ואם בכך לא די, הרי שהמשיבה ציינה בפני המבקש, מספר פעמים, כי פניותיו הן תיאורטיות משום שבאותה עת, טרם הגיש תביעה לקבלת הקצבה (מכתבי כלל מיום 11.11.15 ומיום 21.12.15) וכן, בהיעדר בחירה על ידו, החליטה לבצע הארכה של תקופת הפוליסה על מנת לשמור על זכויותיו (מכתב כלל מיום 23.12.15).
המשיבה הבהירה, כי לא מדובר ב"נזק", שכן "ככל שמבוטח מבקש לקבל את הקצבה בשלב מאוחר יותר, אזי באופן טבעי הצפי להקף קיצבאות עתידיות שישולמו לו (וחשיפת חברת הביטוח לתשלומן) פוחת, דבר המשליך למקדם שנקבע לקבוצת הסיכון כולה.." (ס' 97 לסיכומי המשיבה, פרק ה. לתצהיר מר שמאי) ואף ציינה, כי "מועד תחילת קבלת הקצבה 'תומחר' מראש במסגרת מקדמי הקצבה, כך שהסכום המשולם בפועל גבוה יותר" (עמ' 34 לסיכומי המשיבה).
...
מסקנה זו מעוגנת בפסיקה כגון ע"א 735/07 צמרות חברה לבנין נ' בנק מזרחי-טפחות (מיום 5.1.2011, פסקה 37) שבו נקבע, בעניין אחר, כי "אין די בקיום זכות תביעה מושגית-תיאורטית בלבד בידי התובע. נדרשת בשלות של זכות התביעה במובן קיומו של כוח, הלכה למעשה, לפנות לבית המשפט בתביעה משפטית, ולזכות בסעד אם תוכח התביעה".
מעבר לכך, הנזק אינו נתמך בחוות דעת אקטוארית, כמצופה ובפרט לנוכח מורכבות החישובים (ר' בהקשר לכך עניין אולסייל בפסקה 4 לפסק דינה של כבוד השופטת א' חיות, כתוארה אז).
סוף דבר
הבקשה לאישור התובענה כייצוגית - נדחית.
המבקש ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך של 11,700 ₪, תוך 30 ימים מהיום.