שמירת הריון של מורה במשרד החינוך

ביום 5.2.14 שלחה התובעת מכתב לגב' חיה שיטאי, מנהלת מחוז תל אביב במשרד החינוך, בו דרשה שמשרד החינוך יפצה אותה בשל אי החזרתה לעבודה, מציאת עבודה חלופית לשנת הלימודים הבאה ושמירה על זכויותיה כמורה במשרד החינוך (נספח ח' לתצהיר התובעת).

אין זאת אלא שמתכונת ההיתקשרות הפסולה עם התובעת והעובדה שהיא הוגדרה כממלאת מקום (אף שבפועל לא הועסקה ככזו), הביאו לפגיעה בזכויותיה ולכך שלמעשה הן מנהלת בית הספר צ'יבוטרו והן הגורמים המוסמכים במשרד החינוך לא היו ערים למצבה, לעובדה שיצאה לשמירת הריון ולחופשת לידה ולא חשו כל מחוייבות כלפיה ואף לא סברו כי קיימת חובה חוקית להמשיך ולהעסיקה במצב הדברים שנוצר.

זאת ועוד, התובעת פנתה מידי שנה על מנת לברר אם היא תמשיך ללמד בבית הספר, עניין המלמד כי התובעת ידעה שהעסקתה אינה מובטחת וקבועה, וכי היא מועסקת במתכונת שונה מזו של עובדי הוראה מן המניין.

...

כמו כן, מאחר שנפסקו לזכות התובעת פיצויים מכח חוק עבודת נשים, לא מצאנו כי יש מקום לפסוק לזכותה פיצוי נוסף מעבר לסכום שנפסק (השוו: ע"ע (ארצי) 1889-05-16 מועצה מקומית מג'אר - גאנם, 19.12.17).

גם אם טוב היה לו הצדדים היו נדברים ביניהם באופן מסודר בנוגע להפסקת עבודתה של התובעת, אך בנסיבות שנוצרו, משנציגי הנתבעת סברו שהתובעת כבר אינה עובדת בבית הספר, לא מצאנו לפסוק לזכות התובעת פיצויים מעבר לסכום שנפסק לזכותה לעיל.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. הפרשי פיצויי פיטורים בסך 696 ₪; ב. פיצויים בגין נזק ממוני לתקופה המוגנת על פי חוק עבודת נשים 4,487 ₪; ג. פיצויים בגין נזק בלתי ממוני מכח חוק עבודת נשים בסך 15,000 ₪; כל הסכומים המפורטים לעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.13 ועד התשלום בפועל.

במקביל, בשנת 2014, החלה התובעת לעבוד כמורה במשרד החינוך, במשרה חלקית, כשלוש פעמים בשבוע.

על רקע העבר הרפואי של התובעת, בתקופה שבין חודש ינואר 2016 – יולי 2016 נאלצה התובעת לשהות בביתה לצורך שמירת הריון.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה שלפיה דין התביעה להתקבל, שכן לא עלה בידי הנתבעת להרים את הנטל ולשכנע כי נשלח לתובעת מכתב התראה כדין.

למעלה מהנדרש יוער, כי לא מצאנו ליתן משקל לשיחות שקיימה התובעת עם נציגות הנתבעת החל מחודש מאי 2017, שכן אלו התקיימו לאחר שפג תוקפו של הכיסוי הביטוחי בתום חודש פברואר כאמור (ע' 5 ש' 32-33; ע' 6 ש' 1-10; ע' 9 ש' 25-27; ע' 10 ש' 1-10) ולא ניתן ללמוד מהן כל אינדיקציה לגבי עצם שליחת המכתב.

אשר על כן ונוכח הנסיבות המיוחדות שבפנינו, התביעה מתקבלת באופן שאנו מצהירים כי התובעת תושב למעמדה כעמיתה בקרן, כאילו לא הפסיקה את חברותה בקרן החל מחודש ספטמבר 2016.

טענות התובעת התובעת החלה עבודתה במשרד החינוך ביום 1.9.01 ביום 1.6.08 יצאה לשמירת הריון עד ללידתה בחודש 8/08.

בשנת 2008 נחתם בין המדינה לבין ההסתדרות הסכם קבוצי ליישום הרפורמה "אופק חדש" במערכת החינוך, לפיו הוגדלה משרתם המלאה של עובדי ההוראה למישרה בהקף של 36 שעות ושכרם הוגדל בהתאם.

לטענת משרד החינוך, בהמרת השכר המחודשת לא נפל פגם והיא כללה שני רכיבים מרכזיים שלא הופיעו בהמרת השכר הראשונה: גמול פיצול ותוספת 7% המרה בגין מורה אם (המרת השכר המחודשת צורפה כנספח 10 לתצהיר הגב' בן זכר), בשים לב לכך כי במועד ביצוע ההמרה הראשונה התובעת לא הייתה זכאית 'לתוספת אם' מאחר שהועסקה פחות מ-79% משרה (סעיף 31 בתצהיר הגב' בן זכר).

...

על כן, דין התביעה ברכיב זה – להידחות.

סוף דבר על הנתבע לשלם לתובעת, בהתאם להודאתו, הפרשי תמריצים בסך של 2,915.30 ₪.

לפני סיום מצאנו להעיר שתי הערות בסוגיות שעלו בתיק.

בכל מקרה, במכתב הנוסף מיום 27/8/19, מטעם משרד החינוך (לאחר פירוט תקופות עבודתה של התובעת במילוי מקום) נרשם במפורש כי: "בבדיקה עם כ"א בהוראה המורה ידעה מראש שהיא משובצת כמ"מ יולדת בין התאריכים 2/11/17-14/12/18 ומאחר ולא עבדה שנה מלאה בתקופה של השמירה – אין מחוייבות להחזיר אותה למערכת". כך גם עולה ממכתבה של התובעת למשרד החינוך מיום 7/4/19 על פיה "בשנים האחרונות מילאתי מקום במסגרת משרד החינוך". לפי האמור לעיל עולה לכאורה כי התובעת אינה עונה על הגדרתה כ"עובדת".

זאת כפי שצויין במפורש במכתב שנכתב על ידי משרד החינוך לב"כ התובעת, ושצוטט לעיל, על פיו: "...באופן עיקרוני עם סיום תקופת חופשת לידה הראשונה מרשתך הייתה זכאית לשוב למשרת עובדת הוראה לכל הפחות לתקופה המוגנת כקבוע בחוק עבודת נשים תשי"ד-1954 (60 ימים + חודש הודעה מוקדמת)". מכיוון שהתובעת יצאה לחופשת לידה עקב ההיריון הקודם בין 10/8/18 ועד 22/11/18, הרי שהתקופה המוגנת הנה מיום 23/11/18 ועד 23/2/19, שבה חובה היה על משרד החינוך לראות בה כעובדת.

...

כיוון שמיום 1/1/19 הייתה זכאית התובעת לגמלת שמירת היריון לו הייתה עובדת, לפיכך, ומשמדובר בתקופה המוגנת בה היא זכאית להמשיך ולקבל זכויות כעובדת, הרי שמ-1/19 ועד סוף התקופה המוגנת - 23/2/19 עונה התובעת על האמור בסעיף 58 לחוק, ויש לראותה כמי שזכאית לגמלת שמירת היריון בגין תקופה חלקית זו. סוף דבר: לאור האמור – התביעה מתקבלת באופן חלקי, כך שהנתבע ישלם לתובעת גמלת שמירת הריון מ- 1/1/19 ועד 23/2/19.

התובעת עובדת כמורה במשרד החינוך בהקף משרה של 81%.

האם דליות יכולות להתפתח לכדי פקקת של הורידים השטחיים או העמוקים? התשובה חיובית האם נכון לומר כי יתכנו מצבים שבהם ישנה הידרדרות חרף טיפול שמרני מסוג גרבי לחץ ובכדי למנוע החמרה וסיבוך חמור של פקקת יש להוריד גורמי סיכון כגון עמידה או ישיבה ממושכת באופן שמצדיק שמירת הריון? התשובה חיובית, תאורטית יכול להיות מצב של העידר שיפור במצב רפואי למרות טיפול שמרני שניתן.

...

האם נכון לומר כי במהלך ההריון סבלה התובעת מירידות בסוכר עד כדי התעלפויות ואבדן הכרה? אם התשובה לכך חיובית, מדוע אין בכך כדי להצדיק מנוחה ושמירת הריון כדי למנוע סיכון לאם או לעובר? המסמך קיבל התיחסות בחוות הדעת "במכתב השחרור צוין "עברה הערכה של רופא פנימאי- בדיקה גופנית תקינה, אגק"ג תקין ללא עדות אפסטמיה וא הפרעת קצב, סוכם כארו וסווגאלי ללא אינדיקצהי לבירור באשפוז כעת. לסיכום משתררת מבחינה מיילדותית לאחר הערכה תקינה..." האשה שוחררה בהמלצה להמשך בירור במסגרת קופ"ח. אין במצב המתואר ברשומות כמו גם בהתרשמות רופאי שערי צדק כל אינדקציה להפסקת פעילות ושמירת הריון.

מקובלת עלי טענת הנתבע בסכומיו כי אין לקבל כהנחה שאשה הרה שרויה ב"שמירת הריון" בשל מצוות רופאיה כאשר פעמים רבות, ההמלצה אינה אלא נכונות להעתר לבקשת האשה עצמה.

סוף דבר – התביעה נדחית.