שמירת מרחק לפני פניה: ביטוח ואחריות בתאונה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 43752-04-18 פריים-ליס ניהול ציי רכב בע"מ נ' ירושלמי ואח' לפני כבוד השופט נצר סמארה תובעת פריים –ליס ניהול ציי רכב בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד אופיר גפן נתבעים 1. דור ירושלמי 2. איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד אבי אריה פסק דין

רוכב האופנוע העיד כי לאחר אותה פנייה ימינה (הכוונה לקטע כביש המיתעקל ימינה) הבחין בפרטית מאותתת ימינה והבין כי האחרונה מעוניינת לפנות ימינה והוא שמר ממנה מרחק והוריד את מהירות הנסיעה של האופנוע, ולאחר מכן הבחין כי הפרטית בולמת ולכן עבר עם האופנוע ימינה לשול (עמ' 3, שורות 12-9 לפרוטוקול).

בהודעתו של רוכב האופנוע לנתבעת 2 נרשם "אופנוע מבוטח לא שמר מרחק ופגע עם חלקו הקדמי בחלקו הקדמי ימני של רכב צג שהיה בפניה ימינה". הינה לנו הודעה ראשונית שבה הודאה בדבר אחריותו של רוכב האופנוע לקרות התאונה, על ידי כך שלא שמר מרווח מהפרטית.

...

סבורני כי זה נהג במשנה זהירות טרם פנייתו ימינה אלא שרוכב האופנוע שככל הנראה אצה דרכו ולא התאזר בסבלנות ניסה להקדים את הפרטית על ידי עיקופה מימין, על ידי נסיעה על שול ימין.

באשר למחלוקת בעניין הנזק, הרי מאחר שההודעה על התאונה נמסרה בסמוך לאחר שהתרחשה, דהיינו עוד למחרת התאונה (ת/1), והואיל ובדיקת רכב התובעת בידי שמאי רכב נערכה כשבוע לאחר התאונה מועד התאונה, כפי העולה מחוות דעת שמאי רכב שצורפה לכתב התביעה, והואיל ונזקי הפרטית מתועדים בתמונות שצולמו על ידי שמאי רכב בעת בדיקת הרכב ונזקים אלו מתיישבים עם הנסיבות הכלליות של התאונה, הרי שאני קובע כי אכן הנזקים שנמצאו בחוות דעתו של שמאי רכב שבדק את הפרטית, הם תוצאה של התאונה.

לפיכך, דין התביעה להתקבל.

[footnoteRef:1] [1: אמנם גרסת התובעת בכתב התביעה היתה כי "בעת שהמבוטח נהג במכונית, הנתבע אשר נהג ברכב מאחוריו היתנגש במכונית מאחור." יטען הטוען – והנתבע כלל לא טען – כי עדות המבוטח לפיה הרכב המבוטח עמד לפני פניה שמאלה ולא נסע, סותרת את הגרסה בכתב התביעה לפיה ההיתנגשות ארעה בעת שהמבוטח "נהג". דא עקא, הנוסח המצוטט מתוך כתב התביעה מתאר באופן כללי כי המבוטח היה הנהג ברכב המבוטח בעת התאונה, להבדיל מהגירסה בכתב ההגנה המתארת שהרכב המבוטח היה במצב של תנועה במקביל לרכב הנתבע ("המבוטח נהג במכונית מצד ימין לרכב הנתבע ובנתיב נפרד").

כפי שכבר צוין, בישיבת קדם משפט ביום 9.9.2021, לפני שהודע על פטירתו של השמאי בדארנה, הציג בית המשפט את התמונות בפני ב"כ הנתבע ושאל אותו לגביהן, וב"כ הנתבע לא טען כי מדובר בתמונות מזויפות או כאלה שעברו עיבוד מעוות, אלא טען טענות לגוף הענין לגבי התובנות העולות מתמונות אלה בענין האחריות לתאונה מושא התביעה ("ב"כ הנתבע: לשאלת בית המשפט, אם אני מתנגש במישהו מאחורה יהיו סימנים, אי אפשר להשיג [צ"ל 'להסיק'] שהייתה [אי] שמירת מרחק, היה שקע ברכב שלהם וזה לא פוגש ישר" (ע' 3 ש' 14-13)).

...

אף מקובלת עלי טענת ב"כ התובעת, לפיה בכך שהשמאי בהיר, אשר העיד בפני, הגיע למסקנות שונות לגבי היקף התיקון הנדרש מאשר השמאי בדארנה ז"ל, יש כדי להצביע על כך שהשמאי בהיר ערך שמאות – בענין היקף התיקון הנדרש – על סמך כישוריו-שלו ולא בבחינת "העתק-הדבק" מחוות הדעת של השמאי בדארנה ז"ל. אינני מוצא לזקוף מסקנות מרחיקות לכת לחובת המקצועיות של השמאי בהיר בגין אי-בדיקת נתוני שווי הרכב בעצמו.

הנני מקבל את התביעה באופן חלקי, על בסיס הנזק שהוכח (להבדיל ממלוא ערך הרכב בניכוי תקבול ממכירת שרידים, המשקף אבדן גמור), ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסך האמור (60,772 ₪), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום חוות הדעת של השמאי בהיר (3.1.2022) ועד לפרעון בפועל.

עוד ישלם הנתבע לתובעת שכר טרחת עורך דין בסך של 7110 ₪.

לפניי תביעה לתשלום סך של 20,581 ₪, שהגיש התובע נגד הנתבעות ,בגין נזקים שנגרמו לרכבו מידגם הונדה (להלן – "ההונדה"), כתוצאה מפגיעת רכב צד ג' מידגם סוברו (להלן – "הסוברו". ראוי לציין שהנתבעת מס' 1 היא סוכנות ביטוח מבטח חיפה שבזמן הרלוואנטי לתביעה פעלה כסוכנת של הנתבעת מס' 2 הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן – "הפניקס") ואשר לטענת התובע ביטחה את רכב ההונדה בזמן הרלוואנטי לתאונה.

האחריות: התובע בחר לא להגיש תביעה כנגד מי שהוא טוען כלפיו כאחראי לארוע התאונה, הוא הצד השלישי ובקש להפרע מסוכנות הביטוח והמבטחת מכוח פוליסת ביטוח מקיף שהוא טוען לקיומה.

אילו הצד השלישי היה זהיר במידה מספקת והיה שם לב לנעשה בכביש והיה שומר מרחק המתאים לתנאי הכביש כלל לא הייתה מתרחשת תאונה.

מס' ימים לפני תום תקופת הביטוח פנתה גב' לינור עובדת של נתבעת 1 ודיברה טלפונית עם התובע והודיעה לו כי ביום 31.12.2016 בשעה 00 לא יהיה לו ביטוח.

...

סוף דבר, הנתבעות ייתנו באמצעות נתבעת 2 כיסוי ביטוחי לתאונה בזיכוי פרמיה תקופתית מיום 1.1.2017 עד יום 8.1.2017 שעה 00, ובניכוי השתתפות עצמית וכל המתחייב בהתאם לתנאי הפוליסה.

סוף דבר: אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעות לשלם באמצעות נתבעת 2 הפניקס חברה לביטוח בע"מ, את סכום התביעה סך של 20,581 ₪, החזר אגרה סך של 374 ₪ ושכ"ט עו"ד סך של 3,500 ₪ ובסך הכול 24,455 ₪ מתוך הסל של 20,581 ₪ תקזז הנתבעת 2 דמי הנפקת פוליסה, פרמיה, השתתפות עצמית וכיו"ב. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד יום התשלום המלא בפועל.

פסק דין (נגד הצד השלישי) מאחר וקיבלתי את התביעה נגד הנתבעים, ומאחר ומצאתי כמתואר לעיל, כי המקבל הוא האחראי להתרחשות התאונה, אני מקבל את ההודעה לצד שלישי ומחייב את הצד השלישי לשלם לשולחות את הסך של 24,455 ₪ והחזר אגרה סך של 374 ₪ ושכ"ט עו"ד לשולחות סך של 3,000 ₪.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 30395-12-21 שגב נ' מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ ואח' לפני כב' השופטת אביגיל כהן, סגנית נשיא המערערת: ליאת שגב ע"י ב"כ עו"ד יצחק שיבובסקי ועו"ד אורבך המשיבים: 1. מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד בדור 2. אלירן שפט ע"י ב"כ עו"ד אריאל גולד פסק דין

בסעיף 10 לכתב התביעה נכתב: "על הנתבעים לפצות את התובעת מכוח אחריותם הישירה ו/או העקיפה ו/או השילוחית לקרות התאונה". הוגש כתב הגנה אחד על ידי שני הנתבעים ושניהם יוצגו ע"י אותו עו"ד. בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי כאשר נסע רכבם בנתיב הימני ברחוב לוי אשכול בתל אביב, החמיץ אלירן את הפנייה ימינה בצומת הרחובות לוי אשכול ואיינשטיין ועל מנת לפנות ימינה בצומת, עמד הרכב בנתיב הנסיעה לכיוון ישר והמתין לאור ירוק ברמזור.

נטען כי רכב מנורה שעמד מאחורי רכבם, לא שמר מרחק או החל בנסיעה מהירה ולא שם לב לדרך, הגיח מאחורי רכב הנתבעים, פגע בו והעיף אותו לעבר אי תנועה והסב לו נזקים.

נקבע כי: "אם נהג רכב הנתבעים היה ער יותר למתרחש סביבו והיה מבין את הסיכון הרכב הכרוך בפנייה ימינה לאחר כניסה לצומת מנתיב שאינו מיועד לפנייה ימינה, ולעובדה כי מדובר בעבירת תנועה קשה, הרי שהיה עליו להמנע מבצוע הפנייה ימינה, אף אם הדבר כרוך בהארכת נסיעתו ובאי נוחות מסוימת". בימ"ש קמא דחה את טענת נהג רכב הנתבעים לפיה רכב התובעת לא שמר ממנו מרווח כדין מאחור.

...

נהפוך הוא, המערערת שמה עצמה כמקשה אחת יחד עם הנהג, הרי שאין מקום להידרש לטענות אלה במסגרת הערעור שלפני ומקובלת עלי בעניין זה טענת מנורה כי מדובר בהרחבת חזית אסורה ודין הטענה להידחות.

  טענת המערערת בנוגע לשיעור האשם התורם שיוחס לנהג מנורה, דינה אף היא להידחות.

קביעת בימ"ש קמא בדבר ייחוס אשם תורם לנהג הרכב של מנורה ושיעורו ביחס להתנגשות עם רכב הנתבעים מבוססת על העדויות שבאו לפני ביהמ"ש ומנומקת כדבעי ואין מקום להתערב בה. לסיכום: לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

נטען כי הנתבע לא שמר מרחק מספיק מאחורי המרצדס, לא שם לב לתנועה בכלל ולרכב התובעת בפרט, נהג במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך, לא בלם כלל או לא במועד וכן טענות דומות.

לגבי הנתבעת 2 (להלן גם - הנתבעת או ביטוח ישיר) נטען כי זו חבה בסכום הנתבע "בהיותה מבטחת השמוש ברכב הפוגע". טרם הגשת התביעה, התובעת פנתה בכתב אל ביטוח ישיר בדרישת תשלום, אולם דרישתה נדחתה על ידי ביטוח ישיר ביום 24.8.2021 (נספח 4 לכתב התביעה; להלן - מכתב הדחייה).

קובעת תקנה 49(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961: לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהיתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה. בהתאם, האחריות לתאונת חזית-אחור מוטלת על הרכב האחורי.

...

אין מנוס מלקבוע כי סעיף 7(ג)(1) לחוק חל במקרה דנן.

בנוסף ישלם הנתבע 1 לתובעת הוצאות משפט בסך 6,161 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 35,926 ש"ח (הסכום כולל מע"מ), תוך ששני הסכומים נושאים ריבית והצמדה כדין מהיום עד התשלום בפועל.

התביעה נגד הנתבעת 2 וההודעה לצד ג' נדחות ללא צו להוצאות.