לטענת התובעת, כחלק מהסכם ההלוואה, הוסכם שהנכס יועבר לשמה של התובעת, תרשם הערת אזהרה לטובת בול השקעות על זכויות התובעת, ולאחר מכן משכנתא ולאחר מכן תוכל התובעת ליטול משכנתא מגורם בנקאי לסילוק ההלוואה לבול השקעות.
התובעת פנתה ביוני 2019 בהמרצת פתיחה למתן סעד הצהרתי שהדירה שייכת לתובעת בלבד, "מכוח הערת אזהרה שנרשמה לטובתה בהתאם להסכם גירושין שקבל תוקף של פסק דין וכפועל יוצא מכך הנה זכאית להשלים את רישום הזכויות לרבות הבעלות בו על שמה". הדמיון בין עילה זו לבין העילה שמכוחה הוגשה תביעה זו, בולט.
ודוקו – בין סיום ההליכים מול עמרה בבית המשפט המחוזי ובין הטלת השיעבוד על ידי הנתבעים 1, 3 חלפו חודשים שבהם לא הייתה כל מניעה חוקית להעביר את הזכויות בדירה על שם התובעת, אילו הייתה זכאית לכך, אך היא לא עשתה כן. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר שמדובר בעיסקה "כימעט מושלמת", וממילא לא רכשה התובעת זכות קניין שביושר בדירה הנותנת לה עדיפות על פני השיעבוד שהוטל על ידי הנתבעים 1 ו-3 לפי פקודת המסים(גביה).
אני דוחה את טענת התובעת לפיה הערת האזהרה שנרשמה לטובתה גוברת לפי סעיף 127 לחוק המקרקעין על השעבודים לטובת הנתבעים 1, 3, שנרשמו לאחר מכן.
...
אני דוחה את טענתו של הנתבע 2 כאילו השתהו הנתבעים 1, 3 בהטלת השעבודים על הדירה.
על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.
על פי תקנה 153, ועל פי הערך הנטען של הדירה, וכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעים 1, 3 הוצאות משפט בסך 60,000 ₪.
