט להתערב בתוכנם של הסכמים קיבוציים.

מצאנו, כי ההסכם הקיבוצי מיטיב עם התובעת ביחס להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, אך משלא הועלתה כל טענה על ידי התובעת בענין זה לא מצאנו להרחיב בנקודה זו מעבר לדברים אלו שנכתבו על ידנו.

עם זאת עניין אפרימוב מתייחס להקף משרה לצורך חישוב דמי הבראה ולא רלוואנטי לקביעת הקף משרה הכולל שעות נוספות; בשל הטעות שבקביעת הקף המשרה של המשיבים, נקבעו בפסק הדין ימי החופשה ודמי ההבראה בחישוב מוטעה; בית הדין היתעלם מזמני ההפסקות שנטלו המשיבים ומהגמישות בשעות העבודה שלהם עת קבע שהם הועסקו 25 שעות ברציפות; בית הדין פסק למשיבים תשלום בגין עבודה במנוחה שבועית למרות שהוכח ושנקבע בפסק הדין כי המשיבים לא הועסקו בימי המנוחה השבועית.

הסכום ששלמו המבקשים במקביל להגשת בקשה זו לא כלל כל תשלום עבור רכיב זה; בית הדין העדיף את גרסת המשיבים בתביעתם לתשלום עבור גמול עבודה בימי שבת וחג לאחר שהוצגו לו ראיות התומכות גם בטענה זו. בית הדין קבע כממצא עובדתי שהמשיבים הציגו מעבר לראשית ראיה לעבודה בשבת ועל פני שעות רבות; הקף המשרה של המשיבים אצל המבקשים היה גדול משמעותית מהקף המשרה שנטען על ידי המבקשים והוכח באמצעות תשלומים במזומן שהועברו למשיבים ללא תעוד במסמכי המבקשים.

פסק הדין ברכיב זה התבסס על מהימנות עדותם של המשיבים לאחר שגירסת המבקשים לפיה לא היתקיימו אירועים פרטיים ולא שולמו כספים במזומן הוכחה כלא מהימנה; המבקשים לא הציגו תחשיבים ביחס להקף המשרה הנטען על ידם.

...

כמו כן נקבע, כי טענת המבקשים לפיה פדיון חופשה שנתית נכלל בשכר המשיבים נדחית, שכן לא ניתן לשלם פדיון חופשה במהלך תקופת העבודה, לא הוכח סיכום שכזה, ואין צבירת ימי חופשה ברוב תלושי השכר.

תמצית טענות הצדדים המבקשים טוענים ביחס לסיכויי הערעור, כי מדובר בנסיבות חריגות בהן סיכויי הערעור משמעותיים משום שבית הדין התעלם ממכלול הראיות שהוגשו על ידם בהליך ופסק הדין התבסס רק על תכתובות (וואטסאפ) שהוצגו על ידי המשיבים באופן ערוך ומגמתי.

לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

סוף דבר – הבקשה מתקבלת.