שעות נוספות בענף השמירה לפי צו הרחבה

לחיזוק דבריו צירף התובע ההתכתבות אשר נערכה בעיניין כנספח נ' בתצהירו; פיצוי בגין אבדן זכוי במס הכנסה- מאחר שהנתבעת לא הפרישה עבורו כל הסכום המגיע לו לקופת הפנסיה, טוען התובע כי הוא איבד זכויים ממס הכנסה בגובה 35% מסך כל ההפרשות שלא הופרשו בהתאם לסעיף 45(א)ב לפקודת מס הכנסה ובסך של 2,983.4 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כדין; אש"ל- לפי צו ההרחבה בענף השמירה ועל פי הפרשנות שניתנה לו בחוזר הוראת שעה משקי מיום 25.7.07, על הנתבעת לשלם לו תוספת אש"ל בשיעור 0.35 אגורות לשעה ובסך הכל- 3,848.28 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כדין; נכויים אסורים- במהלך עבודתו נוכה משכרו סך של 100 ₪ בגין ביגוד וזאת בנגוד לחוק ועל כן, על הנתבעת להשיב לו ניכוי זה; ותק- לפי צו ההרחבה בענף השמירה ועל פי הפרשנות שניתנה לו בחוזר הוראת שעה משקי מיום 25.7.07, על הנתבעת לשלם לו תוספת וותק החל מהשנה השנייה בשיעור של 0.35 אגורות לשעה ובסך הכל- 4,200 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כדין; פצויי פיטורים- לאור נסיבות סיום העסקתו של התובע, בהתאם להוראות סעיף 11 (א) לחוק פיצוי פיטורים, על הנתבעת לשלם לו פצויי פיטורים בסך של 46,568 ₪ בתוספת ריבית, הצמדה ופצוי הלנה; פיצוי לפי חוק הזכות לישיבה בעבודה- לאור המתואר לעיל לפיו נימנעה מהתובע הזכות לשבת במהלך העבודה, עתר התובע לפצוי בסך של 20,000 ₪.

עוד טוענת הנתבעת כי תחשיבי התובע שגויים שעה שהוא עותר להפרשה מינימלית אף אם עבד פחות מ-26 ימים בחודש, שהוא כולל את שעות נוספות ורכיבים נוספים במסגרת תחשיביו ועוד (סעיף 53 בתצהיר עפרה); התובע אינו זכאי לתשלום בגין אבדן זכוי ממס מן הטעם כי עניין זה צריך להתברר בפני פקיד שומה ולא בבית הדין.

בנוסף, נפנה אל הוראות צו ההרחבה בענף השמירה מיום 21.6.09, שהרחיב הוראות ההסכם הקבוצי שמספרו 7041/2008 מיום 2.11.08, המלמד על ביטול תוספת זו. התובע הפנה אל הוראות החשב הכללי מיום 25.7.07, שלטענתו תומכת בתביעתו ברכיב זה (סעיף 22 ז' בתצהיר התובע), מלשונה של הוראת החשב הכללי, עולה כי זו נועדה להסדיר זכויות העובדים המועסקים על ידי קבלני שירותים במשרדי הממשלה ויחידות הסמך ועל כן זו אינה רלוואנטית לענייננו.

...

לאור כל שפורט לעיל ולאור העובדה כי ההוראה לבצע את העבודה בעמדות בחיצונית בעמידה, נעשתה לדרישת קצין הביטחון של סורוקה וכן הנחיות המשטרה, בשל אופי העמדות וכן לאור סבב העמדות בין העובדים אשר היה נהוג בנתבעת, במסגרתו הוצב עובד במהלך המשמרת אף בעמדות פנימיות, שם יכול היה לשבת, אנו קובעים כי התבעת הוכיחה טענת ההגנה שבסעיף 2 לחוק הזכות לעבודה בישיבה.

אשר על כן, דין תביעת התובע ברכיב זה- להידחות.

סוף דבר בהתאם לאמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע סך של 13,096.36 ₪ בגין הפרשי שכר עבודה, בצירוף הפרשי הצמדה מיום 1.1.2010 (אמצע תקופת העבודה) ועד ליום התשלום בפועל.

התובעים לא קיבלו את מלוא זכויותיהם מכפיר ביטחון עם סיום תקופת העסקתם בהתאם למכרז ובכלל זה גמול שעות נוספות, חופשה, הבראה ופיצויי פיטורים בהתאם לוותקם בשטראוס, בנגוד לנהוג ובנגוד לצוי ההרחבה החלים בתחום האבטחה והשמירה.

הן משום שעל פי צו ההרחבה בדבר הבראה ונופש, זכאי לשנתיים עובר לסיום יחסי העבודה בלבד, הן משום שנפלו בהם שגיאות (כך למשל בתחשיב שצורף ונתמך בתצהירו של התובע 5, נכתב כי בשנת 2010 זכאי היה ל – 8 ימי הבראה, בעוד שהיה זכאי בפועל ל – 7 בלבד, וכך גם בשנים העוקבות נכתב כי היה זכאי ליותר ימים בנגוד לצוו ההרחבה בענף השמירה לשנת 2009).

...

כמו כן, מקובלת עלינו הטענה כי פדיון 11.3 ימי החופשה בתלוש השכר האחרון חושבו בחסר, היות שהיו אמורים להסתכם בסך של 2,305 ₪ (11.3*8*25.5), ושולם בפועל 1953 ₪ (ולא 1,903 כפי שנטען על ידי התובע 5 בסיכומיו בשגגה), כך שנותרה יתרה לתשלום בסך 352 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה באופן שעל הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: לתובעת 1 – השלמת פיצויי פיטורים בסך של 14,419 ₪.

כמו כן תשלם הנתבעת 1 לתובעים ביחד הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.

כך למשל, רו"ח נבון לקח בחשבון רכיבים שאין לקחתם בחשבון במסגרת חישוב השכר הקובע של התובע; בנגוד לפסיקה הוא כלל גם שבתות ושעות נוספות ציבוריות בערכן המלא "לא חילצתי את ה 100%" (עמ' 8 לפרוטוקול) בחישוביו; לא הגביל את ההפרשות לקרן הישתלמות לפי 186 שעות לפי צו ההרחבה וכו'.

יתרה מכך, מעדותו של מר ליבשיץ עלה, כי התפקיד של סייר/מפקח הנו קידום לתפקיד של מאבטח, וגם בכך יש ללמד שצו ההרחבה בענף השמירה חל. בהקשר זה נציין עוד, כי כפי שפורט לעיל, הנתבעת לא הציגה בפנינו הודעה על תנאי עבודה שנמסרה לתובע, לפיו הוא עובד בתפקיד אדמיניסטרטיבי או כי צו ההרחבה אינו חל עליו, וגם בכך יש להוסיף לכך שהנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי צו ההרחבה אינו חל על התובע.

התובע הועסק בשני תפקידים בנתבעת, האחד בתפקיד אדמיניסטרטיבי והשני בשעות אבטחה ועל כן עפ"י צו ההרחבה רק על אותן שעות בהן הועסק התובע בשמירה חל הצוו ובשעות שאינן אבטחה הופרשו לתובע הפרשות עפ"י הדין הכללי.

...

במקרה שלפנינו לאחר ששקלנו בעניין ובנסיבות בהן דובר במחלוקת של ממש בין הצדדים בדבר עצם החוב כפי שצוין בכתב ההגנה, לא מצאנו לפסוק לתובע פיצוי ברכיב זה. [6: ע"ע 300215/98 דומוס תעשיית רהיטים בעמ - מירב בן הלל, מתאריך 31.5.2000.

סוף דבר, לסיכום, התובע זכאי לסכומים הבאים: פדיון ימי חופשה בסך 7,024 ₪; פנסיה (תגמולים ופיצויים) בסך 23,616 ₪; קרן השתלמות בסך 1,782 ₪; החזר עבור חיוב בגין התחייבות בסך 1,200 ₪; סה"כ: 33,951 ₪.

תביעות התובע לפיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה, חיוב בגין דמי חבר, דמי הבראה, עגמת נפש והלנת שכר נדחות, הכל כמפורט לעיל.

בהתאם לכך, יש להטיל על הנתבעת חבות לזכויות התובע, ככל שתקבע, לפי חוק חופשה שנתית, לרבות תשלום פדיון חופשה (סעיפים 1-3 לתוספת השלישית לחוק), תשלום גמול בעד עבודה בשעות נוספות (סעיף 7 לתוספת השלישית), תשלום גמול עבודה במנוחה השבועית (סעיף 8 לתוספת השלישית), תשלום שכר מינימום לפי חוק שכר מינימום (סעיף 16 לתוספת השלישית), תשלומים מכוח צוי הרחבה בעיניין פנסיה (סעיף 18 לתוספת השלישית), וכן לפי צוי הרחבה בעיניין דמי הבראה, נסיעות, פנסיה ודמי חגים (סעיף 25(ב) לחוק)).

עם זאת, במסגרת חבות הנתבעת בגין "הוראות צוי הרחבה לעניין תשלום .. פנסיה" (סעיף 25(ב)(1) לחוק וסעיף 18 לתוספת השלישית לחוק), יש מקום להורות על פיצוי התובע בגין אי ביצוע הפרשות לפצויי פיטורים, אשר שיעורים לפי צו ההרחבה בענף השמירה מחודש 6/14 עד לחודש 10/14 היה 6% (י"פ 5977 מיום 14.7.09), והחל מחודש 11/14 עד לסיום העסקת התובע – בשיעור 8.33% (צו הרחבה מיום 2.10.14, י"פ 6899 מיום 26.10.14).

...

התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.16 עד לתשלום בפועל: פיצוי בגין אי הפרשה לפיצויים בסך 9,697 ₪.

הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

התובע, מר איילי וורקה, הגיש תביעה זו לגמול עבודה במנוחה השבועית, דמי מחלה, הפרישי שכר עבודה וגמול עבודה בשעות נוספות בחודש 12/18, השבת סך 1,333 ₪ בגין עלות הכשרה מקצועית שנוכתה מגמר החשבון של התובע בתלוש 2/19 (בשל אי קיום התחייבות להעסקה של 12 חודשים), פיצוי בשל פיטורים ללא שימוע, דמי הודעה מוקדמת וכן הוצאות חוות דעת של רואה חשבון.

הצבירה של ימי מחלה לפי צו ההרחבה בענף השמירה היא יומיים לחודש עבודה מלא, ותנאי התשלום הם כאמור בחוק דמי מחלה, תשנ"ו-1975.

...

לפיכך דין התביעה להידחות.

התביעה להשבת הסכום שנוכה משכר התובע אנו דוחים את התביעה בגין השבתה החלקית של עלות של ההכשרה המקצועית.

סוף דבר אשר על כן, אנו מקבלים את התביעה בחלקה, ופוסקים את הסכומים הבאים: דמי מחלה בסך 187.30 ₪; 500 ₪ בגין פיטורים ללא שימוע; ו- 2,128 ₪ בגין דמי הודעה מוקדמת.