שמירת הריון ללא אישור רפואי: השלכות משפטיות

רקע עובדתי תביעת התובעת להכיר בשמירת הריונה כ"פגיעה בעבודה", נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי בהחלטה מיום 8.6.18 בטענה, כי "רופא מומחה לנשים גניקולוגיה בחן את האישורים הרפואיים שהמצאת, מצא כי אין הצדקה לשמירת היריון. החלטת הרופא ניתנה בכפוף לאמור בתקנה 5(ב) לתקנות הביטוח הלאומי 'רופא שהסמיך לכך המוסד, רשאי לידרוש הבהרות ופרטים בכל עניין הקשור באישור הרפואי... ולחוות דעתו בדבר הצורך בשמירת הריון ותקופתה'. ...". התובעת הגישה לבית הדין תביעה כנגד הנתבע להכיר במצבה הרפואי כמצדיק תשלום גמלת שמירת היריון.

התובעת עבדה גם לפני ההיריון באותה עבודה ולא היו לכך כל השלכות.

עם זאת, משחודד הדבר בפני המומחה הרפואי השיב כך: "כפי שמציין הרופא המטפל, היא נהגה בדרכים מפותלות. סבלה מהקאות משום שהייתה בהיריון תופעה שלא הייתה קיימת טרם ההיריון. תופעה זו סיכנה אותה". כפי שציינתי בהחלטה מיום 31.1.21: "המומחה נישאל האם העובדה שהתובעת נידרשת לנסוע לעבודתה בדרך מפותלת תוך כדי שהיא סובלת מהקאות קשות עשויות לסכן אותה או את עוברה. המומחה השיב לשאלה זו בחיוב. טענת הנתבע כי נשים רבות סובלות מהקאות בהיריון אינה גורעת מהעובדה ששילוב ההקאות עם תנאי הדרך העמידו את התובעת בסיכון לאובדן השליטה ברכב ואין מדובר באי נוחות אלא בסיכון של ממש". משנקבע בפסק דין חלוט כי בחינת תנאי העבודה לבחינת זכאות לגימלת שמירת היריון כוללת את תנאי הדרך ומשזו דרך בעלת פיתולים רבים חלקה אף ללא שוליים שבהם ניתן לעצור, כאשר הריונה של התובעת יצר מצב שבו היא סבלה מהקאות אשר תוארו על ידי התובעת כהקאות קשות (וכאשר לדבריה הקיאה לכל הדרך ואף נוצר מצב שבו הקיאה וסטתה מהדרך וכמעט היתנגשה ברכב אחר), הרי שהקאות תוך כדי נהיגה בדרך מפותלת ובהפרשי גבהים שגרמו ללחצים, עשויה להביא לאובדן שליטה ברכב ולסכנת חיים של ממש.

בהיתחשב בכך שהתובעת מיוצגת על ידי הלישכה לסיוע משפטי ובעובדה שהתובעת נדרשה לשני הליכים בעיניינה, הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסך של 3,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרישי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

...

בנסיבות אלה, הבקשה נדחית".

אשר להחלטה מיום 31.1.21 - טוען הנתבע, כי לא ברור כיצד הגיע בית הדין למסקנה שמדובר בהקאות קשות ולמסקנה כי יכול ואלה יגרמו לתובעת לאובדן שליטה ברכב.

משכך, הנני קובעת כי התובעת עמדה בתנאי סעיף 58(2) לחוק והרימה את הנטל להוכיח כי לאור מצבה הרפואי עקב ההיריון, תנאי העבודה העמידו אותה בסכנה לה ולעוברה.

לאור כל האמור, משלא מצאתי כל עילה לסטות מהאמור בחוות הדעת, מתקבלת חוות דעתו של ד"ר שוויצר ודין התביעה להתקבל.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ב"ל 33434-12-21 19 אוקטובר 2022 לפני: כב' השופטת יפית מזרחי-לוי נציג ציבור (עובדים) מר אמיר אופיר נציג ציבור (מעסיקים) מר **** הרפז התובעת 1. שקד יעקבי ע"י ב"כ: עו"ד רונית מאור קישלס - סיוע משפטי הנתבע 1. המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד רונית סגל פסק דין

התשתית הנורמאטיבית סעיף 58 לחוק קובע כך: "מבוטחת" - עובדת או עובדת עצמאית, המבוטחת לפי פרק י"א ומתקיימות בה הוראות סעיף 50, ולענין זה היום הקובע הוא היום הראשון לשמירת ההיריון; "שמירת היריון" - העדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה: (1) מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האשה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב; (2) סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האשה בשל היותר בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה.

דיון והכרעה הוספת סעיף 49א בחקיקה ראשית קבעה זכויות נוספות בתקופת משבר הקורונה עבור מבוטחות שנאלצו להפסיק עבודתן בשל המגיפה, ולולא התיקון לא היו זכאיות לדמי לידה בהיעדר "יום קובע" שכן הריונן לא החל קודם להפסקת העבודה, אלא במהלך תקופת אבטלה שנמשכה עד הלידה.

מדובר במתן "פטור" מדרישת "היום הקובע" עבור קהל יעד מוגדר של מי שילדו בשנה מוגדרת, במהלך מגיפת הקורונה ועל רקע השלכותיה.

...

לאור כל האמור – אין מנוס מדחיית התביעה.

גם להתנתקות קטנה יש השלכות להתפתחות העובר כמו האטה בגדילת העובר.

נוכח האמור, קביעתו של המומחה שלפיה התובעת זכאית לשמירת הריון אינה מסתמכת על תעוד רפואי כנדרש, כך שיש לפסול את חוות דעתו ולדחות את התביעה, או לחילופין למנות מומחה נוסף.

דיון והכרעה בהתאם לפסיקה מושרשת היטב בבתי הדין לעבודה, חוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין הנה בבחינת "אורים ותומים" בתחום הרפואי, וככלל בית הדין יסמוך עליה את ידיו ולא יסטה ממנה, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן[footnoteRef:3].

בנסיבות העניין, אנו סבורים שיש לקבל את חוות דעתו של המומחה ואין בטענת הנתבע כי מצבה הרפואי של התובעת לא הצדיק שמירת הריון מבחינה רפואית, כדי להטיל פגם בחוות דעתו המפורטת והמנומקת של המומחה מטעם בית הדין, אשר סבור כי המצב הרפואי האמור מצדיק מתן אישור לשמירת הריון.

...

בנסיבות העניין, אנו סבורים שיש לקבל את חוות דעתו של המומחה ואין בטענת הנתבע כי מצבה הרפואי של התובעת לא הצדיק שמירת הריון מבחינה רפואית, כדי להטיל פגם בחוות דעתו המפורטת והמנומקת של המומחה מטעם בית הדין, אשר סבור כי המצב הרפואי האמור מצדיק מתן אישור לשמירת הריון.

הדברים מקבלים משנת תוקף עת קביעת המומחה מטעם בית הדין עולה בקנה אחד עם קביעת הרופאה המטפלת, ד"ר יזרסקי, "בזמן אמת". [9: ראו למשל עב"ל 388/05 אליעזר וידר – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 28.2.2006] בהתאם, לא מצאנו לקבל את טענת הנתבע שלפיה הדימום הקל שנמצא ביום 14.1.2020 לא מעיד על סכנה להינתקות השלייה.

מכל האמור- אנו סבורים שיש לקבל את חוות דעתו של המומחה שלפיה מצבה הרפואי של התובעת בתקופה שמיום 26.12.2019 ועד ליום 14.2.2020 סיכן אותה ואת עוברה, כך שהוא עונה להגדרת סעיף 58 לחוק והנתבעת זכאית לקבלת גמלת שמירת היריון בעבור תקופה זו. סוף דבר התביעה לגמלת שמירת היריון לתקופה שמיום 26.12.2019 ועד ליום 14.2.2020- מתקבלת.

בית הדין האיזורי לעבודה באר שבע ב"ל 31988-08-22 02 נובמבר 2023 לפני: כב' השופטת יעל אנגלברג שהם נציגת ציבור (עובדים) – גב' מזל בובליל נציג ציבור (מעסיקים) – מר נתן חיים התובעת: שילת דלויה ע"י ב"כ עו"ד אדוארדו ווסר - מטעם הסיוע המשפטי הנתבע: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד **** שמאי פסק דין

לטענתה, תשובותיו לשאלות הן לעומתיות כאשר לחלקן הוא עונה "בכעס". עוד היא טוענת, כי המומחה אינו משיב כהלכה לשאלות שהופנו אליו, הוא מזלזל במסמכים הרפואיים שיצאו תחת ידי רופאי התובעת שהם מומחים בתחומם ואשר קבעו כי יש צורך מובהק בשמירת היריון ולא נתן משקל לבדיקות שערכו אותם רופאים מומחים כמו גם מיתעלם המומחה משילוב שתי המחלות מהן סובלת התובעת והשפעתן זו על זו. התובעת מוסיפה וטוענת, כי נקבע שיש לתת חשיבות למשקל המלצות הרופאים המטפלים במבוטחת בזמן אמת, אך המומחה לא בוחן באופן הזה את עניינה התובעת ביקשה כי תביעתה תיתקבל או לחילופין שימונה מומחה אחר.

(1) מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האשה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב; (2) סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האשה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה" (הדגשה שלי - י.א.ש.).

מקביעת פרופ' שיינר עולה כי על אף כאבי הגב שמהם סבלה התובעת ואשר החלו לפני ההיריון וללא קשר להיריון, ועל אף השלכות כאבים אלה על כאבים במפשעה וירידה בתחושה, אין מדובר במצב רפואי העולה כדי סכנה לתובעת או לעוברה.

...

לטענת הנתבע, דין תביעת התובעת להידחות הואיל ולא התקיימו בה התנאים הקבועים בסעיף 58 לחוק והיעדרותה מהעבודה בתקופה שבמחלוקת לא התחייבה בשל מצבה הרפואי הנובע מההיריון שסיכן אותה או את עוברה.

אשר לטענת התובעת כי המומחה התעלם ממסמכים רפואיים שהוצגו בפניו ולא נתן להם משקל וכי השיב לשאלות שהופנו אליו באופן לעומתי, לא מצאנו לקבלה.

לפיכך, משלא שוכנענו כי נתקיים מצב רפואי שהיה בו כדי לסכן את התובעת או את עוברה כנדרש על פי הוראות סעיף 58 לחוק, דין תביעת התובעת - להידחות.

15 בנסיבות העניין, מיוצגה התובעת על ידי הלשכה לסיוע משפטי, לא מצאנו ליתן צו להוצאות.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב -יפו ב"ל 50713-01-21 15 נובמבר 2023 לפני: כב' השופטת מיכל נעים דיבנר נציגת ציבור עובדים – גב' סיגל רונן כץ נציג ציבור מעסיקים – מר אילן טל התובעת: אורטל רקח חבקוק ע"י ב"כ עו"ד איתן ליברמן – במינוי הסיוע המשפטי הנתבע: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד רונית סגל פסק דין

תביעה כנגד החלטת הנתבע שלא לאשר לתובעת גמלה לשמירת הריון החל מיום 20.9.2020, זאת מאחר שלא עבדה במועד תחילת שמירת ההיריון ולכן לא מיתקיים בעיניינה "יום קובע". רקע התובעת, ילידת שנת 1989, עבדה בחברת "כאל" (להלן - המעסיק) החל מיום 12.5.2019.

רופא הנתבע אישר רפואית את זכאותה של התובעת לגימלת שמירת הריון ואולם תביעתה נדחתה, כאמור לעיל, מן הטעם שאין לה "יום קובע" לפי סעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995 (להלן – החוק או חוק הביטוח הלאומי) ולא הוכח קשר סיבתי בין הפסקת העבודה ליציאה לשמירת הריון.

הוכח שהתובעת היתה אמורה לחזור לעבודה, בתיאום עם המעסיק, בתחילת אוגוסט 2020 וכי מועד זה נדחה מחמת הקורונה, אף זאת בתיאום עם המעסיק; הוכח כי אילמלא השלכות הקורונה היתה התובעת חוזרת לעבודתה בתום 26 שבועות של תקופת לידה והורות, או אז היתה זכאית לגימלת שמירת הריון כאשר הסתבר שהיא נידרשת לכך; יש חשיבות להוכחת כוונת המבוטחת לחזור לעבודה; בפסיקה נקבע כי אין לפרש כפשוטה את הפסקת העבודה לעניין היום הקובע בסעיף 48 לחוק אליו מפנה סעיף 58 לחוק אלא יש לפרשה תוך שקילת טובת הכלל והפרט, בהתאם למידת הצדק והיושר, זאת כדי להגשים את כוונת המחוקק.

...

אנו סבורים אפוא כי בנסיבות במיוחדות שתוארו, יש לראות ביום 20.9.2020 יום קובע לצורך שמירת הריון.

יחד עם זאת, אנו למדים מעצם קיומו, שקיימת אפשרות להפעלת שיקול דעת במקרים חריגים ואנו סבורים כי המקרה שלפנינו הוא מקרה חריג המצדיק זאת.

סוף דבר – אנו מקבלים את התביעה וקובעים כי יום 20.9.2020 הינו היום הקובע לצורך זכאותה של התובעת לגמלת שמירת הריון.